שתף קטע נבחר

בדרך אל הפיקניק

הרעיון פשוט: קמים בבוקר, פוסחים על כאב הראש שנקרא 'הצטיידות מוקדמת' ונותנים גז. אין משהו שאי אפשר לקנות בדרך, ועוד להרוויח יום טיול. פוד-שופינג גלילי בהתאם להמלצת השף

גבינות ולחם בשר וחומוס יין ופיקניק מקומות נוספים 

החיים זה לא פיקניק, אומרים. התבטאות בנאלית זו מקפלת מאחוריה פילוסופיית קיום פסימית: החיים הם סבל מתמשך עם פסקי זמן קצרים של אושר, המנצנצים כמו כוכבים באתר - הפיקניקים. יוצא שהחיים אינם אלא שרשרת הכנות ארוכות לאותם רגעי פיקניק.

 

ישנם גם המצדדים באסכולה אחרת, המצווה לאכול ולשתות כי מחר נמות. החיים, לדידם, הם פיקניק אחד גדול חסר תכלית וקצר תוחלת, וכל שנותר הוא לנגב ולמנגל כאילו אין מחר. שוב, פסימיות במיטבה. 

 

איך בכל זאת יוצאים ראש מהתסבוכת? איך אפשר להרגיש שאנחנו אכן צועדים לאנשהו ועדיין נהנים מהדרך? אם נמשיך עם משל הטוזיג (פיקניק בעברית, איזה שם דפוק), הרי שלעמית קאופמן, מהבעלים של קייטרינג 'טעם וצבע' בעמק חפר, יש הצעה מעניינת.

 

כמו בחיים, נתחיל ממה שידוע מראש - מהסוף. המקום: למרגלות קיבוץ יראון במרום הגליל. השעה: שש וחצי בערב. השולחן העגול שבמרכז בקושי מתאפק לבלוע את משאו: לחם תמרים ואגוזים משלושה קמחים, קממבר עיזים בפחם, צלעות טלה במרינדת עשבי תיבול פיקנטית, יין אדום משובח וצלחת חומוס עם גרגירים כמתחייב מהמעמד. לצד השולחן נח המנגל הרחב, מעשן בחברותא עם להקת עופות אורגניים שבחרה לחרוף על גחליו. משתה בחיק הטבע.

 

אלא שקשה לנתק את החוויה המפקנקת מהמחשבה על שבוע ההכנות המפרך: הנסיעה בפקקים לחנות המשקאות ליד השוק, הביקור אצל הקצב השכונתי שלוקח 90 שקל על אנטריקוט ועוד מעז לומר שזו שחיטה כשרה, וכמובן הקפיצה לסופר שנמשכת שעות ומניבה ירקות שקיבלו את טעם הפלסטיק של הדוכן שעליו הם מזדקנים, עוף קפוא-טרי שמאבד את שני תאריו בהמתנה הממושכת בקופות, ואחלה חומוס של שמיר שהצבר למד להסתפק בו.

 

ביום החג עצמו מגיעות ההכנות לשיאן, כשכבר בשעות הבוקר הולכות הפקלאות ומצטברות בסמוך לדלת: שישיית קוקה-קולה ושמיניית מים מינרלים, חצי תריסר כלי טאפרוור - המקבילה האיפסונית לתכשירי האנטי אייג'ינג - מסודרים זה על זה לפי גודל, זוג צידניות כבדות עם בשר רטוב וקרח יבש ביחס של 1:1, שלוש חבילות פחמים ושני סלים עמוסים לחמים, פירות ושאר ירקות.

 

אווירת האריזה סוחפת גם את הקטנה, שגוררת אל המפתן גם אלבום תמונות, גרדרובה לברבי וחבילת טושים. לזה אין מקום, מסבירים לה בחוצפה צה"לית, אבל מאחז יחידה בת שלוש לא תפנה גם סיירת.  אז מגיעה שעתו של הבכור, המופקד על סידור הכבודה בתא המטען בשל הניסיון רב השנים שצבר בטטריס, אבל את השבחים קוצרת דווקא הבת השניה, שעולה אחרי שעה וחצי עם גגון מהמחסן. זוהי כמובן תהילה של רגע, אותו הרגע שחולף עד שהיא לומדת מאחיה איך אומרים סחתיין בשפת הסימנים הכחולים.

