איפה ג'וליה רוברטס?

המחזה החדש של גורן אגמון, 'קיסריה סופ"ש', נראה בתחילה כעוד מחזה ריאליסטי על ידידות נשית במבחן וקונפליקט בין קריירה למשפחה. תמי, הגיבורה, היא מחזאית מצליחה שמוצאת סוף-סוף אהבה עם איש-ביטחון, ואילו דינה ומאיה, חברותיה הטובות ביותר, עושות הכל כדי לסכל את האהבה. אך אז מתברר שהחברות הן לא בדיוק מה שחשבנו, ואילו לחבר יש חיים כפולים, וייתכן שכל הסיפור אינו אלא פרי דמיונה הקודח של המחזאית.

למרות הניסיון ליצור מעין מחזה על כתיבת מחזה, זו אחת ההצגות היותר שטוחות שנראו על במותינו בזמן האחרון. לרגעים נראה שאגמון נהנית לעשות צחוק מהז'אנר שהיא עצמה תרמה לו רבות – המלודרמה הנשית הריאליסטית. הכל כל-כך מוגזם, כמו דמותה של האמא המפלצתית והשתלטנית, בביצועה העסיסי של מרים גבריאלי, שקשה לקחת משהו ברצינות. גם נעמה שפירא ואורנה פיטוסי, החברות, נהנות להשתולל בתפקידים הקריקטוריים שלהן. רק דפנה רכטר וגולן אזולאי משתדלים להעניק קצת אמינות למגעים ביניהם.

הבמאי אבישי מילשטיין מרגיע את הטון הקומי בתמונות האוהבים כדי ליצור מראית-עין של סיפור אהבה, אבל זה לא מספיק כדי לגרום לנו לקחת את הקשקוש הזה כיותר מאשר פרודיה חביבה על סרט בנות קיטשי מהסוג שאולי ג'וליה רוברטס היתה מעניקה לו עומק באמצעות קסמה הייחודי. בלעדיה, זו קומדיה במשקל נוצה שלא מותירה כמעט שום משקע.