"אני אוהבת את רוני"
רגע לפני שפרויקט y נגמר תפסנו לשיחה את יעל דורון, הפסיכולוגית שמלווה את יושבי הווילה: "אני יותר נוטה לעצור תהליכים ולא להסלים אותם, כי אני רוצה שכולם יצאו בשלום"
זהו - עוד רגע זה נגמר. במשאל ynet הטוענת המובילה לכתר היא הילה, שקיבלה כ-40 אחוז מהקולות שלכם. אחריה בהפרש ניכר מגיע אלון, ואחריו מישל. התוצאות האמיתיות - בגמר הערב (א'), בשעה 22:00 במועדון הדום בתל אביב, ויועבר בשידור ישיר בערוץ yesY. חממו את הגרונות.
הפרויקט האמיתי, זה שכולנו יכולים לשער בקנאה על קיומו, מתוייק וערוך במוחה של יעל דורון. דורון היא אחת מצמד הפסיכולוגיות שמלוות את הפרויקט מרגע הישמע האקשן. את תחתוני המזל שלי הייתי מקריבה תמורת צפייה והאזנה לחומר הטוב שדורון מאפסנת אצלה בראש, אבל מה לעשות וכמו שאומרים בצבא ההגנה, אי אפשר לדבר על זה. מטעמי חסיון רפואי את הפרטים הכי מסעירים אסור לגלות. שששש.
דורון, אמהית ודואגת, ערסלה כבר את הפרויקט הראשון ויחד עם צ'ינו, קמילה ולהקתם נטלה את תומתה של הווילה. אז זה היה אחרת. אז היינו תמימים. "הפרויקט הזה מול הקודם זה ממש שמיים וארץ", מתפעמת דורון. "מכמה בחינות. הקהל, ההפקה ובטח המועמדים ידעו למה לחכות. בפעם הקודמת הם היו ממש בתולים, וכל הבום התקשורתי הגיע אחרי היציאה מהווילה. זה נכון שהיתה שם אווירה תמימה שהיתה חסרה בפרויקט הזה, הפעם כל הצדדים מפוכחים יותר".
החל משלב האודישנים ואחר כך במהלך השהייה בווילה, דורון ופסיכולוגית נוספת, איריס רייצס, מלוות באדיקות את הפרוייקטורים כמו אם חיישנית. הן רואות את כל הפרקים, במשמרות של שבוע-שבוע הן מגיעות לווילה לפחות פעמיים בשבוע, יושבות בחדר בקרה, נעות במסדרונות החשוכים מסביב לווילה, מתצפתות על החצר ומחפשות סימני-מצוקה. לפעמים הן מתחקרות את אנשי הצוות, מהבימאי עד לאחרון הנהגים, ולומדות מהן מה קורה מאחורי המראות החד-כיווניות.
"אנחנו רואות ושומעות חומרים שלא נכנסים לפרקים, גם מזעיקים אותנו על כל דבר חריג. בסופו של דבר, מבחינה פסיכולוגית מעניינים אותנו סיטואציות כמו מישהו עצוב, או מסתגר, נשאר יום שלם מתחת לשמיכה, בוהה מידי, אוכל יותר מידי או פחות מידי. מה שמעניין אותנו לאו דווקא יעניין את הצופים או יכנס לפרק".
יש לכן אמירה גם בעריכה של הפרקים?
"לא, אבל מתייעצים איתנו המון לפני שפועלים. אם יש תהליכים שיש להם השלכות פסיכולוגיות כמו למשל שהמתמודדים היו צריכים להחליט את מי להעמיד להדחה – אז שואלים אותנו מה דעתנו, כי יש לזה השפעה על חיי החברה בווילה".
אתן גם מצביעות על תהליכים ששווה לסקר?
"לא ממש. אנחנו אחראיות על הדאגה. אולי זה קשור לזה שאנחנו דאגניות מאוד, כמו הורים ששולחים את הילד להודו. אנחנו שם בשביל לפענח. הם עוברים תהליך מאוד מסעיר ואת רואה רק רמזים, את שואלת את עצמך איך באמת הוא מרגיש, איך זה משתלב בחיים".