 

הריבים במושב האחורי מזמן התניעו, אבל המנוע מגמגם משהו על זה שעוד מעט שתיים ושהוא כבר קיווה ליום חופש. אם נזדרז נספיק לשקיעה, מפטיר האב בתקווה מחודשת, ובקושי מצליח לעצור את הדמעות כשהשוטר מהאסכולה השנייה מגיש לו את הדו"ח ושואל בחיוך אם לא יותר פשוט וזול לצאת למסעדה.

 

מסתבר שאפשר גם אחרת. בהנחייתו של עמית, יצאנו מהבית מוקדם בבוקר עם בגאז' ריק לחלוטין ושני ארנקים שעוד הותירו מקום בתא הכפפות. הרעיון פשוט: אין משהו שאי אפשר לקנות על הדרך ועוד להרוויח יום טיול. את הבחירה לאן לנדוד והיכן להצטייד יעשה כל אחד לפי טעמו, כיסו, אמונתו וחבל הארץ החביב עליו. אנחנו רכבנו בעקבות קאופמן ליום של פוד-שופינג גלילי. 

 

גבינות ולחם

 

חוות רום: מטעמים מגובנים

 

איפסנו פגושים ויצאנו לעבר חוות רום שעל הר כמון, טיפה דרומית לכרמיאל. עם תחילת הטיפוס בהר נתן ג'יפ הוולבו השכור מדגם XC90 את התחושה שהמעבר מהכביש אל דרך החתחתים המובילה לחווה אינו יותר מטעות אופטית. האוויר הממסטל ומראה בקעת בית-הכרם שכפרים ערביים מלחכים את נופה עברו תרגום סימולטני לקרקורי בטן תובעניים.

 

צריך מוח גורמה קרימינלי כדי לפתוח את הבוקר בקממבר עזים, אבל לך תתווכח עם קאופמן על הבוקר. ניצלנו את האירוח המזמין ופתחנו שולחן שחבל על מי שראה את נאפולי ומת בטרם זכה לטעום ממנו. היו שם קממבר עזים בפחם, גבינת עזים צ'רקסית מצופה בשומשום, יוגורט עזים (התוספת עזים כמובן מיותרת, משום שאין בחווה חולצת עטין שאיננה עז), קממבר בעלי גפן, פטה עם בזיליקום וכן הלאה מבחר מטעמים מגובנים, שהראש כבר לא זוכר אבל החך לא ישכח.

 

הגבינות כולן אורגניות, שכן העזים בחווה רועות במרעה טבעי וניזונות מחורש ים תיכוני. לאלו בעלות התודעה הגיאוגרפית מאפשר קו פרשת המים העובר בלב ההמקום להטיל את מימיהן פעם לכינרת ופעם לים התיכון, לפי בחירתן.

 

בפינת החי של החווה תמצאו אפרוחים, סוסים, כלבי רועים שריח העיזים שדבק בפרוותם מעורר אצלם בעיות זהות, וכמובן גדיים בכל הגילאים שישמחו תמיד לנגוס בטריקו ממותגת או ללקק שוק חשופה. את הגבינות עצמן ניתן להשיג גם בחנויות אורגניות ברחבי הארץ.  

 

  • חוות רום, הר כמון. טל' 9886174 - 04 (באמצע השבוע ביקורי קבוצות בתיאום מראש).

 

לחם דגן: מאפה עם שושלת

 

ירדנו מההר והתנהלנו לעבר אזור התעשייה של כרמיאל, כדי לרכוש לחם-מחמצת מתנורו של רונן טריביאש, הבעלים

של מאפיית 'לחם דגן'. לחם מחמצת? רונן, פרוש הייטק ויוצא 'פרנץ' קולינר אינסטטוט', מסביר כי מדובר בלחם ללא שמרים שתופח בזכות חיידקים שמקורם בבצק מאמש. הבצק מאמש תפח גם הוא בזכות אמו המחמצת משלשום, וכן הלאה. כל לחם הוא למעשה נצר לשושלת מחמצות שמקורה במחמצת הראשונה, חווה אמנו של הדגנים התופחים, אם תרצו.

