רווח מידיים לא צפויות

נדמה לי שהאיש שהרוויח הכי הרבה ממה שקרה אמש בכנסת הוא יאסר ערפאת. מבחינת יו"ר הרשות הפלסטינית זהו רווח מתוק במיוחד, משום שהוא בא מידיים לא צפויות. ידיו של אריק שרון, האיש שסירב ללחוץ לו את היד באחוזת WYE לפני שנתיים, האיש שרדף אחריו בלבנון לפני 18 שנה, עומדות, כפי הנראה, להעניק לערפאת את הישגו הגדול ביותר.
כי מה יקרה עכשיו? הכנסת תקבע מועד לבחירות. הוא יהיה אי שם באביב. אהוד ברק לא צריך את מינה צמח כדי לדעת, כי הליכה לבחירות במצב הנוכחי תהפוך אותו מאישיות ציבורית חיה ובועטת, לצמח פוליטי חסר תקווה. כדי להתייצב מול העם, הוא צריך להציע לנו משהו. הוא צריך להציע לנו שלום. הוא צריך לגרום למצביעים להאמין שההצבעה היא לא על כישוריו האישיים, אלא על השלום. בקיצור, הוא צריך להגיע להסכם שלום עם ערפאת, כמעט בכל מחיר, כדי שיוכל להגיד למצביעים: הפעם אתם הולכים להצביע לא על ברק או אריק או ביבי, אלא על מלחמה או שלום. הנה הסכם, קבלו אותי ואותו, או דחו את שנינו. מי יוכל לסרב להצעה שכזו? זו גם הסיבה האמיתית לכך שברק לא הכריז על ההצבעה כאי-אמון: לו הממשלה הייתה נופלת באי-אמון, היו הולכים לבחירות תוך 90 יום. הוא צריך ארכה גדולה יותר כדי להגיע להסכם עם ערפאת.
מכיוון שגם ערפאת מבין את הצורך הנואש של ברק בהישג מדיני, מה שהוא צריך לעשות זה רק לחכות בנחת. בינתיים הוא יכול להסיר את האבק מעל הנוסחאות המדיניות הישנות שהציע לברק, וגם להחליף את תווית המחירים. במצב הפוליטי העכשווי בישראל, הסחורה שלו שווה יותר.
כמה מוזרים ואינטנסיביים החיים באזורנו. נדמה שרק אתמול שמענו את ברק נואם בגרון ניחר בכיכר רבין, אחרי הניצחון שלו. רק אתמול נדחפו ראשי מפלגתו מאחורי כתפו, כדי להיכנס לפריים. רק אתמול עמד נתניהו בחיוך מבויש, והודיע למעריציו כי הוא הפסיד, והוא הולך, והם זעקו בגרון ניחר, ובקריאות קצובות, "תישאר תישאר". כך אתמול, והיום כבר ברק יושב לבד בלשכתו, שיבה זרקה בשערו, כאילו התבגר בעשר שנים. הוא בודד, הוא מתאמץ לשלוט בעצמו, מאחורי גבו מדברים עליו כעל בר מינן פוליטי, כמי שנמצא פסיעה אחת מפח האשפה של ההיסטוריה.
נדמה לי שפעם ראשונה מזה הרבה זמן שראיתי אותו מחייך, היה בנאומו בכנסת. לא הצלחתי להבין אם היה זה חיוך של הקלה, או חיוך של שמחה לאיד. שמחה לאידם של כל הח"כים הקטנים שחשבו שיוכלו לשחק באש בלי להישרף, ועכשיו יצטרכו לכתת את רגליהם בישימון הפוליטי, כדי להיבחר שוב.
וכמו שברק היה בודד ועזוב בשבועות האחרונים, כך נראה נתניהו רגוע ומרוצה. כאילו היה עד עכשיו בחופשת הבראה בפנסיון ממשלתי רם דרג לראשי ממשלה בהחלמה. כדאי אולי להקים פנסיון כזה, כי כל ראש ממשלה ישראלי נראה אחרי תקופה כהונה קצרה, כאילו עבר זה עתה ניתוח מעקפים מסובך, משולב בלידת עכוז מסוכנת. נתניהו אולי לא יאהב את ההחלטה שנפלה הערב, כי היא תחייב אותו להיכנס למשחק מוקדם משקיווה, אבל בכל מקרה, את הדבר היותר חמור מבחינתו, הוא הצליח לסכל. ממשלת אחדות לאומית.