הנהג אשם, לא?

הכל התחיל מדו"ח מבקר המדינה ב-1999. הדו"ח הזה מתח ביקורת חריפה על הטיפול הלקוי של חברת החשמל בנגע תאונות הדרכים שבהן היו מעורבים עובדיה. אולם שלא כמו בביקורת על החשמל המוזל שמקבלים העובדים, הדו"ח הזה דווקא הדליק נורות אדומות בהנהלת החברה. ולמרות שעובדי החברה משלמים מחיר זול עבור החשמל - הנורות האדומות הללו צרכו ככל הנראה יותר מדי חשמל.

מכל מקום, הוחלט לקחת את העניינים בידיים. ומה שנעשה שם יכול לשמש דגם והוכחה למפעלים וחברות נוספות במשק, שניתן להתמודד עם נגע תאונות הדרכים ולהוריד את עקומת התאונות באחוזים גדולים. צריך רק לרצות, ולהקצות משאבים. בסופו של דבר, כך הוכח גם בחברת החשמל, זה משתלם גם כלכלית.

ב-2001 החלה הנהלת החברה לגבש תוכנית תלת-שנתית שהציבה לעצמה יעד: הפחתת מספר תאונות הדרכים ב-24 אחוז (לפי מדד של מספר תאונות ל-100 אלף ק"מ). המשימה הוטלה על כתפיו של דובי כהן, סגן מנהל האגף ללוגיסטיקה ונכסים ומנהל התחבורה הראשי של חברת החשמל.

שלוש השנים הללו עומדות להסתיים בסוף 2004. אבל הנתונים עד כה מרשימים מאוד: נתוני סוף 2003 מצביעים על ירידה של 38.2 אחוז במעורבות בתאונות בהשוואה לשנת 1999. ברבעון הראשון של 2004 מסתמנת ירידה נוספת, של 21 אחוז. הנתונים היבשים מדברים על ירידה במספר התאונות, מ-1.19 לכל 100 אלף ק"מ ב-1999, ל-0.74 תאונות לאותו מרחק. מספרן הכולל ירד מ-1,022 לפני חמש שנים ל-689 בשנה שעברה.

ואם תאמרו, בסך הכל מדובר בכמות קטנה של כלי-רכב, אז הנה הנתונים: לחברת החשמל יש צי של 3,000 כלי-רכב ובשנת 2003 הוא גמא 94 מיליון ק"מ. מספר הנהגים מקרב עובדי החברה המורשים לנהוג בהם מגיע ל-6,200 איש.

עם זאת, יש עדיין עננה קטנה המעיבה על נתוני ההצלחה האלה: מספר התאונות עם נפגעים נמצא בעלייה בשנתיים האחרונות. ב-2001 התרחשו 74 תאונות כאלה, ב-2002 עלה המספר ל-80, וב-2003 ל-87. למרבה המזל לא היו הרוגים בשנתיים האלה מקרב עובדי החברה, אבל את המגמה הזו מנסים עכשיו לבלום, למרות שמתברר כי מספר התאונות שבהן היו עובדי החברה אשמים ירד מ-385 ב-2001 ל-305 ב-2003. כלומר האשמה בגידול במספר התאונות עם נפגעים אינה בהכרח של עובדי החברה.

"המתכון להצלחה הוא בהכנת תוכנית מקיפה שתטפל בכל נקודות התורפה: כלי-רכב, מיומנות הנהיגה, הכרת החוקים, שינוי בנורמות ההתנהגות של הנהגים, וכמובן גם ענישה", אומר דובי כהן. "ענישה לבדה אינה פותרת את הבעיה", הוא מוסיף.

בחברת החשמל הוקמו שלוש ועדות בטיחות. הוועדות הללו מתחקרות כל תאונה, גם כזאת שנגרם בה רק נזק לרכוש, כדי לרדת לעומקם של גורמי התאונה, וקובעות אם האשם בתאונה הוא של נהג החברה. אם כן, מוטל עליו עונש: החל מקנס כספי, דרך חיובו להשתתף בקורס נהיגה על חשבונו האישי, או אפילו סיור בבית לווינשטיין. ישנם מקרים שהוועדות הללו מחליטות על הפקעת רכב החברה מידי הנהג לפרק זמן מסוים כעונש על אחריותו לתאונה.

