קו פרשת המים

נדמה כי מה שנתגלה בעניין המינויים הפוליטיים הוא "קו פרשת המים" במקרהו של השר הנגבי. מעבר להיבט הפלילי, שטרם התברר, יש חשיבות להיבט הציבורי ולאחריות הציבורית. שר צריך להקרין יושר ויושרה. הפרשיות שנזקפו בעבר לחובתו של הנגבי הן בגדר "מסה קריטית" שלא ניתן להתעלם ממנה. הישארותו בתפקיד פוגעת בשירות הציבורי כולו, היא פוגעת בסמכותו המוסרית והאישית של השר, ובכוחו להנהיג. היא פוגעת באמון שהציבור הרחב רוחש וצריך לרחוש לרשויות השלטון.

מצבו של הנגבי שונה משל שרים אחרים

האם שר שנפתחת נגדו חקירה פלילית יכול להמשיך ולכהן בתפקידו? לכאורה, שר שנפתחת נגדו חקירה לא חייב להתפטר, הגם שאין כל ביטחון שהחקירה תוביל להגשת כתב אישום, שלא לדבר על הרשעה. שר, כמו כל אזרח אחד, נהנה מן החזקה כי הוא חף מפשע כל עוד לא הוכחה אשמתו בבית המשפט.

האם יש חובה על ראש הממשלה לפטר אותו? על פי פסיקת בג"ץ, ראש הממשלה חייב לפטר שר רק אם הוגש נגדו כתב אישום. מכאן נובע כי כל עוד לא הוגש כתב אישום, והתיק נמצא בחקירה, יכול השר להמשיך לכהן.

עד כאן המצב המשפטי ה"יבש", המתייחס לכל השרים. אלא שמצבו של השר הנגבי – שונה.

ראשית, הנגבי הוא השר לביטחון פנים, השר הממונה על משטרת ישראל, מערך החקירה ואכיפת החוק במדינת ישראל. על השר הנגבי כתב מבקר המדינה (שופט בית המשפט העליון בדימוס) כי הוא "רומס ברגל גסה את החוק" ו"עשה שימוש במשאבי הציבור לקידום ענייניים פוליטיים ואישיים".

הנגבי יתקשה מאד בנסיבות אלה מבחינה אתית וציבורית להמשיך ולכהן כשר. המשך כהונתו כשר פוגעת באמון הציבור במערכת אכיפת החוק כולה ובמעמדה הציבורי. השר לביטחון פנים, מעצם תפקידו, אינו ככל השרים, ודוגמתו האישית חשובה לעין ערוך.

שנית, עברו של השר הנגבי עלולה לעמוד לו לרועץ אם ימשיך בתפקידו והסוגייה תגיע לפתחו של בג"ץ. כהונתו של הנגבי בתפקיד של שר נבחנה כבר פעמיים בעבר בבג"ץ.

מעורבות בפרשות בר-און ודרך צלחה

בפעם הראשונה, כשהיה שר המשפטים, ביקשה התנועה לאיכות השלטון שבג"ץ יורה לראש הממשלה לפטר את השר הנגבי בשל מעורבותו בפרשת מינויו על עו"ד רוני בר-און לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. בג"ץ דחה את העתירה, אבל מתח ביקורת על ראש הממשלה, על שלא העביר את השר הנגבי מתפקידו.

בית המשפט הבהיר, כי העובדה שהוא לא מתערב, אינה מעידה על כך שהחלטת ראש הממשלה היא "טובה וראויה". השופט זמיר אף כתב כי: "אפשר שבית המשפט, לו עמד במקומו של ראש הממשלה, היה מקבל החלטה אחרת". למילים אלה חשיבות רבה. זה בעצם "הדו"ח הציבורי" שבג"ץ כותב למקבלי ההחלטות. זו דרכו של בית המשפט לבקר את ההחלטה מבחינה אתית וציבורית, לומר כי דעתו אינה נוחה ממנה, למרות שאינו מתערב בה.

לאחר פרשת בר-און היה השר הנגבי מעורב בפרשה נוספת, היא פרשת "דרך צלחה". במקרה זה נטען כי קיבל שכר וטובות הנאה עבור פעולות אשר היה אמור לבצע מכוח תפקידו כחבר כנסת. המשטרה המליצה להעמידו לדין אולם היועץ המשפטי לממשלה דאז החליט בסופו של דבר, שלא להגיש כתב אישום בפרשה.

לאחר הבחירות האחרונות פנתה שוב התנועה לאיכות השלטון לבג"ץ וביקשה למנוע את מינויו של הנגבי לתפקיד השר לביטחון פנים, בטענה כי בשל עברו הוא חסר את התכונות הראויות לתפקיד זה.

הפעם ישב בג"ץ לדון בשאלה בהרכב מורחב של שבעה שופטים. בדעת רוב של חמישה שופטים החליט בית המשפט גם הפעם שלא להתערב בהחלטת ראש הממשלה למנות את הנגבי לשר.

עם זאת, ההחלטה שלא להתערב אינה צריכה להטעות. בג"ץ הרי יודע היטב לכתוב דברי ביקורת על החלטה שאינה לרוחו, גם אם לא מתערב בה. גם בפסק דין זה ישנה ביקורת מרומזת על ראש הממשלה. נפסק כי למרות הזהירות הרבה שנוקט בג"ץ בבואו להתערב בהחלטות של ראש הממשלה בכל הנוגע להרכב ממשלתו, קיימת אפשרות, אם הנסיבות הן קיצוניות וחריגות, שבית המשפט יורה לראש הממשלה להעביר שר מתפקידו גם אם לא הוגש נגדו כתב אישום. למסר זה חשיבות רבה במקרה הנוכחי.