המחדלים של גרנט

זו היתה החמצת ענק. לפגוש הגנה שוייצרית כל-כך כבדה, לא להעז נגדה ובמקום זאת להסתגר ברוב דקות המשחק באיזור המגרש שלנו, אין החמצה גדולה מזו. במקום לפרוץ קדימה בטבלה ולקבל בטחון, ישראל תצטרך להסתפק כנראה במקום הרביעי. כמה חבל מבחינת הכדורגל הישראלי והנבחרת.

קשה לתאר מה היה קורה לנבחרת בלי היכולת הווירטואוזית של יוסי בניון, בעוד יום מדהים. יוסי יצליח, יהיה בסדר. אין יוסי, אין כלום. הבעיה שהיכולת האישית הזו של יוסי לא הביאה נצחון בגלל שורת מחדלים גדולה, שברובה אחראי לה המאמן אברהם גרנט.

בניון ונבחרת ישראל. "יוסי יצליח, יהיה בסדר. אין יוסי, אין כלום" (רויטרס)

1. לא ייתכן שבמשחק ביתי, לפחות במחצית הראשונה, יהיה יחס החזקת הכדור 65 אחוז לשוייץ ו-35 אחוז לישראל. שוייץ, עם כל הכבוד, היא לא בראזיל. מה הפחדנות הזו להעז ולתקוף? מדובר במשחק ביתי שצריכים לנצח אותו, מול הגנה פרוצה ואיטית. פחדנות, זו ההגדרה.

2. עמדת המגן הימני. מה, נבחרת ישראל היא חוות נסיונות? קלמי סבן נתן הופעות טובות בשני המשחקים הקודמים, אז מדוע להושיב אותו על הספסל ולהרכיב שחקן, גזל, שאין זה כלל תפקידו? גם בקבוצתו גזל אינו בהרכב. התוצאות נראו בשטח.

3. ציוות הבלמים. זה פשוט בלתי מקצועי לבחור בשמעון גרשון, דווקא הוא, כשומר האישי של פונלאנטן. אם אתה משחק עם שלושה בלמים, גרשון הוא באופן טבעי הבלם האחורי (ממתי הוא שומר אישית?), ובנאדו ובן-חיים הם שומרים אישיים מיומנים. למה לעשות את ההיפך?

טל בן חיים נאבק בהאקן יאקין. "ציוות הבלמים לא מקצועי" (AP)

4. אבי נמני. עולם הפוך. כשנמני לא היה בכושר בתחילת העונה, הוא שיחק בהרכב. דווקא כשנכנס ליכולת טובה בבית"ר ירושלים, הוא נשאר בחוץ. מה ההגיון? הכנסתו בדקה ה-46 היתה למעשה הודאה בכשלון הבחירה.

5. גרנט לא מאמין בשחקנים הישראלים. עומרי אפק השתתף במשחק האחרון של סלמנקה, קבוצת תחתית מהליגה השנייה בספרד, במשך 7 דקות. לא שהוא היה גרוע, אבל מה אפק עשה ברחבת ה-16 של ישראל בהתקפה שהביאה לשיוויון של פריי? הרס את הנבדל.

6. במשחק בית שבו אתה חייב לפלס דרך קדימה נגד יריב בהחלט אפשרי ברמות שלך, אתה צריך לשחק עם שני חלוצים. עומר גולן עשה עבודה טובים במשחקים הראשונים והוחלף בפיני בלילי, שגם לו היו דקות חיוביות. אלא מה, במקום לצרף את גולן לבלילי כדי לרמוס את הגנת שוייץ המבולבלת, גרנט העדיף חילוף של חלוץ בחלוץ: גולן במקום בלילי. עוד תסמונת של פחדנות. 

7. איל ברקוביץ'. תמיד חסר, והוא היה יכול להועיל במיוחד כשהנבחרת הובילה ונדרש מישהו שישמור על הכדור. בכלל, שילוב בין איל ובניון ביכולתו אתמול היה פוטנציאל יוצא מהכלל. ולא שמאמן שוייץ, קובי קון, יוצא זכאי. קשה להבין איך הוא לא הבחין בבניון וביכולות שלו, ולא הציב שמירה רצינית על מוקש כזה. אפילו האוהד הממוצע ביציע הבחין בכך. וההגנה שלו, שלא נדע.

לסיכום, אני חוזר: החמצה אדירה של נבחרת ישראל לפרוץ קדימה בגלל פחדנות. גרנט רצה בסך הכל כמה שבועות של שקט אחרי ולפני קפריסין.