שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גברים מול נשים: איך משלבים קריירה וילדים

    רציתם ילדים, רציתם קריירה, והשאלה היא כמובן איך משלבים ביניהם. מחקר חדש קובע: לידה עדיין תורמת לירידה ברורה במרכזיות העבודה בקרב נשים ולעלייה במרכזיותה אצל גברים. אמא טרייה: "לפעמים נדמה לי שאני ובן זוגי שני זרים, שחולקים רק את האהבה לילדים"

    אל המטפלת הזוגית שלהם הגיעו גיא ושלי, שניהם בני שלושים פלוס (השמות בדויים) לפני כחמישה חודשים, אחרי לידת בנם השני. הוא איש היי-טק, היא עוסקת בהסברה. שניהם עובדים במקומות העבודה שלהם כשמונה שנים, שניהם אוהבים את העבודה, משתכרים לא רע אבל כמעט כורעים תחת הנטל. ואף-אחד מהם, בעצם, לא מוכן לוותר.

     

    גיא עובד משעות הבוקר המוקדמות ומגיע הביתה רק בערב, עייף וחסר-סבלנות. שלי מקדישה למשרד תשע שעות בממוצע ביום ואחר-כך "מבלה" שעות על הטלפון, בענייני עבודה. יחד הם מנסים לגדל את הילדים באהבה גדולה, תוך היאחזות נואשת-לעיתים במושג "זמן איכות", וגם לשלם את המשכנתה על הדירה שקנו באחת הערים במרכז הארץ.

     

    המירוץ הזה, כמו אצל זוגות רבים במצבם, מתיש. שלי: "המשבר שלנו התחיל בעצם אחרי הלידה הראשונה. אני, שדי מכורה לעבודה שלי, נשארתי בבית עם תינוק מקסים אבל יבבן ומבלבל, וגיא כמובן חזר יומיים אחרי הלידה לעבודה. ככה מצאתי את עצמי מבלה שעות ארוכות, כל יום, לבד. מניקה, מנמנמת קצת, מחליפה חיתול, מכבסת, מבשלת, מניקה וחוזר חלילה. לפעמים היה נדמה לי שאפילו זמן לעשות פיפי אין לי, שלא לדבר על להתרחץ.

     

    "וכשגיא היה חוזר הביתה, ציפיתי שירוץ מיד למטבח וינקה ויבשל ויפנק אותי וגם ייקח קצת לידיים שלו את בן, כי אני הרוסה. הוא, מצידו, היה בא, מקטר, מציץ על בן וצונח על המיטה. כשהחלטתי לחזור לעבודה מיד בתום 12 השבועות של חופשת הלידה, הוא אפילו התפלא, אולי קצת כעס עליי שאני ממהרת להשאיר את התינוק אצל מטפלת. אבל אני פשוט הרגשתי שאני משתגעת".

     

    כמו שני זרים

     

    שלי שבה לעבודה במרץ גדול, אך גילתה שהשעות הארוכות בלי בן הקטן יוצרות גלי געגועים עזים, שהובילו אותה לבקש לצמצם את משרתה. המהלך איים להפר את האיזון הכלכלי בביתם, והביא לכך שגיא הרחיב עוד יותר את המשרה הרחבה והתובענית ממילא שלו.

     

    כשנולד בנם השני, המשיך גיא לעבוד "בשעות מטורפות" כהגדרת רעייתו. היא עצמה, עם מנות קצובות של פירגון ממנו, חזרה להיות מופקדת על ענייני הבית במשרה מלאה: ההשכמה, הליווי לגן-הילדים והאיסוף ממנו, ההסעות בשעות אחר-הצהריים, ארוחת הערב, המקלחות, ההשכבה, הבישול והניקיונות.

