יש מה לראות

חורי הצצה, מקשת אבטיחים, אום כולתום, הליכונים ועצי זית מהגליל. כל אלה ועוד במיצבים של מוטי מזרחי וצילומים של אורי גרשט. יעל עומר על תערוכות מומלצות

יעל עומרפורסם: 02.09.04 , 10:58

מאחורי השאהיד

תערוכה משולשת של האמן מוטי מזרחי, תתפרש החל מהערב על פני שלוש גלריות מרכזיות בתל אביב: "תשוקה" תוצג בגלריה שלוש, "נהי" בגלריה דביר ו"רחמים" בגלריה המדרשה. כל אחד משלושת המיצבים מקווה להציף שאלות ולעורר דיון בכמה מהעניינים שמטרידים כל

נפש יהודי הומיה.

המיצב "תשוקה" בגלריה שלוש פותח את המשולש הזה בניסיון פיתוי. מזרחי מבקש לפתות אותנו להתבונן מבעד לחור הצצה שנקבע בקיר הפרדה אדום/כתום החוצה את חלל הגלריה. אם נתפתה, אנו עשויים למצוא את עצמנו עומדים במקומו של מציצן, כמו מבקרים בפיפ שואו. הסיטואציה המביכה של הצצה חטטנית אמורה לגרום למתבונן תחושת אשמה, שמזרחי מנסה להעצים עוד באמצעות השתלת צמד עדים מפתיעים מאחורי המתבונן – יגאל עמיר ומרדכי ואנונו. האם נתפכח בעקבות חוויית הכניעה לתשוקה? האם נלמד משהו חדש על תשוקותיהם של בוגדינו?

גם בשתי הגלריות הנוספות יידונו נושאים שנויים במחלוקת. במרכז המיצב "נהי" בגלריה דביר, תיחשף העבודה "מאחורי השאהיד" – וילון שעליו רקומים משפטי אהבה מתוך שיר של אום כולתום. החלל עצמו יוסב למקשת אבטיחים, ועל אחד מקירותיו תוקרן דמותו של הזמר המוסלמי אמיר שאסר, השר שירי געגועים למולדת.

בגלריה המדרשה תוצג "רחמים", שתמלא את חלל הגלריה בעשרות הליכוני-נכים תועים שעליהם מגבות ורודות, ובפנסי תאורה המכוונים לשום מקום. הצופה, שלא יימצא לו מקום בחלל הגלריה ולכן ייאלץ להתבונן בתערוכה מבחוץ, עשוי לחוש סוף-סוף דחוי ומחוסר מקום, אולי כמו בעליהם של אותם הליכונים אבודים.

ברקע ינוגן עיבודו של ברי סחרוף לשירה של מירלה "יהודים רחמו רחמו" מתוך "די כישופמאכרין" ("המכשפה") של אברהם גולדפארדן, אבי התיאטרון היידי .

"נהי" תיפתח בגלריה דביר (נחום 11 , ת"א), החל מיום ה' בשעה 18:00. בשעה 19:00 יופיע הזמר אמיר שהאסר המנגן בניי (חליל מקנה סוף) בשירת געגועים בפרסית.

"תשוקה" תיפתח בגלריה שלוש (חיסין 5 ת"א) בשעה 20:00
"רחמים" תיפתח בגלריה המדרשה (דיזינגוף 34, ת"א) בשעה 20:00

נגא פותחת עונה

והערב (ה') נפתחת גם עונת התערוכות 2004/5 בגלריה נגא בתערוכת יחיד של אורי גרשט, המציג שתי סדרות חדשות של עבודות צילום תחת הכותרות: "Ghost" ו-"Blaze".

הסדרה "Ghost" מביאה דיוקנאות של עצים ממטעי זיתים עתיקים בגליל. בכל תצלום מיוצג עץ בודד, שפרטיו מבודדים מן הנוף. העבודות נוצרו בשעות הצהריים, בזמן שהשמש קופחת במרכז השמים, כך שהחשיפה הממושכת של סרט הצילום איפשרה לאור הבוהק והאלים "לתקוף אותו" ולהמיס את דימויי העצים. מאוחר יותר, בחדר החושך, גרשט "הציל" אותם אך תוך כדי כך חשף את שבריריותם על גבי נייר הצילום. מבעד או אולי כתוצר של האלימות שנקטה השמש כלפי סרט הצילום, מופיעים עצי הזית, אחד מסמלי הסכסוך הישראלי-פלסטיני העבות, ונראים

כבעלי מראה תלוש, רוחות רפאים של ממש.

בסדרה השנייה, "Blaze", הפנה גרשט את המצלמה היישר אל השמש במטרה להתעמת עם אורה. מסתבר כי נטייתה הטבעית של השמש הצורבת להלבין את פני המציאות הצילומית ולטשטש את הפרטים ואת הניואנסים, לא הושלמה. גם בסדרה זו לא נשרף הדימוי למרות חשיפת היתר, ומעליו מציץ הכדור הבוהק והכתום של החמה.