מי ייכנס לנעליו של הראיס?
הימים שאחרי מות ערפאת יהיו ימי מבחן לרשות הפלסטינית, שתנסה למלא את החלל הגדול. קרב ירושה מר צפוי להתנהל בין הגברדיה הוותיקה להנהגה הצעירה, בעוד יו"ר המועצה המחוקקת מכהן כראש הרשות הזמני. החמאס והג'יהאד האיסלאמי ממתינים בדריכות. מה יעשו דחלאן ורג'וב? ומה עם ברגותי?
מה יקרה ברשות הפלסטינית בימים שאחרי מותו של ערפאת? גורמים ברשות מעריכים כעת שתקופת המעבר תהיה פחות סוערת ויותר מסודרת מכפי שניתן היה לצפות. לאחר תקופת המעבר, שצפויה להימתח, וגם במהלכה ינסו הפלסטינים למצוא דרך למלא את החלל, ולאתר אישיות שתיכנס לנעליו של ערפאת.
הוועד המרכזי של הפתח ממליץ למוסדות הרשות להעמיד את אבו מאזן בראש הרשות ולא למנותו ליו"ר המועצה המחוקקת. על-פי החוק אמור לכהן בתפקיד לתקופת מעבר של חצי שנה יו"ר המועצה המחוקקת הפלסטינית, רווחי פתוּח, אולם הכהונה הזו צפויה לעורר התמודדות בין נציגי הדור הוותיק לבין נציגי דור הביניים, עליהם נמנה פתוח. קיים סיכוי שאנשי הדור הוותיק יבקשו להעביר את התפקיד לידי יו"ר המועצה הלאומית הפלסטינית, סלים זענון.
התומכים בעמדה זו יטענו כי בתקופה עדינה כזו, מן הראוי יהיה שמי שיעמוד בראש הרשות יהיה אדם המייצג את כל הפלסטינים, הן בשטחים והן בפזורה, וזה הרי תפקיד יו"ר המועצה הלאומית, בעוד שתפקיד יו"ר המועצה המחוקקת מצטמצם רק לתושבי השטחים.
מזכיר הוועד הפועל של אש"ף, אבו מאזן, צפוי לקבל את סמכויותיו של ערפאת ולעמוד בראש הארגון. בהנהגת אש"ף צפוי לבלוט גם יו"ר המחלקה המדינית, פארוק קדומי, אולם ככל הנראה בגלל ישיבתו מחוץ לשטחים ובגלל התנגדותו לתהליך השלום, ספק אם לקדומי תהיה השפעה ממשית על התנהלות העניינים בארגון.
ייתכן כי הוועד הפועל של אש"ף יתבקש לבחור יו"ר חדש לארגון, ולא ברור עדיין מי המועמד המוביל. ההערכה היא שהפתח והארגונים הפלסטינים החברים באש"ף ייבחרו במועמד מוותיקי הארגון, כאשר אבו מאזן יזכה ליתרון ברור, בגלל היותו מדור המייסדים של הארגון ושל הפתח.
בתוך הרשות הפלסטינית ימשיך אבו עלא לעמוד בראש הממשלה, אולם ככל הנראה, עם היעלמותו של ערפאת יקבל סוף סוף את הסמכויות שמקנה חוק יסוד הממשלה הפלסטיני בנוגע לשליטה במנגנוני הביטחון הפלסטינים. הוא יוכל לאחד את כל מנגנוני הביטחון לשלושה מנגנונים ביטחוניים, כפי שדורשת מפת הדרכים וכפי שביקשה מצרים פעמים רבות מהפלסטינים.
סוף סוף בחירות?
עם היעלמותו של ערפאת, צפויות לעלות הדרישות לקיים בחירות בתנועת הפתח. הדור הצעיר ודור הביניים בארגון, שהבולטים שבהם, מוחמד דחלאן ואנשיו של מרואן ברגותי, דורשים לקיים בחירות למוסדות תנועת הפתח. בקרב דור זה, טוענים רבים כי ההנהגה הוותיקה של הארגון מנוונת.
