גיבושון בחולות אשדוד
24 שעות עם המון ברקסים, אבל גם עם ריקודים נטולי מעצורים, עברו על 45 הנשים שמתכוננות למסע מלכת המדבר בהודו. היו שם ג'יפים, יוגיסטים ותיאומים לוגיסטים, וגם הבהרה חשובה: "תשכחו ממקלחות". תרגיל למלכות מתחילות
אתמול (ה') קיבלנו סוף-סוף טעימה מהדבר האמיתי. היה לזה טעם של חול ואבק וציפורניים שחורות, ועייפות וחוסר סבלנות וזיעה וכאבי גב ושינה טרופה, אבל גם של כיף אדיר, הרפתקה, אחווה, צחוקים, אוכל משובח, מוזיקה וריקודים אל תוך הלילה.
התייצבנו בשבע וחצי בבוקר בדיונה הגדולה באשדוד, ואחרי שניקינו את האיזור מהטינופת שהשאירו בני ישראל שמינגלו שם לפנינו (כמה אתם מעשנים, תגידו לי???) והקמנו את המאהל, יצאנו למיני-קורס בנהיגת שטח, מלוות במדריכים קשוחים וגברתנים בעלי לב חזק.
בהתחלה הכל חרק, כולל הגיר, ולכל אחת מבנות הג'יפ היה מה לייעץ לנהגת התורנית האומללה, אבל די מהר השתלטנו על העניינים ועברנו בקרביות מכשולי שטח שלא היו מביישים גם ג'יפאים מנוסים. למדנו לטלטל את הג'יפ
זו גם היתה הפעם הראשונה שהצוותים בילו יחד שעות בג'יפים (בכל צוות שלוש בנות קבועות ועיתונאית מתחלפת) ותיאמו ציפיות לגבי עוצמת המזגן, סוג המוזיקה ברדיו ושירים שאסור בשום פנים ואופן לזמזם יותר מ-15 פעמים רצוף. בעשרת ימי המסע הן יבלו בג'יפ גם 16 שעות ביום, ואם זה לא סיר לחץ אז אני צנצנת.
אחרי ארוחת צהריים קלה תירגלנו החלפת גלגל, חילוץ וגרירה; יוגה - לטובת הגב הדואב; ושיחה עם סיגל, מדריכת המסע, על הציפיות והחששות שלנו ממנו. מישהי רצתה לומר שהיא חוששת מהאינטראקציות בין הבנות, אבל יצא לה בטעות "אינטריגות" וכולן התגלגלו מצחוק (חוץ מסיגל, שכבר הדריכה כמה מסעות וכנראה יודעת משהו שאנחנו לא יודעות על השילוב של עשרות בנות, עשרה ימים וארבע על ארבע). ליתר ביטחון, הוחלט להקים ועדת גישור, שתפקידה לפשר בכל מקרה שדברים ידרדרו לכדי משיכות בשיער והתגוששות בבוץ.
חוץ מזה, נבחרו ועדת תרבות, ועדת אלכוהול, ועדת די.ג'יי, ועדת שירה בציבור, ועדת צ'ופרים, ועדת חילוץ, ועדת איכות הסביבה, ועדת בישול, ועדת קפה, ועדת אינטרנט - ועוד ועוד, כך שלפחות לפי שמות הוועדות, יהיה די שמח.
ובערב באמת התחיל להיות שמח. מאוד שמח. אחרי ארוחה הודית חמה ומצויינת, ועוד קצת יוגה לקינוח, נתן הדי.ג'יי במערכת ויחד עם כמה מלכות מדבר לשעבר שבאו להשתתף בשמחתנו ולמות מקינאה, כולן פרצו בריקודים סוערים, עינטוזים וקפיצות כאילו אין מחר.
באמת לא היה מחר, כי לאחר השכמה מוקדמת, החלפת חוויות על איכות השינה ("כל הגוף כואב לי. חייבים מזרן מתנפח!") וארוחת בוקר קלה, נותר לנו רק תידרוך אחרון, עוד סבב שאלות ("בפעם המיליון: לא, לא יהיו מקלחות כל לילה. בעצם בכלל לא יהיו. אבל יהיו שלוליות בדרך") ופיזור.
בעוד פחות מחודש ניפגש בנתב"ג ונצא למסע שיחזיר אותנו קצת אחרות, ולפי ההבטחות לפחות - יגרום לנו לערוך חשבון-נפש כזה או אחר. בינתיים, שתהיה לכולנו חתימה טובה!
לפנייה לכתב/ת 
רק אני והגלגל שלי
צילום: שי בן גיאט
פרסום שימושי
מומלצים
