סאן אנטוניו ספארס
הספארס שוב תלויים בטים דאנקן ובמצב הרוח של טוני פארקר. הדרך לאליפות שלישית בעשור האחרון עוברת דרך הפורוורד המלוטש והרכז הזריז. בנו אודריך ידאג לגבות את פארקר כשיהיה צורך
מפליא איך דאנקן, היציב כל כך לילה אחר לילה ב-NBA, לא מצא את עצמו במשחקי הנבחרת האמריקנית באולימפיאדה האחרונה. כנראה שאפילו הוא זילזל. זה לא אופייני לו ואסור שזה יקרה העונה בליגה. דאנקן הוא מגדל הבבל, סביבו התקבצו שחקנים מכל קצוות עולם כדי לעשות את זה בארץ האפשריות הבלתי מוגבלות.
יש שם שחקנים אירופים (נסטרוביץ', פארקר ובנו אודריך שלנו), דרום אמריקני (ג'ינובילי), אפריקנים (סאטו וביומטה-ביומטה) וניו זילנדי (מארקס). פופוביץ' אמר לא פעם כי הוא מעריך את הכדורסל הבינלאומי, ולכן אין פלא שהוא שם את אמונו בגייסות הזרים ובשיתוף הפעולה שלהם עם שחקנים מקומיים כמו דאנקן וברוס בואן. כך, כשיזכו באליפות ה-NBA יהיו ראויים באמת להיקרא אלופי העולם.
סגל השחקנים
סנטר: ראדוסלאב נסטרוביץ' (28, 2.13 מ') – הוא אינו דייויד רובינסון, אותו הגיע להחליף בעונה שעברה, אבל נותן לספארס גוף גדול נוסף לצד דאנקן, שכמיטב הכדורסל הסלובני מסוגל גם לקלוע חמישה מטרים מהסל. בקמרון אין מסורת כדורסל ולכן אף אחד לא מצפה מרובן ביומטה-ביומטה (26, 2.13 מ') להבריק, אלא לקחת ריבאונד ולחסום. זה גם מה שמצפים מה'קיווי' שון מארקס (29, 2.09 מ').
פאוור פורוורד: טים דאנקן (28, 2.12 מ') – למרות שהוא אינו דומיננטי כמו שאקיל, הוא שחקן מושלם ומלוטש יותר ממנו. שאק היה נותן עשרה קילוגרמים ממשקל גופו, כדי שתהיה בבעלותו קליעה מחצי מרחק כמו של דאנקן – כזאת שנכנסת תמיד אחרי מפגש עם הקרש. לסנטר-פורוורד האלגנטי הזה יש גם מגוון תנועות בלתי נדלה והוא אף מסוגל להוביל כדור. לרוע מזלו, הוא צריך לא פעם לקחת אחריות בשניות הסיום ואז נראה קצת פחות טוב מהרגעים המדהימים שקדמו להן (אפילו הקליעה המדהימה שלו מול הלייקרס בסדרת גמר המערב, נוטרלה על ידי סל הניצחון המפוקפק של דרק פישר). מאליק רוז (30, 2.02 מ') היה שחקן פנים מצוין בזכות כוחו הרב, אך נראה כי התחיל לדועך וספק אם טוני מאסנבורג (37, 2.07 מ') הקשיש יהווה גיבוי טוב יותר, אבל גם כך דאנקן לא צפוי לרדת מהמגרש ליותר מדי זמן.
סמול פורוורד: ברוס בואן (33, 2.02 מ') – הוא אולי שומר לא פחות טוב מרון ארטסט מאינדיאנה, אבל היה קצת יומרני לטעון שהוא שחקן הגנה יותר ממנו. מדובר בשומר אישי זריז שנוטה לשתק את יריביו, אך הוא פחות מעורב במשחק ההגנה הקבוצתי. הוא גם לא מעורב יותר מדי בהתקפה, אלא אם כן הכדור מגיע אליו מאחורי קשת השלוש, משם הוא מרבה לקלוע, ממש כמו רוברט הורי (34, 2.08 מ') הוותיק. לינטון ג'ונסון השלישי (24, 2.03 מ') הוא השני במשפחתו לשחק ב-NBA אחרי דודו מיקי ג'ונסון משיקגו.
