שתף קטע נבחר

"תרבות השחיתות - הבעיה החמורה ביותר"

פרופ' דוד נחמיאס, מומחה למדיניות ציבורית, אומר בעקבות הרשעתו של השר לשעבר גונן שגב: "תרבות השחיתות היא הבעיה החמורה ביותר בישראל, בעיקר בשל אבדן אמון הציבור במערכת הציבורית". פרופ' אסא כשר: "האתיקה של השלטון טעונה שיפור רדיקלי"

"תרבות השחיתות היא הבעיה הרצינית והחמורה ביותר מכל דבר אחר בישראל, יותר מהבעיה החברתית", כך אומר ל-ynet פרופ' דוד נחמיאס, ראש בית הספר למינהל ולמדיניות ציבורית במרכז הבינתחומי הרצליה, בעקבות הרשעתו של גונן שגב בפרשת הונאת חברת ישראכרט.

 

פרופ' נחמיאס התייחס בדבריו למצבה של תרבות המינהל הציבורי בישראל, אותה הגדיר "תרבות של שחיתות": "אם לא נזדרז להילחם כעת במסלול העגלה המידרדרת, סיכויינו לצאת ממנו בהמשך, יילכו וייפחתו.

אנו עוברים משבר ממדרגה ראשונה - פוליטי וציבורי. תרבות הממשל לוקה בחסר ויורדת לשפל המדרגה מבחינה נורמטיבית. בכל פעם שכבר סברנו שהגענו הכי נמוך שאפשר, ממש לשפל שבשפל, מגיעה פרשיה חדשה, ומורידה אותנו עוד יותר נמוך".

 

"השחיתות איננה מסוכנת רק באספקטים של אתיקה ציבורית. היא מסוכנת בעיקר מפני שהיא גורמת להידרדרות אמון הציבור במערכת הציבורית כולה, מה שגורם לפגיעה קשה בדמוקרטיה", אומר נחמיאס ומצביע על ממצאי סקר שאותו ערך עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה לאחרונה, לפיו אמון הציבור בפוליטיקאים נמוך מ-20% ואילו אמון הציבור בממשלה ירד לכ-30%.

 

"מבין 32 מדינות שציבור בוחריהם השתתף בסקר עולמי על מעמדה של הדמוקרטיה, ישראל הגיעה למקום האחרון בסוגיית התמיכה בדמוקרטיה. זה אומר שאנו נמצאים במשבר אמון קשה ובמשבר משילות שהוא בעייתי ורציני ביותר", הוא אומר.

 

הפוליטיקאים איבדו את הבושה

 

לדבריו, ההבדל המרכזי בין תופעות השחיתות הפוליטית של ימינו לעומת אלה של שנות ה-70' וה-80', הוא במידת הבושה. "שחיתות תמיד היתה, וגם אישי ציבור שסרחו, אבל אז להיות מושחת היה מבייש ביותר. היום רף הבושה נעלם. חד וחלק. כיום אין עוד בושה. תופעות בהן אנו נתקלים היום, לא היינו מעזים להעלות בדעתנו עד לפני עשר שנים. הפנמנו ערכים שאסור היה לנו בשום אופן להפנים, ואנו חייבים לפעול בדחיפות כדי למגר זאת", הוא אומר.

 

נחמיאס ממקד את מירב האשמה במצב אליו הגענו, באינתיפאדה ובמאבק הלאומי אותו מנהלת ישראל במישור הפנימי ובמישור הבינלאומי. "האינתיפאדה פשוט לוקחת מאתנו את כל האנרגיה ולא נותר לנו כל כוח להלחם עבור ערכים אחרים ובעיות שונות. גם ההתנהגות של ממשלות ישראל בשטחים אינן תורמות לעניין. אנחנו מתנהגים בשרך מושחתת של עם כובש, אי אפשר להתעלם מזה, ותרבות זו מחלחלת לכל החלקים במנהל ובמדיניות הציבורית ומשפיעה עליה".

