פסטיבל עכו: האם יש לשנות את מתכונת הפרסים?

צפייה ב-10 ההפקות השונות המועלות השנה במסגרת התחרותית בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר מעלה את השאלה האם לא הגיעה השעה לחלק את הפרס המוענק להצגה הטובה ביותר לשתי קטגוריות – האחת שתוענק לאירוע התיאטרוני הבולט והשנייה שתוענק להפקות תיאטרון שמרכז הכובד שלהן נסמך על טקסט.

בפסטיבל, המתעסק בהגדרתו בחומרים אקספרימנטליים, שונים מאוד זה מזה ורב גוניים מבחינת ז'אנרים, נדמה כי הדרישה להשוואה כמעט בלתי אפשרית. כשהצגות כמו "יום בחיינו" מאת המחזאי סעדאללא וונוס, "הדרך לעין חרוד" עיבוד לספרו של עמוס קינן, "הגולם" עיבוד לאגדה הקבלית, נדרשות להתמודד מול הפקות חזותיות כמו "שיבוט" המשלבת מוזיקה ואמנות קלאסית, "ריקוד לבן" שמתמקדת באסתטיקה עיצובית, מחול ועיטורי טקסט או "מה את חושבת", מעבדה ניסיונית שבודקת את הפסיכולוגיה של הצופה ביצירת אמנות, ברור שכל החלטה שתתקבל על ידי צוות השיפוט בעייתית ואינה אלא ברירת מחדל.

ד"ר עתי ציטרון, מנהלו האמנותי של הפסטיבל המסיים השנה את תפקידו, אומר: "בשנה שעברה צוות השופטים בתחרות בראשותו של עודד קוטלר המליץ לוותר על התחרות בפסטיבל. גם אני חשבתי שחגיגות חצי היובל היוו הזדמנות מצוינת לעשות אתנחתה. עיריית עכו, שמפיקה את האירוע, התעקשה לקיים את התחרות מתוך מחשבה שקיומה מוסיף אלמנט של מתח לאירוע. במקום מסוים זה נכון, תחרות מעוררת עניין ומעודדת למצוינות וכמובן יש את העניין הכספי, כלומר הפקות התחרות מקבלות תקציב הפקה מהפסטיבל ולעיתים זו הדרך היחידה לעלות הפקות מורכבות".

ציטרון מתנגד עקרונית לחלוקה קטגורית של הפרס ואומר: "חלוקה מעצם הגדרתה תוחמת ומחייבת את הפסטיבל מראש לקבל הפקות לפי ההגדרות והקטגוריות. אני לא בהכרח רוצה שיהיו בפסטיבל מחזות או אירועים תיאטרוניים. זה יוצר צורך למלא נישה ואני לא רוצה לעשות את זה, הייתי רוצה להשאיר את זה פתוח. פסטיבל עכו הוא פסטיבל שמציג גישות תיאטרוניות שונות, לא רק אירועים תיאטרוניים והפקות המבוססות על טקסט. זה קושי שחבר השופטים ייאלץ להתמודד עימו והדבר אפשרי, אם בוחנים את האימפקט החווייתי".

דניאלה מיכאלי, מי שנבחרה להחליף את ציטרון החל מהשנה הבאה בניהול האמנותי של הפסטיבל, אומרת כי בהחלט יש מקום לבחון את הנושא. "אין ספק שהעירוב הז'אנרי הזה יוצר קושי, אך אני לא משוכנעת שהקושי הזה שלילי. השאלה שצריכה להישאל אולי היא מה הפוקוס של הפסטיבל ועד כמה חשובה, אם בכלל, הענקת הפרסים בפסטיבל מסוג זה. פרסים, מהגדרתם, הם סובייקטיביים ולא הוגנים, אבל מניסיון העבר אנו למדים שאותה חותמת של 'הזוכה בפרס הראשון בפסטיבל עכו' נותן דחיפה משמעותית ועוזר לקידום ההפקה גם לאחר הפסטיבל.

חלוקה לקטגוריות מצמצמת את המרחב שניתן ליוצרים. קשה מאוד לכמת הפקות ניסיוניות מכיוון שהגבולות שלהם רחבים. פסטיבל עכו בהגדרתו פורץ גבולות ולא הייתי מגבילה אותם על ידי הגדרת גבולות ואנטיתזה. באופן כללי אני חושבת שפרסים ואמנות לא הולכים יחד, זו אינה תחרות ספורט. כשאתה בא ליוצר בעכו אתה לא בא בשביל הפרס אלא בכדי להגשים חלום. זה עולם של חולמים ולפרסים אין בו חלק".

השיפוט, גם לדידה של מיכאלי, צריך שייעשה על פי קריטריונים חווייתיים וההפקה שתיבחר, ראוי שתיבחר להגדרתה על פי: "ההפקה שהצליחה להביא את החוויה המלאה ביותר". מיכאלי אומרת שיתכן וראוי לבחון אפשרות לפרס חביב הקהל ומוסיפה: "חשוב שנבחן דרך נוספת שבאמצעותה לא רק ההפקה הזוכה בתחרות תזכה להמשכיות עם תום הפסטיבל ושגם שאר ההפקות תהדהדנה. ייתכן שחלוקה לקטגוריות תעשה את זה, ייתכן שלא. בכל מקרה, כמו שבכל שנה נבדקים מחדש גבולות הפסטיבל, כך צריך שייבחנו בכל פעם מחדש גם הגדרות הפרסים".