גבר, בעל, בית

במחזה החדש 'עקר בית' ממשיכה ענת גוב בפירוק מרכזי הכוח הגבריים בחברה הישראלית. הפעם הראש שמוגש לשחיטה הוא זה של זאביק, מפקד טייסת מהולל שיוצא לפנסיה ומגלה שכל הנשים בחייו – אשתו, בנותיו ואפילו העוזרת – רואות בו מטרד מהלך. בצר לו, הוא רוקח עם ידידו הרופא תוכנית שתשנה את מערכת הכוחות בבית, ומגלה שבסדר העולמי החדש דווקא הפגנת חולשה היא מקור לעוצמה.

גוב מצליחה לבנות דיאלוגים שנונים ודמויות חריפות השייכות להוויה המודרנית, אך מבחינה מבנית המחזה פחות מוצלח, בעיקר לקראת הסוף, כשיש תחושה של תפירה גסה שנועדה להביא אותנו בכוח לסוף הטוב במקום לברר לעומק את הנושאים.

הבמאית עדנה מזי"א העמידה הפקה קולחת הזורמת בטבעיות עם ביצועים משכנעים של כל הצוות. דינה סנדרסון ומורן טחן מצוינות כשתי הבנות הדעתניות, ואלנה סחנוב מגישה ביצוע מדויק כעוזרת הקשוחה. מיקי קם, בתפקיד גליה, האישה, רגישה ומעוררת אהדה.

לגבי הגברים המצב יותר בעייתי, כי הליהוק של יוסי פולק וגיל פרנק יוצר דיסוננס קוגניטיבי שקשה להתגבר עליו. פרנק שולף אמנם את הנוכחות המצ'ואיסטית של הרופא כמעט מהשרוול, ופולק רב חן וכובש בתור הגבר המוכה, אבל כשהם ביחד על הבמה קשה להתחמק מהתחושה שהם נראים כמו אב ובן יותר מאשר כחברים מהצבא. אך למרות הפגם הזה, זו בהחלט קומדיה אינטליגנטית ועשויה היטב שמשקפת את המציאות המבולבלת בין המינים בחברה העכשווית, בה הגבריות המסורתית איבדה את קסמה.