     

    "אני ערה לקושי הכלכלי ואני מודעת לכיף שיש בלשכוח קצת מהבית ולשקוע בעבודה", מספרת שלי, "אבל זה הגיע למצב שלא הילדים ולא אני זוכים לראות את גיא במשך השבוע, וזה ממש בלתי-נסבל. מצד שני, כשהוא בא סחוט מעייפות הביתה, אני כאילו לא יכולה לבוא אליו בדרישות. לפעמים אני מאבדת שליטה, ואז עולות הטענות שלי על שעות העבודה הארוכות שלו.

     

    "מכיוון שהפעם החלטתי להאריך קצת את חופשת הלידה, וראינו שהמריבות בינינו לא נפסקות, התחלנו את הטיפול. לפעמים, כשאנחנו יושבים עם המטפלת, נדמה לי שאנחנו שני זרים שחולקים רק את האהבה לילדים שלנו. משני קרייריסטים שמבינים מצוין אחד את השני, הפכנו לשני אנשים עם דרישות וחלומות שונים כל-כך, שזה מכאיב".

     

    הקונפליקט של גיא ושלי מאפיין זוגות רבים. באיזון הזוגי, המאפשר בקלות עבודה אינטנסיבית ויצר תחרותי בריא, פוגעת, כמעט תמיד, לידת הילד הראשון. כשלמשבר הנורמטיבי הזה מצטרף התסכול של מי שאינן בנויות לישיבה ממושכת בבית ולוויתור על הקריירה, הבעיה מתעצמת.

     

    הגירושים בדרך

     

    במחקר שערכו פרופסור יצחק הרפז, ראש המרכז לחקר ארגונים וניהול המשאב האנושי באוניברסיטת חיפה, וד"ר משה שרעבי מהחוג לסוציולוגיה במכללת עמק יזרעאל, נמצא כי לידה תורמת לירידה ברורה במרכזיות העבודה בקרב נשים ולעלייה במרכזיותה אצל גברים. מפתיע? ממש לא. עוד נמצא כי הקרייריסטים שבינינו עלולים למצוא עצמם מתגרשים בשיעור גבוה יותר מאלה שהקריירה אינה בראש מעייניהם.

     

    העבודה היא גורם מרכזי בחיי הפרט וממלאת מגוון צרכים, חומריים וסוציו-פסיכולוגיים, בהם הערכה, מימוש עצמי, עניין וכו'. "לאורך השנים חלו שינויים בתפיסת האנשים את מטרת יציאתם לעבודה ובמשמעות שהם מייחסים לה", אומר ד"ר משה שרעבי. "בשנות ה-80, למשל, דיווחו נשים כי מטרתן ביציאה לעבודה היא קשירת יחסים בינאישיים, עניין, למידה ואפשרות לפרנסה בשעות נוחות. בשנות ה-90 הפך העניין לנושא מרכזי אצל הנשים ואחריו הופיעו שכר, יחסים בינאישיים, חופש פעולה, ורק אז שעות עבודה נוחות. בשנות האלפיים, נשים רוצות עניין בעבודה וכסף.

     

    "לעומתן, גברים בשנות ה-80 רצו עניין, שכר, חופש פעולה וביטוי עצמי, מיצוי הפוטנציאל וביטחון תעסוקתי. בעשור הבא הם רצו שכר, עניין, חופש פעולה, ביטחון תעסוקתי וגם יחסים בינאישיים. היום גברים רוצים קודם-כל את הכסף.

     

    "הנתונים האלו מצביעים על ציפיות תרבותיות-חברתיות משתנות: העבודה נעשתה מרכזית יותר בחיים בקרב בני שני המינים, אבל עדיין יש פער בין גברים לנשים, והגבר הוא זה שנתפס עדיין כמפרנס עיקרי, ולפיכך אלמנט השעות הנוחות בעבודה עדיין משחק תפקיד אצל הנשים. למה? משום שהן אלה שמצופה מהן לחזור מהעבודה מוקדם יותר כדי לטפל בילדים, לגדל ולחנך אותם".

