"היהודים עוברים, אנחנו ישנים כמו כלבים במסוף"

חנא ג'רייס (33), אזרח ערבי מהכפר פסוטה שבגליל, לא ישכח לעולם את החוויה הקשה שעבר במעבר נהר הירדן (גשר שייח' חוסיין). יחד עם 25 מחבריו, הוא נאלץ לבלות את הלילה במכונית במעבר הגבול ולספוג השפלות, בנימוק של בדיקה ביטחונית ממושכת. את היהודים במחסום, הוא טוען, איש לא חשב לעכב. 

"זה היה ביום שבת לפני כשלושה שבועות", משחזר ג'רייס בשיחה עם ynet. "שבתי עם חבריי מירדן דרך המעבר. במסוף הירדני התהליך הסתיים בזריזות. הגענו למעבר הישראלי ב-17:30, המתנו כ-15 מכוניות לבדיקה הביטחונית. במכס היו עוד 15 מכוניות. הבדיקה הייתה איטית מאוד. עובדי המכס כמעט פירקו כל מכונית וזה לקח להם הרבה זמן. באותו הזמן הצטברו עוד כלי-רכב. לקראת 20:00 אמרו לנו אנשי הביטחון שאנחנו צריכים להשאיר את המכוניות במעבר, ללכת הביתה ולחזור בבוקר.

"לא האמנו למה ששמענו. מה פתאום שנעזוב את המכוניות עם החפצים במקום כזה, בין שני המסופים? מה גם שהייתה להם חוצפה לאפשר לשמונה מכוניות של אזרחים יהודים, שהגיעו לשם הרבה אחרינו, לעבור בלי הפרעה. שאלתי אותם, למה להם כן ולנו לא? הסבירו לי שהם פטורים מבדיקה ביטחונית, זה הנוהל".

"הרגשתי מושפל", ממשיך ג'רייס. "בינינו לבין אנשי הביטחון פרצו ויכוחים, הם אמרו לנו שאנשי המכס סיימו לעבוד ובאוצר לא משלמים להם שעות נוספות, ולכן אין מי שיבדוק אותנו. אבל מה אני כאזרח אשם בכל זה? אני משלם כסף במעבר כדי לקבל שירות".

בניסיון אחרון לשנות את רוע הגזירה, החליטו ג'רייס וחבריו לעשות מעשה. "נסינו לחסום את המעבר כדי לא לאפשר לעוד מכוניות לעבור. חסמנו מכונית של יהודי. שום דבר לא עזר. בסוף אנשי הביטחון הלכו והשאירו אותנו עם המכוניות, הילדים והנשים. הרגשתי שאני לא בן-אדם. זרקו אותנו כמו כלבים בכלוב והלכו, באזור הדמדומים הזה, בלי שירותים, מים ואוכל. היינו עייפים מהתסכול ומהטיול שהסתיים רע מאוד. ילדים התחילו לבכות, נשים התלוננו. ואז חלק מהמשפחות עזבו את המכוניות, עלו לאוטובוסים ועברו את הגבול. השאר, שגרים רחוק, נשארו עם המכוניות".

"נתנו לי דרכון מזויף"

את הלילה העבירו ג'רייס עם 25 אזרחים נוספים באותו מקום, עם המכוניות. "חיכינו לאחראים במעבר, אולי יתחשבו בנו, אולי יבואו ויציעו משהו, אבל כלום לא קרה. מישהו אפילו השאיר את התינוק החולה שלו איתנו. ידענו שאנחנו נמצאים תחת עיני המצלמות, שבמעבר עוקבים אחרינו. מדי פעם הם עברו ואמרו משהו, אולי כדי להצדיק את העיכוב הזה. הזהרתי את הצעירים בקבוצה שלא יתקרבו למעבר, שלא יספקו להם תירוץ. בינתיים, אספו עצים ושרפנו צמיגים. רצינו שתהיה אש, שידעו שמה שעשו לנו זה לא פייר. אבל זה לא עשה להם כלום".

בשעה 8:00 למחרת הסתיים סוף סוף הסיוט. "יצאתי מהמעבר אחרי לילה של סיוטים. עוד הספקנו לקלל אותם במחסום, זו פעם ראשונה שאני מקלל ככה. אבל היה לי חשוב להביע את המחאה ואת התסכול שלנו".

ג'רייס, עורך דין במקצועו, שב לפני חודשיים מבריטניה. "שם לפחות הרגשתי שאני בן-אדם. אבל כאן, בארץ שלי, מתייחסים אלינו כמו אל חיות. יש לי דרכון ישראלי, אבל זה דרכון שאין בו כבוד. המדינה לא מכבדת אותי ולא את הצרכים שלי. זה דרכון מזויף, לא אמיתי".

בתחילה שקל ג'רייס להגיש תביעה משפטית נגד המסוף, אבל הוא ירד מן העניין. "אין לזה סיכוי משפטי. רציתי מחאה, אבל הגעתי למסקנה שישראל לא מכבדת את החלטות האו"ם, בית-הדין בהאג ואפילו בג"ץ, אז מה פתאום שהיא תכבד אזרח ערבי כמוני?". הברירה היחידה שנותרה לו, לדבריו, היא לרדת מהארץ. "אין לי מה לחפש פה. אני חי פעם אחת ורוצה לחיות אותה בכבוד".  