 

המחמצת של לחם דגן היא בת שלוש שנים והיא מביאה לעולם מדי יום (פרט לשבתות וחגים) לחם תמרים ואגוזים מקמח לבן, שיפון ומלא, ולחם לבן מבצק כפרי.

 

  • לחם דגן, מעלה כמון 29, כרמיאל. טל' 9080876 - 04 (כשר בהשגחת רבנות כרמיאל).

 

חזור למעלה
בשר וחומוס

 

אורגניה: תרנגולת בלי הורמונים

 

השף מוביל ואנחנו אחריו, אל 'אורגניה', חנות לממכר פירות, ירקות ועשבי תיבול אורגניים. גם עופות יש שם, וגם הם אורגניים. רק ציוד משרדי ומוצרי חשמל אורגניים חסרים שם. מי שכמונו, חיבר אורגניות עם צמחונות ובריאות, צדק באותה מידה בה טעה: בריאות כן, צמחונות ממש לא.

 

עופות אורגניים גדלים בשטח מחיה רחב יותר וניזונים מתערובת אורגנית בלבד. "הטעם הוא רק הסיבה המשנית להעדיף את עופות החופש", מסביר עמית, "העיקר הוא שהם נקיים מתערובות כימיקלים והורמוני גדילה שמכניסים את המתבגרים, ובעיקר את המתבגרות, לבלבלות הורמונליות". אז מתי יגדלו כאן גם בקר אורגני?

 

  • אורגניה, החרושת 11, כרמיאל. טל' 9880870 - 04.

 

סלאח דבאח ובניו: לחתוך במוסר החי

 

מי אמר בקר? הפעם לא נזקקנו למדריך. הג'יפ השבדי המתוחכם שלנו, שיודע את נפש צדיקו, החל נוסע מעצמו צפונה מכרמיאל לכיוון דיר אל אסד, ושם נעצר בפתחו של קניון 'סאלח דבאח ובניו'.  

 

פרט להיותו סופר לכל דבר ועניין (וזה בהחלט המקום להצטייד בפחמים,


צילום: אלעד גרשגורן
מי אמר בקר? צילום: אלעד גרשגורן

 שתייה, כלים חד-פעמיים וכו'), דבאח ובניו הוא האטליז הפתוח הגדול במדינה. מחלקת הבשרים שלו נראית יותר כמו מלתחת ענק מורבידית. עשרות כבשים שעברו גיהוץ, תלויים מאנקולי מתכת. על המדפים הנקיים מסודרים נתחי הבשר לסוגיהם, כמו במוסך חלקי חילוף לפרות ולכבשים. לחובבי אברי הפנים מוקדשת ויטרינה שלמה ובה מונחים זה לצד זה אשכי כבש, ריאות כבש, שקדים ועטינים - כאילו התבלבל בורא עולם כשסידר את האברים כפי שסידר וארז אותם בכבשים חיים ונושמים, וכעת שב הסדר הטבעי על כנו מאחורי הזכוכית.

 

מעל לכל זוהי חוויה אסתטית קשה. המאסה האדומה-ורדרדה מושכת את העין במגנט של תשוקה-דחייה. אלעד, הצמחוני והמוסרי שבחבורה, הליט את פניו, עד שנזכר לפתע שהוא כאן בתפקיד הצלם. טוב שנסים, מבקר האוכל הבלתי משוחד שגייסנו בירושלים, חתך במוסר החי והזמין מנה נדיבה של צלעות טלה. 

 

ואגב, מרבית בני הבקר של חוות השקמים הדשנה עושים את דרכם האחרונה לבית המטבחיים של דבאח, שם הם מקפדים את ראשם לרווחתו של הראש המכהן.

 

המחירים כאן, לתשומת לבכם, נמוכים במיוחד (אם כי הבשר אינו מיושן, ויש לקחת זאת בחשבון): אנטריקוט בקר 50 שקל, סינטה 45, צלעות כבש 55, תערובת לקבב 30. השחיטה כשרה אבל הסופר לא יכול לנפנף בתעודה, כי הוא פתוח גם בשבת.

 

  • סאלח דבאח ובניו, דיר אל אסד. טל' 9880563 - 04. פתוח כל יום 08:00 - 23:00.