אבל הענישה היא רק מרכיב אחד בטיפול. כדי להעניש נהגים שאשמים בתאונות צריך קודם כל לדאוג לכך שהם ידעו לנהוג, יכירו את התנהגות הרכב בתנאים קיצוניים, ויבינו כיצד משפיעות טעויות נהיגה על התנהגות הרכב. לשם כך נשלחים כל הנהגים המורשים לנהוג ברכבי חברת החשמל לקורסים לנהיגה מתקדמת הנערכים במגרשי ההדרכה באשדוד וביקום. הקורסים האלה אינם פוסחים על חברי ההנהלה ואפילו על המנכ"ל. עד כה הוכשרו כבר 5,000 נהגים כאלה במגרשי ההדרכה.

אברהם חמו, מנהל מרכז ההדרכה ביקום: "ההדרכה נמשכת 6.5 שעות, וכוללת הרצאה על זיהוי סימנים מקדימים לתאונה, ועל הכוחות שפועלים על הרכב. בתום החלק התיאורטי יוצאים למגרש ההדרכה עם מדרכים ומתרגלים כניסה ויציאה ממצבים קשים, כמו בלימות חירום, החלקה, ירידה ועלייה מהשוליים ועוד". לנהגים המקצועיים של החברה, שנוהגים ברכבי 4X4, עורכים השתלמויות מיוחדות וייעודיות בכלי הרכב שבהם הם נוהגים. "אף אחד אינו רשאי לנהוג ברכבים האלה בטרם עבר השתלמות בנהיגה ייעודית", אומר דובי כהן.

בנוסף הוצפו מתקני החברה בשלטים אלקטרוניים שמעבירים לנהגים מסרים על בטיחות בתעבורה. "הכל כדי ליצור את האווירה המתאימה, וזה עובד", אומר דובי. מה שלא הסכימו בחברה לעשות הוא לשלט את רכבי החברה ב"מלשינון", קרי שילוט הקורא לציבור לדווח למוקד מסוים אם הרכב הנושא את השילוט היה מעורב בעבירה. "אנחנו יודעים שעובדי חברת החשמל לא ממש אהודים בציבור. חששנו שנקבל כמות גדולה של תלונות סרק, רק בגלל הרצון לנקום. אבל אם מגיעות אלינו תלונות על עבירות תנועה שמבצעים עובדי החברה אנחנו מטפלים בהן ברצינות הראוייה", אומר כהן.

בנוסף הופעלה ניידת בטיחות בדרכים המסוגלת להגיע לכל אתרי החברה ולקיים במקום פעילות הדרכה. היא בנויה מרכב שאליו צמודים אוהלים. זאת ועוד: בחברה פותח גם סימולטור להדגמת מצבי התהפכות והיחלצות מהם. לסימולטור נכנסים בזוגות, נרתמים לחגורות הבטיחות, ואז הוא מתהפך על צידו ב-180 מעלות והנוסעים מוצאים עצמם חגורים עם הראש כלפי מטה. הסימולטור נועד לתרגל דבר פשוט לכאורה - איך להשתחרר ולהיחלץ בלי לשבור את המפרקת או להיפגע (מה שקורה בפועל בעת נסיון ההיחלצות).

את הידע הרב שצברה בשלוש השנים האחרונות מציעה כיום חברת החשמל למי שרק מעוניין בו. "הניידות שלנו מוכנות להגיע עם צוותי הדרכה והסימולטורים לכל מקום: לבתי ספר, למחנות צבא, למטות בטיחות של רשויות מקומיות ולתרום מהידע שנצבר אצלנו. המלחמה בתאונות הדרכים היא משימה לאומית. אנחנו מוכנים גם להגיע לכל הנהלה שמפקפקת בכדאיות השקעה בבטיחות כדי לשכנע אותה ביתרונות - גם הכלכליים של הפחתת התאונות. יש חיסכון גם בנזקי הרכוש שירדו פלאים, גם בשעות ההשבתה של כלי רכב לתיקונים וגם בשעות עבודה הנחסכות מכך שפחות אנשים נפגעים בתאונות".

הפעילות של חברת החשמל מוכיחה שאפשר גם אחרת, ושצריך להיאבק בתאונות הדרכים כל הזמן ובכל האמצעים, ולא רק באמצעות ענישה, שיטה שבה דוגלים כמה ממקבלי ההחלטות. מי שמחפש את האבידה רק מתחת לפנס, אל יתפלא אם המציאות תכה בפניו: קופת המדינה אולי תתמלא בקנסות אבל זה לא ישפר את מיומנות הנהיגה של המשתמשים בכביש, ובוודאי לא יהפוך אותם סלחניים יותר לטעויות.