"זה לא יהודים, אז זה לא מפריע"

לפני שבוע הגיש ח"כ ג'מאל זחאלקה (בל"ד) בקשה לדיון בכנסת על התנהלות מעבר הירדן. "זו שערוריה", הוא אומר. "הגשר פתוח לפי כל השלטים עד 20:00. אנשים שהגיעו לצד הירדני בשעה 16:00 נתקעים. הם מקבלים מדבקות כחולות, עוברים בדיקות קפדניות ונאלצים לבלות את הלילה במסוף. ליהודים לא עושים שום בעיות". 

"צריך להבין", אומר חבר-הכנסת, "מדובר באנשים עם משפחות, לפעמים עם תינוקות. אדם שנסע לירדן במכוניתו רוצה לחזור הביתה. זו היתה תוכניתו. לפעמים הוא מוציא את כל כספו בירדן וחוזר בלי כסף, הוא לא יכול אפילו לשכור מונית בשביל לחזור הביתה. לפעמים אנשים באים ממרחקים, מהנגב וממקומות אחרים".

לטענת זחאלקה, עשרות אזרחים ערבים מתלוננים על היחס במעבר, במיוחד בסופי שבוע ובחגים. "כל צד מטיל את האחריות על צד אחר. שולחים אותי לאיתן רוב, אפילו לנתניהו. אבל לא מדובר כאן בעשר ממשלות. יש גוף שלטוני אחד, והוא אחראי לכך שהאזרחים לא יסבלו בצורה כזאת. המצב בלתי נסבל".

גם ח"כ זחאלקה עצמו עבר טרטורים במעבר. "נסעתי עם המשפחה לירדן וחיכינו שבע שעות בגשר. זה מה שקורה כשיש צוואר בקבוק, זה כך כבר שנים והבעיה רק מחריפה. אבל הרי נצבר ניסיון, הם יודעים מתי יש לחץ ואמורים להיערך. כל מעברי הגבול האחרים פתוחים 24 שעות, למה כאן זה שונה? כנראה משום שכאן מדובר בעשרות אלפי אזרחים ערבים, ולא יהודים, וזה לא מפריע לממשלה".

לא מוכנים לשעות נוספות

בישיבת הכנסת הכיר שר התחבורה מאיר שטרית בבעיה. "רשות שדות התעופה משקיעה מאמצים ומשאבים רבים על מנת להקל על ציבור הנוסעים ולשפר את רמת השירות במסוף", הוא אמר. "עד לתום שנת 2004 ייפתחו לקהל הנוסעים שני אולמות חדישים, ממוזגים ומודרניים במסוף, אולם לנוסעים היוצאים ואולם לבדיקת כלי רכב, בהשקעה של למעלה מ-7 מיליוני שקלים".

השר שטרית הוסיף כי "כל ניסיון לשנות את המצב ולאפשר את הארכת שעות הפעילות של אגף המכס במסוף עד לסיום הטיפול בכל אותם כלי רכב שהספיקו לעבור מירדן טרם סגירת המסוף הירדני, כפי שכאמור נוהגת רש"ת, עלו עד כה בתוהו". אנחנו לא מצליחים, ברשות שדות התעופה, לשכנע את אנשי המכס והאוצר לשלם את אותן שעות נוספות הנדרשות לאנשים שעובדים מעבר לשעות הפעילות ולכן, בעצם, מה שקורה - מגיעה שעת ההפסקה, העט נופלת להם מהיד, ויותר הם לא מוכנים לנגוע בזה". בתום הישיבה העובר הנושא לדיון בוועדת הכספים, כדי לשמוע את נציגי המכס.

מדוברות משרד האוצר נמסר בתגובה לכתבה: "לאגפי המסים יש תקציב מספק ובמסגרתו אמורה הרשות לבצע את כל הפעולות המוטלות עליה לפי סדרי העדיפיות הנקבעות על ידיה". מדוברות רשות המסים, אליה כפופים עובדי המכס של המסוף, נמסר: "הרשות מכירה בצורך להרחיב את התשתיות וכוח האדם של המכס בנהר הירדן. אנו פועלים לקבלת אישור תקציבי שיאפשר הן הגדלת כוח האדם במעבר והן הרחבת התשתיות הפיזיות".

מדוברות רשות שדות התעופה נמסר כי "כל הסוגיה של הבידוק הביטחוני לכלי-רכב במסוף נהר הירדן נמצאת באחריות המכס. קיימת בעיה בכך שיש פער בין שעות הפעילות של עובדי רשות שדות התעופה לבין עובדי המכס. רשות שדות התעופה מוכנה לעבוד ככל שיידרש כדי להעביר את אותם כלי-רכב ואנחנו פנינו לעובדי המכס כדי לפתור את הבעיה בטיפול משותף. אנחנו מוכנים להעמיד כל כוח אדם שיידרש לטובת הקלה והארכת שעות הדיילות".