שוב נשארנו מאחור
"בכל הקשור לכח, מהירות וכושר גופני, הכדורגלן הישראלי עדיין לא מציב תחרות ראויה ליריבות מהיבשת. ניר קלינגר ואיל לחמן מנסים לצמצם נזקים בעזרת המשמעת הטקטית, אבל יכולתם מוגבלת". תומר גנור על עוד ערב שחור לכדורגל הישראלי
שוב ספג הכדורגל הישראלי סטירת לחי מצלצלת וחזר לגודל הטבעי שלו. הכשלונות החוזרים ונשנים של הנבחרת והקבוצות בזירה האירופית גרמו אולי לשחקנים בליגת העל להבין שהם רחוקים עשרות שנים מהרמה האירופית הגבוהה, וגם הבינונית, אבל בקרב יושבי היציע המשיכו לבוא בדרישות כאילו מדובר במטלה הכי קלה בעולם.
יותר מדי קולות בלתי אחראים מותחים ביקורת על ניר קלינגר לגבי המשחק ההגנתי מדי לדעתם של מכבי תל אביב. והנה, לא עוברים יומיים, וכל התיאוריות האלה נשברות. ראינו שלא משנה כיצד תשחק – אם היריב יותר טוב ממך הוא ינצח ברוב המקרים.
למי שעדיין מפנטז על משחק התקפי ומהלכים וירטואוזים גם נגד הקבוצות החזקות באירופה, נזכיר שהכדורגל בנוי כיום מארבעה יסודות עיקרים: כוח פיזי, מהירות, כושר גופני ומשמעת טקטית. רק לאחר מכן מגיעה הטכניקה האישית לידי ביטוי, ואיתה בלבד אי אפשר לנצח משחקים (רונאלדו כובש הרבה בגלל מהירותו וכוחו הרב לא פחות מאשר בזכות הטכניקה). כך משחקים כדורגל ברמה הגבוהה וכך יוון זכתה ביורו.
מבין ארבעת המרכיבים הנ"ל נופל הכדורגלן הישראלי בשלושת הראשונים לאין שיעור על פני עמיתו מליגות הצמרת באירופה. בעזרת המשמעת הטקטית מנסים מאמנים כמו ניר קלינגר ואיל לחמן לצמצם את הנזקים, אבל יכולתם מוגבלת.
בתבוסה של בני סכנין 5:1 לניוקאסל נוכחנו לדעת מה היה קורה למכבי תל אביב אילו ניר קלינגר היה מוותר על אחד משלושת קשריו ההגנתים ומוסיף למערך חלוץ במקומו. היו נוצרים מרווחים בחלק האחורי, ייתכן שמכבי היתה כובשת שער אחד, אבל חוטפת חמישיה. מעטים יהיו מוכנים ללכת על האלטרנטיבה.
לגבי סכנין, באמת שלא יכולות להיות טענות. קבוצה לא מנוסה, דלת אמצעים ושחקנים ברמה גבוהה, שיחקה מול אחת הקבוצות הגדולות באי הבריטי. ניסו לתקוף, הגיעו למצבים, כבשו שער אחד וכצפוי חטפו על הראש. מה שכן, השוער אנרג'י מוראמבדורו לא רק היה אשם בשער השני, אלא ביצע מספר טעויות נוספות (ארנסט איטצ'י גער בו לא פעם) ואינו משרה על ההגנה את אותו ביטחון שקומוקו קמארה ושגיא שטראוס הישרו בעונה שעברה.
ממכבי פתח תקווה לא ציפינו לחולל ניסים, אך התבוסה המשפילה לקבוצה בינונית בהולנד בהחלט צורמת. אבל את האכזבה הגדולה ביותר הנחילה מכבי חיפה. אין ספק שחיפה היתה כישלון גדול השנה בזירה האירופית.
עצם אי ההעפלה לליגת האלופות היתה כישלון גדול, אבל היו נסיבות מקלות כמו המשחק הסביר שהציגה (מחצית ראשונה מצויינת בגומלין מול רוזנבורג), הקיפוח מצד השופט (ההרחקה הלא צודקת של נג'ואן גרייב) וחוסר המזל (השער של בראטבק בזמן הפציעות). הצלחה בגביע אופ"א לא היתה מנחמת איש אצל הירוקים, אבל לפחות היתה משאירה טעם טוב.
לא יכול להיות שבמשחק בו שער זכות יסגור את הסיפור לטובת חיפה היא תבצע התקפה ראשונה ראויה לציון רק בדקה ה-89. לא יכול להיות ששחקנים חשובים כמו יניב קטן, רוברטו קולאוטי ועידן טל לא יהיו במשחק בכלל. לא יכול להיות שפעם אחר פעם יחזרו הבלמים על אותה טעות ולא ישמרו בקרן שחקני יריב שעולים לנגוח, ולא יכול להיות שניר דוידוביץ' שוב יירדם. רק גוסטבו בוקולי ניסה לעשות משהו, אבל גם הוא הסתבך לא פעם בכידרורים מיותרים.
יום הכיפורים אמנם עבר, אבל רוני לוי וכל אחד משחקני חיפה שעלו על כר הדשא (או מה שנשאר ממנו) באוקראינה חייבים לעשות חשבון נפש. כתבתי כאן בטור אחרי הניצחון 0:1 במשחק הראשון שהתוצאה המינימלית עלולה לא להספיק ושחיפה עלולה לשלם ביוקר על ההחמצות במחצית הראשונה של אותו משחק. לא מעט מאוהדי חיפה (וגם של קבוצות אחרות) המעיטו בערכה של הקבוצה האוקראינית וטענו שמדובר ביריבה נחותה אחרי אותו משחק.
והנה, במגרשה, היתה דנייפרו מסוכנת בהרבה וניצלה מצבים נייחים כדי לנצח. לא משחק גדול, לא התקפות יוצאות דופן – אבל כושר גופני טוב עם משמעת טקטית וניצול מצבים נייחים הביאו לאוקראינים ניצחון. נשארנו רק עם מכבי תל אביב בליגת האלופות, והאמת? אם ניר קלינגר יצליח להוליך אותה לגביע אופ"א – אז כמו שהכדורגל הישראלי נראה זה באמת יהיה הישג אדיר.
לפנייה לכתב/ת 
תומר גנור
גיא לוזון ורוביל סרסור בהולנד
צילום: איי פי
מומלצים