 

לדבריו, ההאשמות בהן מואשם השר לבטחון פנים המושעה, צחי הנגבי, בעניין המינויים הפוליטיים של מקורביו והאופן בו הגנו עליו רבים במרכז מפלגתו, מדגים לאיזו רמת שחיתות ונורמות ציבוריות לקויות הגיעה המדינה. "חברי מרכז של מפלגות משפיעים על קבלת החלטות ומתגאים בכך. נגע זה לא נעלם גם מעיניהם של לא מעט אנשים רציניים ומוסריים גם במפלגת השלטון. לראייה, לימור לבנת יצאה כנגד תופעת סידור הג'ובים אך זכתה לתגובה עויינת של חברי המרכז", אומר נחמיאס.

 

הפתרון, לדעתו, מצוי בחזרה לערכים ולנורמות שלטוניות תקניות, ובמרדף נחוש וחסר רחמים של כל גורמי החוק והמנהל בתופעת השחיתויות והמינויים הבלתי כשירים. "היום אמנם רשויות החוק מתחילות סוף-סוף לטפל בעניין, אבל במשך שנים אנשים עשו מה שבא להם ויצאו בלי כלום. אפשר לומר שמאז אריה דרעי, המודעות הציבורית והשקיפות עלו, ואיתן גם המרדף אחר המושחתים, אבל לצד העליה בשקיפות הציבורית, חלה עלייה תלולה גם בשחיתות עצמה".

 

בעניין זה, יוצא פרופ' נחמיאס גם כנגד היועץ המשפטי לממשלה, בעניין החלטתו לפטור את רה"מ שרון מהעמדה לדין בעניין פרשת האי היווני. "היועץ המשפטי טעה. היה עליו לתת לבית המשפט להכריע בעניין ולא להחליט לבדו. זה לא תורם לאמון הציבור במערכת. היועץ המשפטי חייב להירתם אף-הוא למאבק בשחיתות, וכך כל רשויות החוק. ככל שאלו יקדימו וימהרו להירתם למאבק, כך ייטב לכולנו".

 

"הבוחרים צריכים להעניש את המפלגות"

 

אבל פרופ' נחמיאס אינו פוטר גם את הציבור מאחריות למצב: "כאשר השחיתות היא כה רבה, הציבור מתרחק מהפוליטיקה והציניות הפוליטית עולה. ציבור הבוחרים חייב לקחת אחריות ולהעניש את המפלגות המושחתות והפוליטיקאים המושחתים ולא להצביע בשבילם. זה עניין של חינוך לערכים, לנורמות ולדמוקרטיה".

 

אל ביקורת קשה זו מצטרף גם הפילוסוף, פרופ' אסא כשר, מומחה לאתיקה, שסבור כי ישנה אמת מידה ציבורית, השונה מזו החוקית בכל הקשור למותר ואסור. "אם ננסה להפיק לקחים מפרשיית גונן שגב, עלינו לומר לעצמנו, כי האתיקה של השלטון טעונה שיפור רדיקלי".

 

"לפוליטיקה ולפוליטיקאים יש נטייה להתעניין בשאלה מה מותר על-פי החוק ומה לא. אבל צריך להבין, שלכל תחום עיסוק, וגם לתחום הציבורי, יש אתיקה, ישנם סטנדרטים שהם הרבה יותר גבוהים מהחוק. אם לא שומרים על הסטנדרטים האלה, בסופו של דבר עוברים גם על החוק.

 

"ראינו פוליטיקאים עושים דברים לא אתיים ונחקרים ברמה המשפטית. אבל לאישי ציבור חייבת להיות המודעות לכך שהחוק הוא הסף, אך עליהם להיות בגובה הרף - לא הסף". 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אבי כהן
גונן שגב. תרבות השחיתות
צילום: אבי כהן
צילום: גבי מנשה
אסא כשר. דרוש שיפור רדיקלי
צילום: גבי מנשה
מומלצים