ניצחון לאגמון בקרב על "הבימה"

פרסום ראשון: בית המשפט החליט להדיח את הנאמן הציבורי של "הבימה", עו"ד שלמה שחר, שפעל מטעם משרד המשפטים.

ההחלטה התקבלה לאחר שנה ארוכה של התכתשויות בין כתלי בית המשפט ומחוצה לו בין שחר לבין המנכ"ל יעקב אגמון ותומכיו בקרב השחקנים והעובדים. העימות בין הצדדים החריף משמעותית על רקע המאבק על מינוי יורשו של אגמון, ותוך טענות קשות מצד שני הצדדים. השופטת ורדה אלשייך החליטה לקבל את הבקשה שהגישו נציגי התיאטרון הלאומי והורתה כי עו"ד שחר יפרוש מהתפקיד - אם לא יוגש ערעור - תוך 30 יום.

"קיבלתי את ההחלטה ולעת עתה אני לומד אותה. מאוחר יותר אשקול אם יש מקום לערער", אמר שחר ל-ynetבתגובה. ממשרד המשפטים נמסר: "ההחלטה נלמדת ובכלל זה הצעדים שיש לנקוט על מנת להבטיח את תפקודו התקין לאורך זמן ויציבותו הכלכלית של תיאטרון 'הבימה' לרבות אפשרות ערעור על ההחלטה".

"זה אחד הימים המאושרים בחיי", אמר אגמון, "היום נגמרה תקופה ארוכה שבה זכיתי לקיתונות של השמצות מהן נפגעתי מאוד. עו"ד שחר ניצל את הבמה באופן ציני לפגוע בי ובשמי הטוב. משום שקיבלתי על עצמי החלטה שלא להגיב להשמצות עד להכרעת בית המשפט, התמונה הזדונית והמעוותת שהוא הציג היתה זו שזכתה לכותרות. מהיום הראשון האמנתי בצדקת הדרך אותה ברור היה לי שגם בית המשפט יקבל כנכונה. אני מקבל את החלטת השופטת אלשייך בגאווה. מפסיקתה עולה בבירור שהיא רואה עין בעין אתנו".

אגמון הוסיף כי "החלטתה של אלשייך אמיצה בעיקר מפני שהחליטה ללכת בניגוד להמלצות משרד המשפטים, משרד האוצר ומשרד המשפטים. אני רואה בפסיקה החלטה עקרונית ומהותית לא רק בעניינו של תיאטרון 'הבימה', אלא בכלל מוסדות התרבות הפועלים בארץ - ובהתנהלות הכללית של מוסדות מול שלטון. ההחלטה הזו אומרת לפי ראות עיניי שבית המשפט לא יסבול התערבות של השלטון בשיקולים אמנותיים ובתכנים של מוסדות גם אם הם נתמכים על ידי המדינה. ההחלטה החזירה את 'הבימה' לשפיות. עכשיו אחכה לבחירת מנכ"ל חדש לתיאטרון ושיתנו לי ללכת מכאן. ב-1 בפברואר אני מסיים את תפקידי וב-2 בפברואר אהיה כבר בדרכי לאוסטרליה לתקופה קצרה ואני חוזר".

אם משרד המשפטים יחליט שלא לערער על החלטת השופטת, יידרש משרד התרבות למנות לתיאטרון הנהלה ציבורית. במשרד התרבות מעדיפים שלא להגיב. גורמים הקשורים למשרד אמרו כי "אם לא יוגש ערעור אין מניעה להתחיל במינוי ההנהלה הציבורית של התיאטרון לאלתר".

"ייאלץ לתמרן"

הבקשה להדיח את הנאמן הוגשה לבית המשפט בחודש יוני על ידי אגמון וועד הפעולה של שחקני התיאטרון. עיקר המחלוקת בין אגמון וועד הפעולה לבין הנאמן, שמונה על-ידי בית המשפט המחוזי ב-1995 במסגרת הסדר ההבראה של "הבימה", הוא סביב השאלה אם התמלאו התנאים לסיום הנאמנות כפי שנקבעו בהסכם ההבראה. הפונים טענו כי התנאים מולאו וביקשו למנוע ביצוע צעדים בלתי הפיכים אותם עתיד הנאמן לקבל בתקופה הקרובה, בעיקר בכל הקשור למינוי מחליפו של אגמון - וזאת כל עוד המחלוקת בין הצדדים תלויה ועומדת.