קורה שאחד מהם תופס אתכן שיחה טיפולית?
קורה, אבל מאוד נדיר. זה קורה רק בחירום. אבל היו שיחות, ואם מרגישים שצריך אז לא מתלבטים. אפשר להגיד בוודאות שבסוף הפרויקט יש יותר שיחות מאשר בהתחלה. יש הסלמה של הלחץ".
בפעם הבאה שתתקלו במלעיזים מסגנון עדות ה"מה זה השטויות האלה, מי רואה את הזבל הזה, ריאליטי", תוכלו לשלוף את קלף האקדמיה ולהפטיר בנונשלאנט את שמה של דורון. פסיכולוגית עם תעודות, אשה שכוחה במוחה, ומצאה את עצמה נשאבת רגשית אל סאגת הווילה. עושה ספקולציות, מחשבת סיכויים ואפילו מפתיעה. עובדה. המתמודדות שזכו לחיבתה של דורון הן... הילה ו... רוני. "אני אוהבת את רוני", היא מודה.
"הייתי צופה בזה במילא", היא מודה. "אני נורא אוהבת ריאליטי, זאת הסיבה שהלכתי להיות פסיכולוגית, אני אוהבת יחסים בין אנשים ופה מקבלים את זה במנות גדושות. ברור שמההיבט המקצועי אני יותר נוטה לעצור תהליכים ולא להסלים אותם, כי אני רוצה שכולם יצאו בשלום. למרות שההפקה משלמת לי, הקליינטים שלי הם המתמודדים".
מה עם מניפולציות, טוויסטים, טריקים של עריכה, התחושה בחוץ היא שהצופים מתומרנים. מה התחושה שלך?
"אני יודעת שזה לא מתומרן. אני נמצאת שם המון שעות ואני רואה איך נראים החיים שלהם. הרי הריאליטי הכי הארד קור, זה סיקור חדשות. הפגנה שוממת של כמה אנשים מול בניין ראש הממשלה ופתאום מגיעה מצלמה, והם מריעים וזה נראה כאילו יש שם המון. מצד אחד המצלמה הסלימה את הסיטואציה, ומצד שני ברור שזאת המצלמה.
"ריאליטי זה אותו דבר. הם ערים לעובדה שיש שם מצלמות אבל מה שאתה רואה זה את החיים של האנשים שמצולמים כל הזמן. פלוסים ומינוסים זה הכל ביחד. בסופו של דבר מה שבאמת מעניין זה האנשים והיחסים ביניהם, וזה גם הבסיס להצבעות. למרות שזה בית ספר למשחק, אנשים עפים בגלל שהקהל פחות אוהב אותם, פחות קשור אליהם".
מה הטיפ הכי טוב שאת יכולה לתת למתמודד, איך להתחבב על הקהל?
"תהיה אתה. כי מה שנורא חזק עובר בטלויזיה זה הזיוף, והקהל לא אוהב שמזייפים. אנחנו מוכנים לקבל אנשים עם החולשות שלהם, אבל זיוף זה בלתי נסלח. אפשר לראות שיש מתמודדים שחלק מהקהל אוהב וחלק מתעב. זה מוזר שהאותנטיות היא בסופו של דבר מנצחת למרות כל המצלמות וההפקה".
כמו בכל משפחה טובה, האח השני נכנס לנישה ההפוכה מזו של הבכור. כל פסיכולוג יגיד לכם את זה, ודורון מאמינה שזה תקף גם לגבי הפרויקט. אחד הרעיונות שעלה ממקום של רצון לעודד נרטיב אחר היה לבחור מתמודדים מגיל 30 ומעלה. "אבל מה לעשות שלאנשים בגיל הזה יש חיים", מודה דורון. "בכל אופן היה ניסיון מושכל שלא לחזור על הסיפור של הפרויקט ההוא, ובאמת יש המון הבדלים".
ניים וואן.
"הטכניקות התחברות שלהם שונות. בווילה הקודמת אכלו המון יחד, עשו המון ארוחות משותפות. כאן הם כמעט לא אוכלים יחד חוץ מיום שישי. הם לא ממש מבשלים, חוץ מקאתי. מה שכן יש להם אלה טקסים קטנים אחרים - הם ישנים יחד במיטות אחד של השני, זה לא היה קיים בעונה הקודמת. הבנים והבנות מתערבבים, אנה בל רועי והילה עשו לעצמם מעין תתי-משפחות וקיבוצים. אני פירשתי את זה נסיון להתמודד עם הכאוס, ליצור מסגרות קטנות".
למי קשה יותר?
"לווילה הזאת. הם יודעים שמצלמים הכל, הם מודעים יותר".
בין גלישה חינם באינטרנט, טלפון סלולרי ומנוי בחדר כושר, נשמט מכרטיסיותיה של עדן הראל הפרס הכי חשוב לנפלטי הווילה: ליווי פסיכולוגי. לא לנצח, כמובן, אבל הם בהחלט לא נזרקים למלתעותיה של המציאות האמיתית כשהם עוזבים את בני ציון. יכולים להגיע ולהתייעץ עם רייצס ודורון, והם גם מנצלים את האופציה הזאת. גם בשיגעון הזה יש שיטה. מי שיוצא בתחילת הפרויקט מתמודד בעיקר עם תחושת כישלון, עם אכזבה גדולה מהתפקוד של עצמו. מי שמצליח להחזיק ויוצא לקראת הסוף מתמודד בעיקר עם הזיהוי מהקהל, השיפוט, הבחינה.
"האנשים האלה מרוחים באינטרנט, וזה לא קל. הם רואים את הפרקים, רואים מה כתבו עליהם. ראינו את זה בעיקר בווילה הראשונה. היינו נאיביים ואף אחד לא האמין שתהיה כזאת חשיפה. הפעם לקחנו את זה בחשבון כבר בשלב האודישנים, בדקנו את ההתמודדות שלהם עם הקהל".
זה מוזר, את מטפלת באנשים שאת בעצם לא יכולה לדבר אתם. את בעצם מנחשת מה עובר עליהם.
"זה מודל מאוד מורכב, אבל אני לא לגמרי מנחשת, כי הם אומרים הרבה דברים ואפשר לראות אותם. אין רגע שלא רואים אותם בכלל ואני לומדת הרבה מהצפייה. זה קצת מוכר מהאינטרנט, הרעיון הזה של להשתמש בדרכים עקיפות. שלא חייבים את המבט הישיר והדיאגנוזה, לא חייבים לשבת מול המטופל ולראיין אותו 50 דקות. אפשר באמצעות התבוננות או צפייה בדינמיקה של הקבוצה".
משהו בתגובות שלהם הפתיע אותך?
"הם לגמרי מפתיעים אותי. כל הזמן. אני זוכרת בווילה הקודמת, כשהודיעו להם על התאריך סיום הם רקדו כל הלילה, שרו וקפצו וזה היה ערב מרגש. גם הפעם הם רוצים לצאת ושמחים, אבל התגובה היתה בערך 'יאללה הולכים לאכול?'. לפעמים זה ההיפך, לפעמים הם עושים עניין ממשהו קטן, ופתאום הווילה מתלהטת מכלום. למשל איזי, כשהוא נכנס לווילה הם לא הלכו לישון כל הלילה, שיחקו איתו והתרגשו ונורא שמחו. ואת אומרת – עם כל הכבוד לכלבים - כולה הכניסו כלב. הם ממש מפתיעים. וזה יפה בעיני, זה אף פעם לא יהיה מדע מדויק".
רגע מרגש?
"הילה ורן. כשהיא בכתה והוא אמר שהוא לא יכול לאהוב אותה".
ההימור שלך?
"אוח.. בפעם שעברה הימרתי וטעיתי, הפעם אני הילה או אלון".
למי יהיה הכי קשה לצאת מהווילה?
"אני לא יכולה להגיד. אבל בסוף כולם יסתדרו".
לפנייה לכתב/ת 