לדבריהם, הנהגה זו היא זו שתמכה ודחפה את ערפאת שלא לקבל את הרפורמות שהציבור הפלסטיני והקהילה הבינלאומית דרשו מהפלסטינים. אנשי הדור הצעיר טענו כי אם ייושמו הרפורמות, טבעי יהיה שההנהגה הוותיקה תאבד מכוחה. בחירות בעקבות מותו של ערפאת אינן מעוגנות בחוקת הפתח, ולכן אם תצוף הדרישה הזו, יהיה זה מאבק מר בין ההנהגה הבוגרת להנהגה הצעירה.
אנשי הדור הצעיר זוכרים היטב כיצד לחצה ההנהגה הבוגרת שלא למנות את מוחמד דחלאן לשר הפנים בממשלת אבו מאזן והיא גם זו שמיררה לאבו מאזן את החיים, לאחר שזה האציל מסמכויותיו כשר הפנים למוחמד דחלאן.
הוותיקים צפויים לטעון כי תקופת המעבר אינה התקופה המתאימה לדון בשינויים בתוך התנועה, וזה מה שעלול לגרום לזעזוע פנימי ולפגוע במעמד המוביל של הפתח בקרב הציבור הפלסטיני. פה תעמוד למבחן הטענה ההיסטורית כי ערפאת הוא האדם שהצליח ליצור את הדבק המאחד בין המחנות היריבים בארגון. עם היעלמותו של ערפאת, צפוי המאבק בפתח להיות אחד היותר סוערים ברשות הפלסטינית.
מה יהיה עם החמאס והג'יהאד?
עם מותו של ערפאת, צפויים הארגונים הפלסטינים, הן אלה החברים באש"ף והן אלה שאינם חברים באש"ף כמו החמאס והג'יהאד האסלאמי לבקש חלוקה צודקת יותר של הנציגים במוסדות הארגון והרשות הפלסטינית.
המגעים בין הארגונים הפלסטינים יתפסו תאוצה ותיבחן נכונותם של החמאס והג'יהאד להצטרף למוסדות אש"ף ולהנהגה פלסטינית מאוחדת. מאז תחילת האינתיפאדה, מזנבת החמאס בתנועת הפתח בכל הנוגע לבכורה ברחוב הפלסטיני. סקרי דעת קהל מסוימים הצביעו על כך שהגוש האיסלאמי הוביל מדי פעם על הפתח ועל בלי בריתם.
סוגיית הצטרפות החמאס אל מוסדות הרשות ואש"ף אינה חדשה ונדונה בעבר פעמים רבות במסגרת הדיאלוג הפנים פלסטיני, שהתנהל ברובו תחת חסותה של מצרים. בארגונים אלה יבקשו לקיים בחירות מקומיות, לאחר תקופת המעבר, וישקלו להעמיד מועמד לבחירות לנשיאות הרשות הפלסטינית.
ברשות לא פוסלים תסריט ולפיו המדינות הערביות, ובראשן מצרים, יבקשו למתוח ככל הניתן את תקופת המעבר, כדי להסדיר את העניינים בזירה הפלסטינית.
שאלת השאלות: מי יירש את הראיס?
אבל מעבר לכל הסוגיות האחרות, העניין המרכזי שיעניין את הפלסטינים עם היעלמותו של ערפאת יהיה עניין היורש. גם אם באופן רשמי ייבחרו נציגי הדור הוותיק, כמו אבו מאזן ואבו עלא להמשיך ולעמוד בראש מוסדות הרשות ואש"ף, הן לתקופת המעבר או לאחריה, לא מן הנמנע שברחוב הפלסטיני ירצו לראות נציג אותנטי של הרחוב הפלסטיני, אדם שמייצג את מנהיגי האינתיפאדה הקודמת והאינתיפאדה הנוכחית.
סקרים שהתקיימו לאחרונה ברשות הפלסטינית מצביעים באופן ברור על למרואן ברגותי, שהיה עד מעצרו מזכיר תנועת הפתח בגדה, כאדם הפופולרי ביותר לרשת את כס ערפאת. ברגותי נעצר וגורש באינתיפאדה הראשונה. הוא חזר לשטחים עם החתימה על הסכמי אוסלו. מאז חזרתו, הוא נאבק במעמד היתר שניתן לדור הוותיק, ודרש פעמים רבות לקיים בחירות למוסדות הפתח.
ברגותי נתפס כאדם עממי, נטול גינוני כבוד וכמי שהשתתף במו ידיו במאבק באינתיפאדה ובמאבק בכיבוש. הוא זוכה לתמיכה עצומה של הדור הצעיר, בעיקר בקרב חלקים רבים גדודי חללי אל אקצה ומגזרים רבים בפתח וברשות הפלסטיני וגם ברחוב הפלסטיני. הבעיה עם ברגותי נעוצה בעובדה שהאיש כלוא בתוך ישראל ולפי שעה אין סימנים המעידים כי ממשלת ישראל תשקול לשחררו.
דחלאן, רג'וב או הנהגה משותפת?
מועמדים בולטים נוספים לקחת חלק במאבק עתידי על הירושה הם השר לענייני ביטחון פנים, מוחמד דחלאן, שבסביבת ערפאת טענו כי הוא שעמד מאחורי גל המחאה ששטף את הרשות, בעיקר את עזה, בחודשים האחרונים.
דחלאן, לשעבר מפקד הביטחון המסכל ברצועה ולשעבר השר לענייני ביטחון פנים בממשלת אבו מאזן, היה מהבולטים שבמבקרי ערפאת. זו הסיבה שיחסיו עם יו"ר הרשות הצטננו מאוד לאחר התפטרות ממשלת אבו מאזן. בחודשיים האחרונים שבו להתקרב שני האישים ודחלאן שהה בפמלייתו של ערפאת בפאריז.
דחלאן נחשב לאיש החזק בעזה. למרות היותו עזתי, הצליח לבנות לאחרונה מוקדי השפעה גם בגדה, שם ימצא מתחרה ויריב לא קל בדמותו של היועץ לביטחון לאומי ברשות הפלסטיני, ג'יבריל רג'וב. רג'וב, לשעבר מפקד הביטחון המסכל בגדה, ומי שנחשב לאיש החזק בגדה גם לאחר הדחתו מהביטחון המסכל בידי ערפאת, ידע עליות ומורדות ביחסיו עם יו"ר הרשות.
בשנה האחרונה, לאחר תקופה מסוימת של נתק, התקרב מחדש רג'וב לערפאת. רג'וב סירב לקבל תפקיד ממשלתי בממשלת אבו עלא, אך הסכים לבקשת ערפאת לכהן בתפקיד יועצו לביטחון לאומי.
חולשת רג'וב, כמו חולשת דחלאן בגדה, היא בהיעדר השפעה גדולה ברצועה לעומת הגדה. מצב זה מחזיר אל סדר היום את התסריט שנדון בעבר על הנהגה קולקטיבית שתנהל את הרשות הפלסטינית בתקופה שלאחר ערפאת.
בתסריט זה יעמוד רג'וב בראש הממשל הפלסטיני בגדה, דחלאן ינהל את הרצועה, והשניים יהיו כפופים ל"נשיא כבוד", אולם הפלסטינים טענו תמיד כי לא תהיה שום חלוקה גיאוגרפית של השטח הפלסטיני וכי הרצועה והגדה, כולל ירושלים המזרחית, הם שטח אחיד ומאוחד. לדידם, חלוקה גיאוגרפית כזו משרתת יותר מכל את התפיסה הישראלית והם אינם מוכנים לשתף פעולה עם תפיסה כזו.
לפנייה לכתב/ת 
