מילווקי באקס
עברו הימים בהם הבאקס נתנו הצגות תחת הדרכתו של ג'ורג' קארל. ולמרות האפרוריות האופיינית, יכולה מילווקי עם הסגל הצעיר שבנה שם טרי פורטר, להגיע שוב לפלייאוף ואולי אפילו לעשות בו משהו משמעותי
כדי לטהר מעט את האווירה, שכר קוהל את שירותיו של טרי פורטר המקומי והציב בפניו מטרה - לעשות מהבאקס קבוצה דומיננטית במזרח – עם או בלי שואו. פורטר בנה את קבוצתו על פי מודל אחר לגמרי: האלגנטיות בסגנון המשחק, פינתה את מקומה לאינטנסיביות על הפארקט. האגרסיות בחדר ההלבשה פינו את מקומן לשקט תעשייתי מאחורי הקלעים והשינוי הזה עזר לבאקס להגיע לפלייאוף כבר בעונה הראשונה של פורטר בתפקיד מאמן ראשי. עם סגל צעיר ומאוזן כמו שעומד לרשותו, הבאקס יכולים להמשיך להפתיע ולהגיע להרבה יותר.
סגל השחקנים
סנטר: דן גדזוריץ' (26, 2.11) – הילד ההולנדי הגבוה שאמור לסתום כל דליפה בהגנה המשופרת בעזרת יכולת חסימה מרשימה. זאזא פשוליה (20, 2.10) הוא הילד הגרוזיני שהרשים מאוד בהכנות של הקבוצה בקיץ ועשוי לפרוץ כסנטר ההתקפי המוביל של הקבוצה. דניאל סנטיאגו (28, 2.15) הוא הילד הפורטו-ריקני, שמשלים חבורה בינלאומית של גבוהים יעילים ושאפתנים, שהיו חסרים לבאקס זמן רב.
פאוור פורוורד: קית' ואן הורן (29, 2.07) – רבים נוטים לזלזל בו, אבל המורמוני החביב היה כוח מאזן בכל קבוצה בה שיחק. נכון שהוא צריך שיעבדו בשבילו, אבל אם החברים מוכנים לעשות זאת ופורטר ידאג שכך יהיה, היד הטובה שלו מבחוץ ופקחותו יניבו תפוקה נאה במיוחד בהתקפה. ג'ו סמית' (29, 2.08) בניגוד אליו, יעבוד קשה ודי לבדו, בשביל הנקודות והריבאונדים שלו. הוא עושה זאת טוב מספיק, כדי להפוך לשחקן חמישיה לצידו של ואן הורן. מרקוס הייסליפ (24, 2.08) חייב להתחיל להבין שהוא שחקן פנים ולא קלע שלשות.
סמול פורוורד: דסמונד מייסון (27, 1.96) – אתלט מדהים ואינטנסיבי, בין אם יפתח בחמישיה, או יגבה את ואן הורן מהספסל. אם כך יהיה, יוזכר בין המועמדים לשחקן השישי של השנה. טוני קוקוץ' (36, 2.11) לא מפסיק להפתיע גם בגילו המתקדם. שלשות זה שם הסיפור, שלא נגמר.
שוטינג גארד: מייקל רד (25, 1.97) – הכוכב המוצהר של הבאקס ולמרות זאת, בניגוד לשלושת קודמיו הפרימדונות, מוכיח הזדהות עם הפועלים החרוצים שלצידו ונותן כל מה שיש לו בהגנה ובעיקר בהתקפה, שם הוא מסוכן מכל טווח. אריק סטריקלנד (31, 1.91) נמוך אך חזק מאוד ובעל כוח מתפרץ יוצא דופן, שנותן לו יתרון במגרש הפתוח. ברנדון וויליאמס (29, 1.95) מוכיח עצמו קיץ אחר קיץ, אבל לא מספיק כדי לקבל הזדמנות בעונה עצמה.
פוינט גארד: טי.ג'יי. פורד (21, 1.82) – לא ברור איך הוא רואה משחק כל כך טוב, אם כמעט כל שומר שניצב מולו מסתיר לו את המגרש. אולי זה בגלל שהרכז הנמוך כל כך מהיר וזריז מחשבה כך שעד שתתייצב מולו, הוא כבר ימסור אסיסט נוסף או יחדור לסל וילך עד הסוף. מייק ג'יימס (29, 1.88) ומו וויליאמס (22, 1.85) הם שני רכזים מזן דומה – חזקים, מהירים וקצת פראיים – שהגיעו כגיבוי למקרה שפורד יתקשה להתאושש מהפציעה שהשביתה אותו אשתקד.
מאמן: טרי פורטר – השחקנים אוהבים אותו והוא כנראה מחזיר מחזיר להם אהבה דומה. זה שונה לגמרי למערכות היחסים הבעייתיות שידעו הבאקס בימי ג'ורג' קארל. פורטר אינו מתוחכם כמו קודמו ואינו מנוסה כמוהו, אך הצליח ליצור מוטיבציה בקבוצה ומי יודע, אולי אפילו מחויבות אמיתית לנצחונות.
שחקן מפתח
טי.ג'יי. פורד – הפציעה המבהילה בצווארו גמרה לו את העונה ובמידה רבה גם את זו של הקבוצה. פורד הוא קוצב הלב של הקבוצה, שמשגשגת בטורים גבוהים. הוא מזכיר קצת את מאגסי בוגס הננסי במהירות, בזריזות ובכך שהוא מודע לחסרונותיו הפיזיים ולא מנסה לעשות יותר מדי. הוא בעיקר מפרגן לחברים ויש לו למי. עם זאת, לו רק ישפר את הקליעה מבחוץ, יוכל להפוך לאחד הטובים בתפקידו בליגה.
רוצים ברעתם
כל כך הרבה נשמות טובות עזבו את הבאקס בשנתיים האחרונות בטריקת דלת – קארל, אלן, קאסל, רובינסון, טים תומאס וגארי פייטון. תבחרו אתם.
לפנייה לכתב/ת 