 

מאכלי המלכים: סלטים ומתוקים

 

טיפסנו במעלה הכביש החוצה את הכפר ועצרנו בקונדיטוריית אלסלאם, כדי לקנות כנאפה, מעמול ובקלאווה, שאלמלא הוטמנו מתחת למושב הנהג לא היה נשאר מהם הרבה עד היעד הנכסף. אלסלאם, טל' 6785334 - 04. פתוח כל יום 09:30 - 21:30.

 

מסעדת 'מאכלי המלכים', חומוסיה מפורסמת בכל רחבי הגליל ולמטה משם, נמצאת במרחק שתי לחיצות דוושה מהמתוקים, ואנחנו


צילום: אלעד גרשגורן
טוטם קולינרי צילום: אלעד גרשגורן

כבר בדרך לזכייה בגביע חומוס, הטוטם הקולינרי של בני אברהם לדורותיהם שבלעדיו אין לשום ארוחה בארץ זכות קיום. סאאר עכאוי ועבד אלכרים דבאח לא הותירו לנו שהות להתלבט בין מסבחה, מחלוטה וחומוס גרגירים. שלוש הצלחות ריחפו בזריזות אל השולחן, כפרומו לסעודה המתוכננת בסוף היום. אכן מעדן מלכים.

 

"הכי חשוב אצלנו זו האווירה", אומר עבד. "שאנשים ירגישו בבית. הפוליטיקה לא משפיעה עלי, לפעמים גם גבר ואישה רבים אבל הם עדיין באים לאכול חומוס".  

 

  • מאכלי המלכים, דיר אל אסד. פתוח 06:00 - 15:30.

 

חזור למעלה
יין ופיקניק

 

יקב הרי הגליל: בעיקר אדום

 

זהו. מצבת הציוד כבר כמעט מלאה וחסר רק יין טוב. יקב 'הרי הגליל' שבקיבוץ יראון הוא החוליה החסרה במסע הרכש. המבנה המרשים, העשוי בטון, עץ וזכוכית, מוקף בשתילי קיווי שעושים מאמצים לא מבוטלים להידמות לגפנים ולהטעות את המבקרים.

 

היקב הצעיר (בן 4) מייצר בעיקר יינות אדומים, כשהמובחר שבהם הוא יין יראון, תערובת בורדולייז של קברנה ומרלו. שניים כאלה מצאו את דרכם אל הרכב.

 

עד שאי אפשר יותר

 

הסוף, כאמור, ידוע מראש. המקום: למרגלות קיבוץ יראון במרום הגליל. השעה: שש וחצי בערב. הרקע: השולחן העגול, המנגל, השמש שכותבת בצל על צלע ההר את הזמן שנותר עד לכיבוי אורות, הרי הלבנון המשקיפים מעל ראשינו אל כרם בן-זמרה ויער ברעם. החבר'ה מתנודדים מדושנים, רק אלעד הצלם עוד מתקתק תמונות משפחתית אחרונות בחסדן של קרניים גוססות.

 

עוד זמן קצר נאסוף את הזבל ונטמין אותו בבגאז' המרוקן, הארנקים יחזרו לתא הכפפות, ניפרד לשלום מעמיתנו היקר ונשוב הביתה בתחושה שהחיים הם לפעמים פיקניק ולפעמים לא, ושאם נאכל או נשתה עוד משהו קטן עד מחר אז נמות.

 

(תודה מקרב בטן לעמית קאופמן מ'טעם וצבע' קייטרינג - טל' 6220365 - 04).

 

חזור למעלה
מקומות נוספים

 

עוד נקודות הצטיידות בצפון:

 

  • שוק הדגים של עכו
  • חומוס סעיד בעכו
  • גבינות ברקנית בכפר יחזקאל
  • טיב טעם בכרמיאל (לא כשר)
  • לחם בית 77 באמירים
  • יקב אורגני - מעלה צביה
  • חנות אורנית - מאפיה אורגנית, מחלבה. קיבוץ הרדוף
  • דבש ושמן זית - מיכמנים

ויש עוד ועוד, כמובן. ואפילו עוד. 

 

חזור למעלה
לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אלעד גרשגורן
הסוף ידוע מראש
צילום: אלעד גרשגורן
צילום: אלעד גרשגורן
אכל ושתה כי מחר נמות
צילום: אלעד גרשגורן
מומלצים