שוטינג גארד: ברנט בארי (33, 2.01 מ') – הרכש הנוצץ של הספארס הקיץ, הגיע במקום הידאייט טורקוגלו, שעזב לאורלנדו. קומבו-גארד שעושה הכל - ממסירות מאחורי הגב ועד לקליעות ארוכות טווח. כל זאת מבלי שנשכח שזכה פעם בתחרות ההטבעות באולסטאר. הנציג האחרון של שושלת הכדורסל מבית ריק בארי רוצה לשחזר את הישגו של אביו מגולדן סטייט של שנות השבעים ולזכות באליפות. לעמנואל ג'ינובילי (27, 1.98 מ') כבר יש אליפות NBA ועכשיו גם זהב אולימפי והוא ייתן פייט לבארי על מקום בחמישיה, למרות שהאיכויות של הכוכב הארגנטיני – חמקניות וראיית משחק - לא פעם באות לביטוי משמעותי יותר כשהוא עולה מן הספסל. דבין בראון (26, 1.96 מ') פרץ לתודעה אשתקד עם מספר תצוגות התקפיות מרשימות ורומיין סאטו (23, 1.96 מ'), שמזכיר את בראון בחזותו וסגנון המשחק, ינסה לחקותו כבר בעונתו הראשונה.
פוינט גארד: טוני פארקר (22, 1.88 מ') – הוא מחק הרבה סימני שאלה שהוצבו לצד שמו במהלך העונה שעברה, אך הוא עוד לא הוכיח שיש בו גם תעצומות נפש הנדרשות כדי לנצח משחקים. לגבי יכולת הכדרור והקליעה, אין ממש ספקות לגביו. מיודענו, בנו אודריך (22, 1.91) הסלובני, הגיע כדי לתת לפארקר לנשום מדי פעם ולשמש גיבוי, על כל צרה שלא תבוא – תפקיד שהספארס שקלו לתת לשרונאס יאסיקביצ'יוס דווקא.
מאמן: גרג פופוביץ' – מהתחמנים הגדולים בין המאמנים והוא יכול להרשות לעצמו להיות כזה. כשיש ברשותך שחקן כמו דאנקן, אתה יכול להמר, לנסות ולהציב ליין-אפ גבוה או נמוך לבחירתך. בכל מקרה, כל הכבוד למאמן ששימש כעוזרו של לארי בראון באתונה על הפירגון ליריבות באולימפיאדה ולשחקניהן שחלקם אף הגיעו אליו לטקסס.
שחקן מפתח
טוני פארקר – דאנקן עושה הרבה דברים, אבל הוא צריך שחקן חוץ לעבוד איתו ואין מועמד ראוי יותר מהרכז הצרפתי-בלגי-אמריקני הזריז והפיקח. פארקר מתחיל את העונה כשחקן וכבעלים של קבוצת נעוריו, פאריס סן ז'רמן, אותה רכש. כל זאת רק בגיל 22. אם הוא רוצה גם אליפות שניה בקריירה הקצרה שלו, הוא חייב להיות מרוכז ויציב יותר לאורך פרקי זמן ארוכים יותר ולא להיעלם כהרגלו ברגעי ההכרעה של משחקים קריטיים, או לאורך כל המשחק כולו.
רוצים ברעתם
כל מועמדת לאליפות – השנה יותר מתמיד נראה כי סאן אנטוניו היא המועמדת הברורה לאליפות. הנוסחה שלה עובדת זה כבר כולם יודעים, אבל אין הרבה כאלה שמצליחים למצוא לה פתרונות. אולי התנקשות בדאנקן תעזור.
לפנייה לכתב/ת 
