ממפיס גריזליס
בשנה שעברה הוליך המאמן הקשיש בליגה את צעירי ממפיס לפלייאוף, אבל בקיץ לא הגיעו שחקנים חדשים, וג'רי ווסט ימשיך לבטוח בגאסול, רייט, מילר ופוזי. הגריזליס ימשיכו לחפש מנהיג
לו רק היה מעיד עומק סגל השחקנים על עומק ההתקדמות וההישגים, יתכן כי היה ניתן להכריז על הגריזליס כאלופים עוד לפני פתיחת העונה. מאז לקח על עצמו את ענייני הקבוצה, השקיע הנשיא ג'רי ווסט, את כל מרצו בהחלפת שחקנים ובבחירות דראפט, כדי להפוך את הגריזליס לקבוצת-על. זה הצליח חלקית ובממפיס ראו לראשונה פלייאוף העונה. הבעיה היא שווסט כבר צבר מספיק ניסיון בשביל לדעת, כדי לשגשג צריך ראש חץ, כמו שהיה לו בעבר בלייקרס עם מג'יק ג'ונסון, שאקיל או'ניל וקובי בראיינט.
ובגריזליס? לא דובים ולא יער, אלא אם כן אתם לוקחים בחשבון את אולמה הביתי של הקבוצה, ה'פירמיד'. לקבוצה הכל כך מגוונת ומרובת הכשרונות אין כוכב אמיתי שיוביל אותה, גם לא פאו גאסול. מי שמנסה לעשות זאת בהצלחה לא מבוטלת הוא המאמן יובי בראון, אבל היי, מדובר בגבר בן 71, הוא לא יוכל למשוך עוד הרבה הזמן.
סגל השחקנים
סנטר: לורנזן רייט (29, 2.11) – הדומיננטיות שלו בלא מעט משחקים בעונה שעברה הפתיעה רבים, שכבר אמרו נואש ממנו. הוא חזק, אקטיבי ונותן נוכחות לגריזליס מתחת לסל, גם אם ניתן לצפות ממנו לתפוקה גדולה עוד יותר בריבאונד. לג'ייק צקאלידיס (25, 2.18) יש מה שלרייט לעולם לא יהיה – גוף בעל מימדי ענק. הוא כמעט ולקח אותו לצסק"א מוסקבה, אך השתכנע לחזור לארצות הברית ויוסיף הרבה נפח ונוכחות הגנתית בצבע.
פאוור פורוורד: פאו גאסול (24, 2.14) – הסופר-סטאר הספרדי עושה זאת בגדול ב-NBA, אבל אינו עושה זאת לבד ותלוי רבות חבריו. לפעמים יותר מהמצופה משחקן במעמדו. זרועותיו הארוכות עדינות בכל הנוגע לטיפול בכדור, ועוזרות גם בשאיבת ריבאונדים בהתקפה, מהם מגיעות חלק לא מבוטל של הנקודות שלו. עם זאת, זרועות אלו עדיין חלשות מדי בשביל לבצע פוסט-אפ יעיל בהתקפה מתוכננת. עמדת הפאוור פורוורד היא העמוקה ביותר בקבוצה וסטרומייל סוויפט (25, 2.07) המשתפר נותן הרבה אתלטיות ומהירות שחסרות לגאסול. בראין קרדינל (27, 2.04) הגיע כדי להוסיף מימד של כוח ומלחמה, אותם לא הצליחו לספק ראיין האמפרי (25, 2.03) ובו אאוטלו (33, 2.04).
סמול פורוורד: ג'יימס פוזי (27, 2.03) – כולם הכירו אותו כשחקן הגנה יעיל ואתלט מרשים בעל מגוון יכולות, אבל אף אחד לא ציפה לקבל ממנו את התצוגות ההתקפיות שנתן בעונה שעברה. פוזי פרץ אל התודעה עם סדרה של הפצצות שהפכה אותו למועמד לשחקן המשתפר של העונה. שיין באטייה (26, 2.03) עדיין לא הצליח להפיק כל כך הרבה סלים כמו פוזי, אך הסתפק בלקלוע כאלה בדקות ההכרעה. כמו פוזי, הוא שחקן הגנה מצוין ופיקח וגם אם אינו אקספלוסיבי בהתקפה, הוא אינו חושש לקחת את הקליעות החשובות.
שוטינג גארד: מייק מילר (24, 2.02) – לולא היה נפצע בתדירות גדולה כל כך, סביר להניח שהפורוורד-גארד המוכשר היה כבר הופך לכוכב אמיתי. כזה שווסט ובראון יכולים לבנות עליו כראש החץ, אותו הם מחפשים. אבל מילר נעדר מיותר מדי משחקים וכשזה קורה הוא אינו יכול לתת ביטוי לראיית המשחק שלו והקליעה מבחוץ. לכן, גם נזקקו הגריזליס להביא העירה את בונזי וולס (28, 1.96), בולדוג לוחמני עם פוטנציאל אדיר. הבעיה, שגם הוא כמו מילר מרבה להעדר, אם כי במקרה שלו בגלל השעיות ובעיות משמעת. את החורים שהשניים פוערים בבק-קןרט של הקבוצה עשוי למלא דנטאי ג'ונס (24, 1.97) שהוא דווקא ילד טוב. ילד נוסף, אנדרה אמט (22, 1.96), מאסיבי כמו וולס, אך השהות בקרבתו של בובי נייט במכללה, עשתה אותו מחונך יותר.
פוינט גארד: ג'ייסון וויליאמס (29, 1.85) – כמו במקרה אמט ובובי נייט, כך גם במקרה של וויליאמס ויובי בראון. הרכז המשוגע שאהבנו כל כך בסקרמנטו, הוריד הילוך והעלה את הרמה בהשפעת המאמן הקשיש. ספק אם תראו אותו מוסר מאחורי הגב או בנגיעת מרפק. לאחרונה, הוא התחיל להשתמש בראש. כשג'ייסון וויליאמס הישן והפחות טוב צץ, לבראון אין בעיה להחליפו בארל ווטסון (25, 1.85) שהוכיח עצמו במחליף מצוין, זריז וחוצפן. לטרוי בל (24, 1.88) המוכשר לא צריך לקחת הרבה זמן כדי להיות כזה גם כן.
מאמן: יובי בראון – ידע עצום והערכה מחוף לחוף הקלו עליו את החזרה מפרישה (2002) אחרי יותר מעשור. הוא בוודאי נהנה יותר לעבוד עם החבר'ה הצעירים שסידר לו ווסט בקבוצה והצליח להפיק מהם את המירב, שנראה לא מעט במיוחד במחצית השניה של העונה שעברה. הגריזליס אמנם לא עמדו בציפיות בפלייאוף וגם לא השתדרגו ממש בקיץ (למעט קרדינל, לא הוחתם בקבוצה אף שחקן חופשי). כנראה שווסט חושב שדי בסגל הנוכחי. הכל תלוי במה בראון יכול לעשות איתו.
שחקן מפתח
ג'יימס פוזי – גאסול אמנם האריך חוזהו ונראה כי הגריזליס בונים עליו כמנהיג לעתיד, אבל תרשו לי להניח שהם לא יצליחו להגיע איתו מעבר לציון הדרך הנוכחי שלהם – הפלייאוף. מי שיכול להשאיר את הפורוורד הספרדי בצל הוא פוזי. הפריצה של הגריזליס אחרי האול-סטאר היתה מקבילה לפריצה של פוזי, שהגיע מיוסטון, כדי לתת לקבוצה שידרוג הגנתי. המעורבות הגדולה בהתקפה היתה האקס-פקטור של הקבוצה וזה חייב להמשיך גם בעונה הבאה.
רוצים ברעתם
שומרי היערות בקנדה – או.קיי. אז מייקל הייסלי לקח את הקבוצה מוונקובר, אבל למה לעזאזל לקח את הכינוי איתו. הרי בניגוד ליערות הצפון, אין סיכוי שתמצא ולו דב גריזלי אחד מחוץ לגן החיות. אלא אם כן אתם מחשיבים את ככזה את פוזי, ששמו כשם עלבון נוסף לקהילת הגריזליס – הדב הרכרוכי מהחבובות.
פורסם לראשונה 23/10/2004 19:49
לפנייה לכתב/ת 
יובי בראון. המאמן הקשיש בליגה
רונן לידור
לורנזן רייט ממפיס גריזליס
צילום: איי פי
מומלצים