לפני כחודשיים הורתה השופטת אלשייך על הוצאת צווי מניעה שיעכבו כל קבלת החלטה מהותית של הנאמן, עד שתכריע בנושא. באוגוסט הגישה המדינה את תשובתה ובה זכה הנאמן הציבורי לגיבוי מכל הרשויות המוסמכות - משרד המשפטים, משרד התרבות ומשרד האוצר. נציגת פרקליטות תל-אביב טענה כי התיאטרון טרם הגיע לשלב בו ניתן לשחרר את הנאמן  מתפקידו וכתבה: "טרם הובטח מצבו של התיאטרון במובן זה שניתן לומר בביטחון סביר כי הוא עומד על רגליו מבחינה כלכלית ומסוגל לדאוג להשבת ההלוואות".

מהחלטת השופטת אלשייך עולה כי היא עומדת מאחורי מרבית טענות מגישי הבקשה. "מצאתי שלרוב טענות הסף של הנאמן והמדינה אין בסיס", קבעה. השופטת גם נתנה גיבוי מסוים לטענה של המבקשים בעניין חשש לכאורה להתערבות פוליטית בניהול התיאטרון. "אין להתעלם מעובדת היות הכונס הרשמי גוף ממשלתי העשוי להיקלע לעתים לקשיים כאשר הוא נאלץ לתמרן בין מחויבותו לניהול אובייקטיבי ומקצועי של התיאטרון וקיום יחסי עבודה תקינים עם השחקנים מחד גיסא, לבין אינטרסים ולחצים אפשריים מצד המדינה", כתבה, "בעיה זו מקבלת משנה תוקף כאשר עומדים על הפרק מינויים חשובים שיקבעו את אופיו של התיאטרון ואת יחסי העבודה בו במהלך השנים הבאות".

החלטת השופטת נסמכת ברובה על תצהיר שהגיש לבית המשפט הנאמן הקודם של תיאטרון הבימה, שמואל צור, ב-2001 - ובו טען שהתיאטרון עמד בכל התחייבויותיו על פי הסכם ההבראה למעט שינוי המבנה המשפטי שלו. הצהרתו של צור עומדת בסתירה להצהרת עו"ד שחר. "אם אכן עמד התיאטרון כבר בשנת 2001 בתנאי סעיף 28, הרי שדין הנאמנות להסתיים ואין כל עילה להותירה על כנה, אף אם מאוחר יותר נקלע התיאטרון למשבר חדש", כתבה השופטת.

אלשייך יוצאת נגד טענתו של הנאמן הציבורי לפיה תיאטרון "הבימה" מצוי בגירעון כבד ומצבו הפיננסי אינו יציב - ולכן אין מקום להורות על סיום תפקידו. "טענה זו לוקה בבעייתיות רבה שכן תנאי סיום הנאמנות הציבורית אינם נוקבים בתנאי כללי וגורף כי מצבו הפיננסי של התיאטרון חייב להיות אופטימלי ולאורך זמן... אין כל סיבה, לכאורה, לפיה ארגונים מקצועיים של התיאטרון עצמו יוכלו להוסיף ולנהל את התיאטרון בהצלחה לא פחותה מזו של כונס הנכסים עצמו", אומרת אלשייך, "משמעות העובדה כי התיאטרון ינוהל בידי כונס הנכסים הרשמי עד שיצא כליל מהגרעון, אינה אלא הנצחה של המצב הנוכחי לפרק זמן ארוך ביותר שסיומו מי ישורנו ובנסיבות המקרה לא אוכל להשלים עמו".

השופטת הורתה על סיום הנאמנות תוך 30 יום. מההחלטה עולה כי ניהול התיאטרון, כולל מינוי מנכ"ל ובעלי תפקידים משמעותיים אחרים, לא יעשו עוד בידי הכונס הרשמי - אלא בידי ההנהלה החדשה שתמונה לתפקיד.