     

    הנישואים לא משפיעים

     

    במחקרם, ניסו פרופ' הרפז וד"ר שרעבי לבחון את השפעת אירועי החיים השונים (נישואים, לידות, גירושים, פרישה לגימלאות וכו'), על מרכזיות העבודה בחיי הפרט לאורך זמן. לצורך כך ראיינו באמצעות שאלונים 407 נשים וגברים, מדגם מייצג של כוח העבודה בארץ.

     

    נישואים, כך נמצא, אינם משפיעים על מרכזיות העבודה של נשים, בעוד שאירועים כמו הריון ולידה תורמים בבירור לירידה במרכזיות העבודה: מ-5.25 לפני הלידות ל-5.04 אחריהן.

     

    בקרב נשים שלא עברו הריון ולידות, ניכרת עלייה במרכזיות העבודה במהלך תקופה זו, מ-5.31 ל-5.63. בקרב הגברים שנישאו במהלך 12 שנות המחקר לא חל שינוי במרכזיות העבודה, בעוד שגברים שלא נישאו בתקופה זו דיווחו על עלייה במרכזיותה. לעומת זאת, התגלה כי לידה תרמה לעלייה במרכזיות העבודה של גברים – מ-5.65 לפני הלידות ל-5.99 אחריהן. אצל הגברים שלא הרחיבו את משפחתם בתקופה זו נותרה מרכזיות העבודה ללא שינוי.

     

    לדברי פרופ' הרפז, ניתן להניח כי בעוד שמסגרת הנישואים מאפשרת את המשך הקריירה של נשים וגברים ולפיכך לא משפיעה על מרכזיות העבודה בחייהם, הרי שהרחבת המשפחה מחייבת לרוב את האישה לצמצם את מעורבותה בחיי העבודה לטובת מעורבות גוברת בחיי המשפחה.

     

    שרעבי מאמין כי הגדלת הדגש על העבודה, דווקא בתקופה כה משמעותית בחיים בקרב גברים, מבטאת אולי "חוסר התמודדות עם השינוי החל בחיים. בקרב נשים אנחנו רואים נשים שחוזרות לעבודה מלאה, כאלה שמצמצמות את שעות העבודה, אחרות שמצמצמות את חלקי המשרה, או נשים שמשנות תפקיד בארגון כדי להתאים בין העבודה לבין המציאות החדשה של הפיכתן לאימהות.

     

    "האבות, לעומת זאת, עובדים יותר במקום להיות בבית עם הילדים, ויש להם, לכאורה, תירוץ טוב: תפקידם לפרנס את המשפחה ולדאוג לכל צרכיה. התפיסה התרבותית היא עדיין כזו לפיה הגבר הוא המפרנס העיקרי ולכן גם הביטחון התעסוקתי שלו חשוב – הוא הרי לא יכול להרשות לעצמו להיות מובטל. כיוון שעלויות אחזקת הבית עולות כשיש ילדים, הגבר יצטרך לעבוד יותר שעות כדי להרוויח יותר. הנשים עדיין נתפסות כאן כמגדלות הילדים והן אלה המתמודדות עם כפל קריירה: בית ועבודה. לכן הן אלה שמגמישות את שעות העבודה וחוזרות הביתה כשהילד חולה".

     

    הטבע החכם

     

    איריס יוטבת, מנהלת תחום נשיות וזוגיות ב"דיאדה – בית מלידה להורים וילדים", מאמינה כי הסיבות להבדלים הן ביולוגיות-הורמונליות וכי חשוב לקבל אותן בהבנה. יוטבת: "גוף האישה מגויס כולו להריון ואחר-כך ללידה ולהנקה. חזרתו למצב 'נורמלי' לאחר-מכן נמשכת כשנה, כאשר בחודשים הראשונים אחרי הלידה הפוקוס של האישה בפירוש אמור להיות על התינוק. גופה מייצר אוקסיטוצין במקום אדרנלין.

