אבות רבים לכישלון של בית"ר
"כל מאמן אחר היה חוטף ביצים ושאר ירקות, אך למרות הכל, לא צריך להאשים רק את אוחנה". עודד שלו על התבוסה של בית"ר ירושלים לסכנין
כמה קל לזרוק את תיק האשמה על אלי אוחנה. נכון, המאמן המיטיב להתנסח ולפרשן את ליגת האלופות מהאולפן היה צריך לאבד את משרתו שניה לאחר ההשפלה בקריית אליעזר (את גוטמן שלחו הביתה כשבית"ר במקום הראשון). אחרי חמישה מחזורים בית"ר עם 27 אחוזי הצלחה, הגנה שמביישת גבינת אמנטל ומשחק מתוכנן כמו מרכז הליכוד, פרט לתצוגה התקפית טובה אחת מול בני יהודה. זאת, למרות הסגל הכשרוני שכולל כוכב על בביצה המקומית בדמותו של אבי נמני, וסוללה של שחקנים מוכשרים כמו ברק יצחקי, מאור מליקסון ואחרים.
כל מאמן אחר כבר מזמן היה חוטף ביצים ושאר ירקות, אבל אוחנה, הבן המועדף, קיבל יחס של מלך. ואז הגיע הבד האדום בדמותה של סכנין, הקבוצה האחרונה שאוהדי בית"ר היו רוצים לקבל ממנה את הבומבה ישר לראש, ואוחנה זכה לקללות ודרישה להתפטר.
התיק לא נופל רק עליו. אוחנה (צילום: ראובן שוורץ)
בכל זאת, ולמרות הכל, לא צריך להאשים רק את אוחנה. מעבר לתצוגה העלובה של השחקנים על כר הדשא, מאיר פניג'ל, מאיר לוי וששון שם טוב אחראים לא פחות ואפילו הרבה יותר לקריסתו של אחד המועדונים הגדולים של הכדורגל הישראלי. כזה שגם אם לא ממש יכולת לסבול את כל מה שמסביב לו, קשה היה שלא להעריך את הכדורגל ההתקפי והאטרקטיבי.
רק יו"ר מנותק מהמציאות יכול לחתום עם מיקי עטיה על חוזה של למעלה מ-100 אלף דולר לעונה, ולהגיד אחר כך שהוא היה משוכנע שהחוזה בשקלים; רק הנהלה חצופה במיוחד יכולה לפעול לשחרר מאחורי גבו של המאמן את שלומי ארבייטמן בגלל בעיות תקציביות, מספר שבועות לאחר החתמתו של ליאור אסולין על חוזה שעלותו הכוללת בלתי נתפסת (תשאלו את דריקס); רק הנהלה שמזלזלת בשחקניה ולא משלמת להם שכר בזמן לפי החוזה, יכולה במקביל לפנטז ולהחתים שחקנים שעולים הון.
ומה תגידו על הרעיון ההזוי להעביר את משחקי הבית של הקבוצה לאצטדיון רמת גן? גם אם מדובר בבלון ניסוי ובאמצעי להפעלת לחץ על העירייה שתסייע בתשלום דמי השיטור, עצם העלאתו מראה עד כמה ההנהלה הזו עלתה על חללית והמריאה רחוק מקרקע המציאות. כל אלה הן דוגמאות בתמצית, בקליפת אגוז ממש, שמייצגות את שנות שילטונם של הבעלים הנוכחיים.
תאמינו או לא, אבל הקדנציה של פניג'ל ושות' גורמת אפילו למי שסולד משעוני קארטייה על חשבון הבית ותקופת המפיות להתגעגע לימים של משה דדש. על המפית של דדש לפחות לא היה ספק אם מדובר בשקלים או בדולרים.
אז מה עכשיו? אין טעם להיכנס לספקולציות בנוגע לעמדת המאמן. למזלו של אוחנה פגרת הנבחרת בפתח, יש עוד הרבה נקודות בקופה, ונצרת עילית והפועל חיפה מתעקשות לאבד נקודות. לא ברור אם אוחנה יסגור 33 מחזורים בצהוב-שחור. מה שצריך להדאיג יותר את אוהדי בית"ר וראשיה הוא העתיד. גם אם הקבוצה תצליח בסופו של דבר (ויש לי תחושה שכך יהיה) לשרוד עונה נוספת בליגת העל, קשה לראות כיצד המועדון, תחת הבעלים הנוכחיים, יוצא לאור לחיים חדשים מהמשבר העמוק.
חשיבה לטווח ארוך, תכנון תקציבי הולם, היענות ושיתוף פעולה עם התקשורת הם דברים אלמנטריים בניהול מוצלח של מועדון. כל אלה בקושי מתקיימים בבית"ר ירושלים דגם 2004, וספק אם המועדון יכול לצאת מהקיפאון. אולי אהוד אולמרט, שעסוק בימים אלה בניקוי אורוות ברשות השידור, ירתם למערכה על מועדון הדגל של מפלגת השלטון, וישים את הקבוצה על שולחן הניתוחים. אחרת, בקרוב מאוד המצב של המנורה יהיה בלתי הפיך.
לפנייה לכתב/ת 
