שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות

    צמיחה תציל מעוני

    אין מקום למונופולים שחוסמים תחרות ולביורוקרטיה בזבזנית

    רבים בציבור מבינים היום את מה שאמרו לי בשבוע שעבר קברניטי הכלכלה העולמית בכינוס קרן המטבע הבינלאומית בוושינגטון: מדיניות הממשלה הצילה את כלכלת ישראל מקריסה והופכת אותה במהירות ממיושנת ומונופוליסטית לחופשית ומודרנית.

     

    בניגוד לטענות המושמעות מחוגים מסוימים, השינוי הזה מיטיב עם כל הציבור, ובכלל זה עם השכבות החלשות. עובדה: שירות התעסוקה הודיע על עלייה של 35% בביקוש לעובדים באוגוסט, שיא של עשר השנים האחרונות. עם המצטרפים למעגל העבודה נמנים הרבה עובדים לא-מקצועיים, עובדי שירותים ועובדים בנגב. איש מהם אינו עובד זר. התוכנית הכלכלית פועלת: היא עצרה את העלייה באבטלה והכניסה 80 אלף ישראלים למעגל העבודה ב-12 החודשים האחרונים, כולם במגזר העסקי.

     

    זאת עשייה אמיתית למען הציבור, והיא טופחת על פניהם של המקטרגים המשמיעים סיסמאות מיושנות ושגויות. היציאה מהעוני היא קודם כל דרך תעסוקה.
    שיעור העוני במשפחות ששני ההורים בהן הם מובטלים בגיל העבודה הוא כ-70%, במשפחות עם מפרנס אחד שיעור זה יורד ל-20%, ואילו במשפחות ששני ראשיהן מועסקים שיעור העוני מתכווץ ל-2% בלבד. חלוקת קצבאות ללא הבחנה רק הנציחה את האבטלה, הפילה אנשים במלכודת העוני והעמיקה את הפערים החברתיים. ואילו המעבר ממשק ריכוזי של קצבאות ומונופולים לכלכלה חופשית מייצר מקומות עבודה ונותן להמוני אזרחים אפשרות לצאת ממעגל התלות לחיים עצמאיים של פרנסה בכבוד.

     

    נכון, תקופת המעבר מקצבאות לעבודה אינה קלה ויש לסייע לאוכלוסיות הנפגעות. לכן קיבלה הממשלה שורה של החלטות שנועדו להקל על המעבר הזה ועל אלה שאינם יכולים לצאת לשוק העבודה. בתקציב 2005 הוגדלו קצבאות הזקנה, החלטנו על הקמת מפעלי הזנה לרבבות ילדים, הגדלנו את הסיוע לעולים בפריפריה והרחבנו את סל התרופות. כן אישרנו את הרפורמה הגדולה בחינוך, שהיא רכיב הכרחי בהוצאת אנשים מהעוני ובשדרוג כושר השתכרותם.

     

    אבל הרכיב הראשון ליציאה מהעוני הוא הבטחת הצמיחה, כי הצמיחה מייצרת את מקומות העבודה. מי שיכול לעבוד, שיילך לעבוד. מי שאינו יכול לעבוד, יקבל עזרה, אפילו עזרה גדולה יותר – כי בכלכלה צומחת יש יותר משאבים לסייע לחלשים. אין מקום למונופולים שחוסמים תחרות, לביורוקרטיה ממשלתית בזבזנית ולמסים כבדים שאמורים לממן את אלה ובפועל חונקים את הצמיחה.

     

    אינני נרתע מלהיאבק בכוחות החזקים ביותר במשק כדי לבצע רפורמה מהפכנית זאת, בין אם מדובר בבנקים ובין אם מדובר בהסתדרות, ואינני נרתע מהנזק הפוליטי האפשרי בגין צעדים לא-פופולריים. ומה היא האלטרנטיבה של כל המקטרגים? להגדיל את המסים ששוב יכווצו את המשק, לשמור על המונופולים, ולהגדיל את הקצבאות?

     

    בזכות צעדים אמיצים אלו עברנו מהתכווצות של 1% במשק לצמיחה של 4%. האבטלה נבלמה ורבבות ישראלים נכנסו למעגל העבודה. הדרך לצאת ממעגל העוני היא להתמיד במדיניות הממשלה ולא לסגת ממנה.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים