שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    מה יותר חשוב לשמאל
    מה הקווים האדומים של השמאל, והאם מותר לצפות שלא נשמע ממנו איומים על נטישת הארץ אם דעתו לא תתקבל

    אומרים שהמתנחלים ותומכיהם חייבים להחליט מה הם "הקווים האדומים" שלהם בהתנגדות לפינוי יישובים. דורשים מהם לשקול את הרווח מול ההפסד, ולחשוב היטב אם כדאי להם להתנגד לפינוי גם אם זה יעלה לכולנו במלחמת אחים – או שמא מוטב לוותר על ההתנגדות ועל המאבק ובכך למנוע קרע בעם, לשמור על האחדות ולכבד את הדמוקרטיה (אם שרון יצליח להשיג בממשלה ובכנסת רוב בעד עקירת יישובים).

     

    באחרונה אף נהוג לאיים על המתנחלים ועל תומכיהם שאם יתנגדו לפינוי, ויצליחו בסופו של דבר למנוע אותו, יעזבו המוני ישראלים את הארץ עקב המצב שייווצר. ותרו על מאבקכם, דורשים מתנגדי ההתנחלויות ממתנגדי הפינוי. האם אתם באמת רוצים, הם שואלים, לשמר את מפעל ההתנחלות גם במחיר כל-כך כבד של ירידת רבים מצעירינו לחו"ל?

     

    ודומה, עכשיו, כשרוב השמאל הישראלי הקלאסי נרתם להוציא את אריק שרון ואת תוכנית התנתקות שלו משקיעה מוחלטת בבוץ של הליכוד, שהגיעה העת לשאול את השאלות הללו גם בכיוון ההפוך. על "הקווים האדומים" של מתנחלים כאלה ואחרים בהתנגדות לפינוי כבר שמענו, אבל מה הם "הקווים האדומים" של יריביהם הפוליטיים בהתעקשותם למען פינוי? האם גם הם שוקלים רווח מול הפסד? האם מנוי וגמור עמם לבצע את תוכניתם המדינית גם אם פירוש הדבר הוא מלחמת אחים וקרע בלתי הפיך בעם?

     

    אילו היה מדובר ביישום הסכם שלום, ופינוי חבלי ארץ מכל היהודים היושבים בהם היה חלק (אמנם תמוה) מהסכם השלום הזה, אפשר היה להפנות את שאלת הרווח-מול-הפסד בעיקר כלפי המתנחלים ותומכיהם: מה יותר חשוב לכם, התנחלויות – או שלום? נחלת אבות – או חיי בנים? "ארץ ישראל השלמה" – או עם ישראל רגוע?

     

    אבל אין הסכם שלום. כמעט שכבר אין אפילו אנשי שמאל המשלים את עצמם כי עקירת יישובים תבלום את הטרור או כי יש בעקירת יישובים מענה על תביעות

    הפלסטינים. תביעות הפלסטינים מתמקדות כידוע במימוש "זכות השיבה" שלהם לתחומי הקו הירוק, ו"כיבוש" מתחיל מבחינתם ב-1948. בפינוי התנחלויות יש בעיקר מענה לתביעות השמאל הישראלי, שמעולם לא ציפה כי דווקא אריק שרון יגשים למענו את החלום הישן הזה. עד כמה יקרה בעיני השמאל הישראלי עקירת יהודים מבתיהם וממפעל חייהם, לא במסגרת הסכם שלום ולא כצעד שעשוי לבלום את הטרור אלא אך ורק כדי לספק את שאיפתו רבת השנים לראות בתבוסתם הכואבת של המתנחלים שנואי-נפשו?

     

    מה יותר חשוב לשמאל: פינוי לשם פינוי – או שלמות העם? האומנם נחושה דעתם להיאבק למען העקירה בכל מחיר? על מה הם מוכנים לוותר כדי למנוע מלחמת אחים, שקיצונים עלולים חלילה להתחיל בה בלחץ האירועים ולגרור את כולנו למערבולת נוראה? אין לצפות כי בני-אדם, בשמאל או בימין, יוותרו על ביצוע פעולות שיכולות לפי דעתם להביא שלום. אבל אפשר ואפשר לצפות מהם לוותר על פעולות שמטרתן אינה אלא לנצח באיזה ויכוח פוליטי עתיק יומין, ומותר לצפות שלא יאיימו לנטוש את המדינה אם דעתם לא תתקבל.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים