שיירת המלכות יוצאת לדרך
אחרי יומיים בהודו, מהם יום אחד בדרכים, הבנות כבר מצויידות בטיקה אדומה על המצח, שלל ברכות מהמקומיים, המנון מסע עם מסר נשי, תחילתה של ידידות מופלאה עם הג'יפ וכמה מפגשים מעניינים עם אנשים. ויש גם ד"שים אישיים למשפחות ולחברים
חצי עולם חצינו ביום הראשון של הטיול: מישראל לאיסטנבול ומשם לדלהי, ברכבת לאג'מר ומשם לג'וגאוו'אר - כפר נידח ונקודת הפתיחה של המסע האמיתי.
קבלת הפנים בעיר אג'מר, התחנה הראשונה שלנו ברג'סטן, תפסה אותנו לא מוכנות עם המון צבעים, פרחים ותופים. מקומיות בסרי ומקומיים מחויכים בירכו אותנו ב"נמסטה" וסימנו כל אחת בטיקה אדומה על המצח. הטוענות לכתר נכנסו מייד לתפקידן הייצוגי, רקדו עם מקבלי הפנים, חילקו חיוכים לצלמי העיתונות המקומיים, ובעיקר עשו שמיייח.
זאת בעצם הפעם הראשונה שאנחנו ניצבות באור יום על קרקע הודית יציבה. חם כאן, אבל מעניין. ריחות של חמוץ ומתוק ועשן. רוב המשתתפות כבר ביקרו בהודו, לפחות פעם אחת, אבל גם מי שזו עבורה חוויה בתולית לא הגיעה לרמות ההתפעלות וההתרגשות שגילו המקומיים נוכח השהות שלנו במחוזם. עבורם הקרקס בא העירה, ההמונים מתקהלים בתחנת הרכבת כדי לראות מקרוב וגם לגעת במקהלת הנשים העליזה.
נשים משוחררות
את הלילה בילינו, במפתיע יש לציין, לא במדבר אלא במבצר עתיק העונה לשם 'רבלה דוגארוור', ארמונו המפואר של מהארג'ה
מכובד לשעבר, שהחליט ברוח התקופה לפתוח את מבצרו לתייר המבוסס ולהפכו לבית אירוח מלכותי. מסתבר שגם מהארג'ות חושבים כלכלית.
עם שחר יצאנו מג'וג'אוור לכיוון דרום, בואכה הכפר נרליי. שם נפרדנו מהג'יפים לטובת טיפוס עצבני על גבעה סמוכה. בדרך דרומה עברנו המון כפרים קטנים מהסוג שלא מופיע על המפה או במדריכי הטיולים, עצרנו לאכול צהריים תחת עץ ענק באמצע שום מקום והמשכנו בנסיעה ארוכה עד לנקודת הלינה בכפר נרליי. לפני שצנחנו מותשות לישון עוד הספקנו להשתתף בחגיגות לציון ניצחונו של האל ראמה על מלך השדים שחטף את אישתו. המאבק לשחרור האשה בגרסה ההודית.
פרו ורבו
עוד לא העברנו יומיים שלמים על תת-היבשת ההודית וכבר הספקנו להשתתף ולזכות בברכות בחמישה או שישה טקסים דתיים שונים. הבוקר זה היה למען הפריון, בניצוחו של מהרנה מקומי ובפיקודו של ראש הכפר. לא כל הבנות מתכננות להרחיב את משפחת המלוכה בקרוב, אבל כולן משתפות פעולה עם היוזמה המקומית.
מה שאת אוהבת
לג'יפים שלנו יש ארבעה גלגלים והגה, לכולם. וגם מנוע דיזל ותיבת הילוכים 4X4, אבל רק לחלק מהם יש מזגן. אמרו לנו שנקבל ג'יפים ישנים של TATA. עבדו עלינו – ספינות המדבר שלנו הן מדגם פורד אקספלורר. אני לא מבינה כלום ברכבים, ובטח שלא בכאלה שנוסעים איתם בשטח, אבל הבנות שכן בעניינים מאושרות מהסחורה.
על כל ג'יפ המתינה הפתעה באדיבות נאוה, סיסי ונעמה מצוות צ'ופרים: ערכה למלכה הכוללת תפילת הדרך, מטליות לניקוי השמשה, מחזיק מפתחות, שוקולדים לרגעים קשים שהתרככו בינתיים בשמש החמה, ומצית בעזרתה יש לשרוף את ניירות טואלט משומשים (שהרי אנחנו נשים ללא עקבות/עכבות..). גם צוות קישוט הפתיע עם סבונים ריחניים בעיצוב מרגש לתלייה. צוות DJ לא נשאר חייב והזדרז לחלק דיסק לכל ג'יפ ובו השיר של גלי עטרי "מה שאת אוהבת", שהוכרז כהמנון המסע.
השיירה עוברת
ג'יפ 10 נבחר להיות רכב הספתח. בצעד לא בטוח אורלי לוחצת על הגז. עוד ברכה מהמקומיים ועוד קצת פרחים, להזיק זה בטוח לא יזיק, ויאללה, ממריאים.
שיירת הג'יפים שלנו כוללת 15 ג'יפים עמוסים בציוד ושלוש משתתפות. ארבעת הג'יפים 'מנגו', 'בננה', 'מלון' ו'קינמון' מובילים אנשי מנהלה וצוותי צילום, והג'יפ 'דבש' נושא את הדובשניות המאושרות שזכו במלכת המדבר בשנה שעברה והספיקו בשנת כהונתן לצבור המון שעות שטח וביטחון. אל השיירה הצטרפו גם המדריכים המקומיים אק-שי, האשם וניראביי וכמה מכונאים הודים עם מוסך נייד וטבח. אם תעשו בעצמכם את החשבון – תבינו שמדובר בשרוך ארוך-ארוך של רכבים.
אותי צרפו על תקן כתבת ומחליפה לצוות מס' 3 שיצא לדרך בהרכב חסר. חני, אחת מצלעות המשולש, שומרת שבת ונשארה באחד הארמונות בכפר ג'וג'אוור עד צאת השבת. שתי הצלעות האחרות, אדווה (פעם ראשונה על הילוכים) וחגית (נהגת שודים כבר שנים), לא התקשו לתפעל את הג'יפ ואפילו להיות הצוות המוביל של השיירה חלק מהיום.
ואפרופו שודים, נראה לי שהצוות שדד פיצוציה לקראת המסע: המושב האחורי עמוס בכל טוב מהסוג הלא מזין. אחרי 2 וחצי ק"ג של סוכריות גומי, 200 גרם שחורים וחופן בוטנים מצופים, אני מבינה שזה לא היה נבון מצידי. הגי'פים נוסעים בתוך ערוץ נחל וכל טלטול עושה לי לא נעים. עברתי לפירות יבשים.
האישה הראשונה על אדמת פוטרפור
אחרי ארוחת צהריים מאולתרת בשטח חלפנו בתוך כפר קטנטן, פוטרפור שמו. כנראה שבזמן שאכלנו נשלחו בעקבותינו מרגלים שחזרו לכפר עם הבשורה. השמועה פשטה בכפר ומכל החורים קפצו על הג'יפים הודים מחויכים והמומים. בקשר מעדכנים אותנו שמעולם לא דרך בכפר אדם מערבי או לבן. הם מסתכלים עלינו ואנחנו עליהם – שני חלקים בתוך השלם.
קולטים בעלייה
קצת לפני שקיעה הגענו למרגלות פסל הפיל הלבן שמשקיף על הכפר מנדליי מראש גבעה תלולה. טיפסנו בקושי את כל המדרגות עד לפסל הקדוש. ושם, על ראש הגבעה, מה עושות 45 הבנות המיוזעות עוד לפני שהן שותות מים, מתרשמות מהנוף או מנשקות את הפסל הקדוש? בודקות קליטה בניידים של מוטורולה. אולי במקרה...
אתנחתא: ככה מפסלים סיפור
בזמן שסיגל המדריכה מסבירה כיצד העפיל פסל הפיל לראש ההר עמית מצוות 8 מחייכת, אותה הסיפור זורק למקום
חמורים, פילים, טלטולים והיום נגמר. משלחת מלכת המדבר נערכת ללילה ראשון בשטח בלי אמא, אבל עם המון אמהות שכבר קצת מתגעגעות הביתה ולא מפסיקות לספר על החבר, הבעל והילדים. אולי מחר תהיה קליטה בטלפונים הסלולריים.
לפנייה לכתב/ת 