     

    "הטבע הוא החכם מכולם: הנשים הן אלה שאמורות להישאר בבית ולעזור לתינוקות לשרוד. הבעיה היא רק שאיננו מקבלות על זה שכר, וכך נוצר מצב אבסורדי: אנחנו, בייחוד אחרי לידה, עובדות הכי קשה בעולם ולא ממש ישנות, ועוד אומרים לנו 'נו, נו, נו' ולא מתגמלים אותנו כספית.

     

    "הגבר, מצידו, צריך בתקופה הראשונה להתייצב ולהזין את המערכת הקטנה של האם והתינוק. אם הוא מבין את מקומו ומקבל את תפקידו בעזרה לילד לגדול ולהתפתח, זו אבהות מצוינת, גם אם הוא עובד הרבה. אם נוצר אצלו תסכול, הוא עלול להיכנס לסיחרור של עבודה כדי לקבל סיפוקים במקום אחר, במקום בו העבודה היא הכאילו-תינוק שלו. אז הוא מתחייב ליותר דברים, והוא עייף ומתוסכל. דבר אחד בטוח – לא בריא שדבר אחד יהיה מרכז החיים. אנחנו רוצים וצריכים לחיות וליהנות ממניפה של חוויות".

     

    אלא שלא פעם, דווקא ההתרחקות מהבית והעצמת מרכזיות העבודה בחיים מובילות להגדלת הפערים בין בני-הזוג ולהעמקת התהום שנפערת ביניהם. מחקרם של הרפז ושרעבי מצא כי מרכזיות העבודה של אלה שעומדים להתגרש גבוהה יותר מלכתחילה מאלה שלא יעברו אירוע כזה: 5.71 לעומת 5.55. ייתכן, אומרים החוקרים, כי הגירושים נובעים בחלקם מכך שהקדשת זמן רב יותר לעבודה על פני המשפחה הביאה לקונפליקטים ולהתפרקות המסגרת המשפחתית, בייחוד בקרב זוגות בהם שני בני-הזוג הם קרייריסטים בהגדרה.

     

    שרעבי מאמין כי ההתרחקות מהבית מותירה פחות זמן ואנרגיה לאינטימיות ולפיכך הרבה סיבות לעימותים. "ישנם גברים שלא תומכים באישה המתמודדת עם כפל קריירה. יש ביניהם עימותים מי משקיע פחות בזוגיות, על שעות העבודה הארוכות וכדומה, ומצד שני, יש יותר הזדמנויות להיכרויות מחוץ לבית. כל אלה יכולים להסביר את הנטייה הגדולה יותר לגירושים בקרב אנשי הקריירה".

     

    יוטבת: "לא הוגן להאשים את הלידה והתינוקות בגירושים. אני מאמינה שבמקרים כאלה זרע הגירושים היה שם עוד לפני. כשמשהו בין בני-הזוג זורם לא טוב, כל אירוע ישפיע. זה יכול לגרום לפירוד אם לא יודעים לשתף, אם שופטים אחד את השני ואם מצפים לסיפוק צרכים הדדי כל הזמן.

     

    "כשהולכים בדרכים מקבילות, האהבה לא באה והקטע המיני, שנרדם לגמרי אחרי הלידה, גורם לחיפוש סיפוק במקומות אחרים או לתיסכול ועצב גדול. הסוד טמון בשיתוף פעולה, בהרחבת מעגלי התמיכה, בהקדשת זמן לעיסוקים אהובים, בפירגון הדדי ובהפיכת מצבי המשבר להזדמנויות לצמיחה. אפילו כשהתינוק בבית קטן ויש הרבה עבודה, רצוי לפנות זמן לדייט עם בן-הזוג. להקשיב, להסתכל אחד על השני, לספר על תחושות ולזכור שכאשר היצור השלישי הזה שהצטרף אלינו ואנחנו כל-כך אוהבים יגדל קצת, נוכל שוב להסתכל יותר זה על זה".
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: סי די בנק
    מצפים מהאישה להישאר בבית, אבל לא נותנים לה את הכבוד הראוי
    צילום: סי די בנק
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים