הצצה על השכנים מצפון

סמל ראשון ניר לייבוביץ מנהריה נהרג לפני שבועיים בהתהפכות טנק לא רחוק ממוצב אסטרא בהר דב. בעוד חודש-חודשיים ייערם השלג על פיסת האדמה אליה הוטח והמוני ישראלים שיעפילו אל הקסם העונתי בחרמון כבר מזמן לא יזכרו את שמו. זוהי טבעה האכזרי של השיכחה וזהו גם טבעו של הרכס ספוג הערפילים שנעטף בחורף במעטה לבן, שקובר תחתיו את מכלול הפרטים הקטנים, מעלים סימני היכר טופוגרפיים ומצהיר על בדידותו המתנשאת של ההר הסב.

ריחוקו היחסי ממוקדי החוויה והטיול הזמינים לכל, סמיכותו לזירת העימות עם החיזבאללה, המתחמים הצבאיים הלא נגישים על פסגותיו - כל אלה קיבעו את החרמון בתודעת המטיילים כחפץ חשוד, מקסימום אריזת שי חתומה שמותר לפתוח אותה רק בחג, בעונה הלבנה. הרכס המתריס בפאתיה הצפוניים-מזרחיים של הארץ הוא בעיקר שם נרדף לשעשועי שלג וסקי, אטרקציות חורפיות שמתייתמות מקהליהן עם הפשרת השלוגיות האחרונות בשלהי האביב. וכשהוא מופשט מהמדים האחידים ונותר כמעט במערומיו, הוא הופך שוב לאובייקט מרוחק בנוף - סתום, לא מושג, ענק אילם הנתון בתרדמת קיץ.

נכון, ולא נכון. כי יש חרמון אחר, שיודע להפליג בסיפורים אם רק יטו לו אוזן. חרמון שעל מותניו, כתפיו וראשו התנהלו קרבות אכזריים שקורותיהם נדחקו לארכיונים הצה"ליים והפכו למורשת פרטית של לוחמים מזדקנים. וגם חרמון מסביר פנים שקילוח דק של ישראלים כבר עומד בשנים האחרונות על קסמו האביבי-קייצי-סתווי, מטייל בערוציו ובשביליו ומצטרף לסיורים המודרכים שיוצאים מהרכבל העליון. וגם חרמון של נופשים שמתקבצים באתרי החוויה הרטובים בצפון עמק החולה אבל נמלטים לעת ערב מהאמבטיה המיוזעת אל המלון והצימרים הקרירים של נווה אט"יב, בגובה 1,000 מטר מעל פני הים.

ועוד גם אחד - חרמון שהוא צוהר הצצה קלאסי אל הגיאופוליטיקה הצפונית של מדינת ישראל. מי שההקשרים המדיניים של ההתפתחויות באזור מעסיקים אותם ברמה זו או אחרת, יכולים להיחשף כאן, אל מול חזית ההתרחשות הבטחונית בארץ מאז מלחמת לבנון ועד הנסיגה ממנה, לסיור-שיעור מרתק שמסדר את הראש ומחבר בין כותרות עיתונאיות לבין תמונת המצב בשטח. וזו, בעצם, העילה המרכזית לסיור שלנו היום.

סוריה מתחת לאף

את הסיור מוביל ומנחה אל"מ (מיל.) קובי מרום, בעל תואר שני במנהל עסקים ובאסטרטגיה, יזם וחקלאי, תושב נווה אטי"ב. מרום, בעבר מפקד גדוד 13 של גולני, מח"ט חטיבת החרמון והגזרה המזרחית בדרום לבנון, מבקש להעביר

בסיורים שלו בגבול הצפון ממד עמוק יותר לתמונת המצב הגלויה והשטחית. "לפלח לא קטן בציבור", הוא אומר, "יש מודעות גבוהה להתרחשויות כאן בעבר ובהווה, כמו גם לנסיגה מלבנון ולמשמעויותיה. חוץ מזה, כשאנשים ניצבים איתי ורואים את הר דב בעיניים, ממקדים מבט לעבר הנקודה בה נחטפו שלושת החיילים שלנו, משקיפים על כפר סורי או לעומק לבנון - מעניין אותם לשמוע סיפורים שלא כותבים עליהם".

הרכב שלנו מטפס מנווה אט"יב וחולף על פני עיירת הדרוזים השלווה מג'דל שאמס, שנפגעה אף היא מהאינתיפאדה כשטיילים רבים נמנעו מלפקוד את מסעדותיה במסגרת החרם הגורף. בדרך מצביע מרום על מעלה גולני, ציר התקיפה המרכזי בשלהי מלחמת יום כיפור, שכבר בראשיתה איבד צה"ל את המאחז בחרמון.

לאזור הנושק למוצב החרמון מעפילים עם הרכבל. הדמיון מפליג לשבת, 6 באוקטובר 1973, היום בו נחתו מסוקים סוריים על ההר, ניהלו קרב עם חיילי צה"ל ושבו את מי שלא נהרג או לא נמלט.

מרום סוקר את הפנורמה הרחבה, מצביע לעבר החרמון הסורי, מוצבי הר דב, רכס הלבנון ופאתי בקעת הלבנון, ומוביל אותנו אל זירת הקרב האכזרי שהתנהל ביומה האחרון של המלחמה - הקרב שהסתיים בכיבושו מחדש של החרמון.

הכפר הסורי חאדר שמשתרע למרגלותינו משמש רקע לניתוח מעמדה של סוריה לאור התפתחויות האחרונות בעירק. באוויר מהדהדת שאלה: האם האיום האמריקני בגבולה המזרחי של סוריה מאותת על שינוי דרמטי בהתנהלותה שעשוי להשפיע על כל האזור?

מתגלגלים במורד לעבר קלעת נמרוד, במת תצפית מצוינת על הר דב מצפון,

שעוד חוטף מדי פעם אש תוצרת חיזבאללה, ועל מוצבי החזית הסוריים לשעבר, תל פאחר ותל עזזיאת, בצפון רמת הגולן. מי שלא בקיא בהיסטוריה צבאית, כמונו, לומד כאן פרק קטן בתעתועי ההרואיקה: דווקא ההסתערות החזיתית של חיילי גדוד 12 של גולני על תל פאחר במלחמת ששת הימים, המונצחת כקרב גבורה מפואר ושותת דם - בטעות ניווט יסודה. לעומת זאת, כיבוש תל עזזיאת על ידי גדוד 51, שדפק לפי הספר, הוא רק הערת שוליים באלבום מורשת הקרב.

הלאה. מנסים ללכוד בעין את תעלת ההטייה שהולידה את הקרב על המים מול סוריה, מבחינים בעיקול הליטני והבופור, חוזרים לרכב ויורדים לצומת שיאון, ממנה מובילה דרך לכפר הלבנוני-ישראלי רג'ר, תופעה מוניציפלית דו-לאומית הזויה. אם החיזבאללה מנסה לייצר עוד ועוד נקודות חיכוך עם ישראל כדי לשמר את אש המאבק מאז הנסיגה שלנו מלבנון, אז רג'ר היא נקודה כזאת. חולפים על פני מחסום צה"לי, מפקידים תעודות זהות ונוסעים על הכביש שמבתר את הכפר לשתי ישויות. "המבנה הזה, מטר מימיננו", מעיר מרום, "הוא בניין המועצה. והוא בלבנון. וכל מה שמשמאלנו זה ישראל".

יורדים מהרכב לתצפית על החצבני הזורם מתחתינו. הנה, שם למטה, מתרומם הצינור שמזרים מים לכפר הלבנוני וזאני - אותו צינור שעורר לפני כמה שנים מהומת אלוהים קטנה בחלונות הגבוהים בירושלים ועכשיו אף אחד לא מדבר עליו. "החיים", אומר מרום, "כנראה בכל זאת חזקים מהקונפליקט".

אסון המסוקים והנסיגה מלבנון

המושב שאר-ישוב, התחנה הבאה שלנו, הוא עוד נקודת מפתח בסיור. כאן, בין בתי הישוב, ב-4 בפברואר 1996, נפל המסוק השני ב"אסון המסוקים". אנדרטת זכוכית מוצבת ליד העץ הגדול עליו התרסק על לוחמיו. מרום, שהתגורר

באותה עת בישוב, קרוב מאוד לזירת ההתרסקות, מונה את אסון המסוקים כאחד משלושה אירועים מעצבים שהובילו לנסיגה מלבנון, לצד פעילות המחאה של של ארגון 'ארבע אמהות' ונפילתו של מפקד יק"ל תא"ל ארז גרשטיין, במרץ 1999.

שלוש דקות נסיעה ואנחנו אצל העץ האחר, בפלג הדן, עליו התרסק המסוק הראשון. חלוקי אבן מלוטשות תלויות על הענפים, על כל אחד שמו של חלל אחר. מרום, אז מחט הגיזרה המזרחית בלבנון, נזכר: "זה היה הלילה הקשה בחיי. איבדתי 65 לוחמים וחיילים". שמונה הרוגים נוספים נמנו עם צוותי האוויר של המסוקים.

מכאן למטולה, לתצפית על בקעת עיון, רכס החמאמיס, הכפר אל חיאם שבמרכזו הכלא המפורסם, רכס מרג' עיון וכפר קילה, שנושק למטעי המושבה הישראלית. שדה התעופה הצרפתי הישן שניבט ממול מסיט לרגע את השיח העדכני אל שלב עוּברי בסכסוך - תקופת המנדט הצרפתי/אנגלי באזור.

"המצפור העליון" במשגב עם מספק תצפית מדהימה על כל רצועת הביטחון בה שלט צה"ל עד הנסיגה. תלמידי בית ספר בעדייסה, שפעם היו אורחי הקיבוץ, עושים את דרכם הביתה ממש מתחתינו. אל טייבה מזדקרת צפונית-מערבית לנו, ומרום מצביע על נקודה באופק הקרוב בה הסתער-התפוצץ על רכבו מחבל. קצין צה"ל שעמד בסמוך נהרג, ובקריה בתל אביב, מול משרד הביטחון, עידכנה מישהי את הפלקט שהכריז על מספר החללים המצטבר בלבנון.

"בעיני", אומר מרום, שמתחיל לשקוד בימים אלה על עבודת הדוקטורט שלו בנושא משמעויות הנסיגה מלבנון, "אין שום ספק שההיסטוריה תעניק לאהוד ברק, כראש ממשלה, קרדיט גדול יותר מאשר החברה הישראלית נתנה ונותנת לו על החלטתו האמיצה, שהתקבלה בניגוד להמלצות ראשי הצבא".

לקבוצות בלבד

בסיורים הגיאופוליטיים בהנחיית קובי מרום השתתפו עד כה אורחי מדינה מחו"ל, אח"מים וצוותי ניהול בחברות ציבוריות ומסחריות. הסיורים מוגבלים לקבוצות מיוחדות שמגלות עניין בנושא. התשלום נקבע, בתיאום טלפוני, על פי גודל הקבוצה ואופי הסיור המתבקש. טלפון: 8666091 - 050, 6985855 - 04; פקס: 6985856 - 04; אימייל: maromk@zahav.net.il