שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכבי תל אביב גדולה על קלינגר
    "קהל לא בא לראות שחקני כדורגל שמתרכזים בלהפריע לקבוצה השניה. הוא רוצה שערים, הוא רוצה שואו, הוא רוצה תמורה עבור הכסף המשולם עבור הכרטיסים", שלמה שרף על האפור שדבק בצהובים מתל אביב

    לפני שאנחנו מנתחים את תכונותיו של ניר קלינגר כמאמן, קודם כל כמה מלים על האופי שלו. לא מדובר באופי רגיל של שחקן שגומר את האימון והמשחק, והולך הביתה לנוח בחיק משפחתו. האופי של ניר השפיע על מהלך הקריירה שלו ושל קבוצות בהן היה חלק ממערך ההרכב.

     

    מכבי ת"א הנוכחית היא השתקפות של כל מה שאפיין את ניר כשחקן. כשאימנתי אותו, לא מעט פעמים אנשים הרימו גבה ושאלו איך הוא מקבל קרדיט גדול יותר משחקנים מוכשרים מאוד. וצריך לזכור, הטכניקה של ניר כשחקן לא היתה מדהימה. אותי קנו הרצון העצום והווינריות שלו. הוא לקח את הצ'אנס בשתי ידיים ולא השאיר פירורים. פילס לעצמו בכוח מקום קבוע. כנראה שככה הוא רוצה לראות גם את השחקנים שלו, שחקנים יעילים ומשיגים תוצאות.

     

    בנקודות הזכות שלו כמאמן, אפשר לומר בהחלט שקלינגר הוא מאמן ראוי. אני מעדיף אותו על פני הרבה מאמנים שלא שיחקו כדורגל ולא הרגישו את רוח השחקן. ובעניין הווינריות, הוא אפילו הגדיל לעשות כשהביא לקבוצה מומחה מיוחד לענייני מוטיבציה. בצד המחמאות, אי-אפשר לפסוח גם על מקרה ארז מסיקה, שעשה תחתיו התקדמות גדולה מאוד.

     

    אז מה הבעיה? קודם כל, נראה שהכובע של מכבי ת"א גדול מדי על קלינגר. בעידן של הכדורגל היום, כשהקהל מתרחק מהמגרשים, חייבים קבוצה אטרקטיבית כדי להחזיר אותו. האמירה לפיה הוא חייב לשחק נגד הפועל חיפה באותה שיטה כמו נגד יובנטוס באירופה "כדי למנוע בילבול" – מוזרה ואפילו מקוממת אותי. איך אפשר להתייחס ליובנטוס כמו להפועל חיפה? מה, ביובנטוס מתייחסים למשחק נגד מכבי ת"א כמו למשחק מול מילאן?

     

    קלינגר מאוכזב מכך שישנם אנשים החושבים שהפסד 1:0 ליובנטוס אינו בהכרח הישג גדול. אבל לכל אחד יש את הזכות לחשוב אחרת ממנו. אז נכון שהקבוצה שלו מאורגנת מאוד בהגנה, וזו בהחלט מעלה גדולה, אבל אין לה את הכלים לגלות יוזמה ויצירתיות. בחומר השחקנים שבחר, אין לו שום אלטרנטיבה לשחק אחרת. אם אתם עוקבים אחרי המשחקים האחרים בליגת האלופות, ואתם עוקבים, לא תתקשו לראות יוזמות דו-צדדיות ברוב המשחקים. אצל מכבי זה לא קורה, ולפעמים ישנה תחושה שהמשחקים שלה – למרות התוצאות הנמוכות – בכלל לא שייכים לליגת האלופות.

     

    הכעס המקצועי שלי כלפי ניר, הוא על כך שלא למד כלום מהעונה שעברה. הוא לא עשה את השינויים המתבקשים כדי להפוך את הקבוצה לפחות אפורה. השאלה אם הוא אשם בלבדית ברכש – או שאחרים קובעים ברמה הכספית – נשארת פתוחה, אבל מכבי בוודאי לא חיזקה עצמה בקטע ההתקפי. אולי אמבמבה עוד ייתן פירות. בכל מקרה, ברמה אירופית התקפה צריכה לתת יכולת לפחות כמו ההגנה, ובמכבי ת"א אין את זה.

     

    אני לא מתעלם מהיכולת שלו להכריע דברים, כמו הוויתור הרועם על אבי נמני וטל בנין. אני לא אומר שהייתי עושה אותו דבר, אבל לפחות האומץ קיים. כמו כן אני לא רוצה להתערב בעניין אי מתן ההזדמנות בהרכב לשחקנים יצירתיים כמו ראובן עובד ואלי ביטון, כי הוא רואה אותם באימונים יותר ממני. מצד שני, בזכות הייחוד שלהם, הוא היה צריך למצוא את הדרך להפעיל אותם ולו לחלקי משחקים.

     

    בכדורגל המקצועני של סוף 2004, שיש בו הרבה כסף ואפשרויות בילוי אחרות, הקהל הוא הנכס הגדול של מכבי. חייבים לשמור עליו, וניר אחראי לכך בסגנון המשחק שלו. העובדה שפחות ופחות אוהדים מגיעים למרות התוצאות הטובות לכאורה, נותנת חומר למחשבה. הקהל לא בא לראות שחקני כדורגל שמתרכזים בלהפריע לקבוצה השניה. הוא רוצה שערים, הוא רוצה שואו, הוא רוצה תמורה עבור הכסף המשולם עבור הכרטיסים. את זה אין לו.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים