שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    חשיפה נכונה
    איך שולטים על כמות החשיפה ואילו שיטות משמשות לכך, איך אפשר לצלם תמונה בחשיפות שונות וטיפים נוספים

     

    צמצם ומהירות תריס

     

    כשאור נכנס אל תוך המצלמה דרך העדשה יש שני מנגנונים השולטים על החשיפה: הצמצם (גודל המפתח, או ה"חור" דרכו נכנס האור) ומהירות התריס (משך הזמן בו יהיה התריס שבתוך המצלמה פתוח, ויאפשר כניסת אור).

     

    מפתח צמצם גדול יותר יכניס יותר אור, ומפתח קטן יותר יכניס פחות. המפתח נמדד (מסיבות טכניות שלא כאן המקום להאריך בהן ביחידות של אחד-חלקי-אורך-המוקד ומסומן כ-f/x, כאשר f הוא אורך המוקד במ"מ ו-x הוא מספר כלשהוא, בדרך כלל בין 1 ל-20.

     

    שימו לב שהמפתח גדול יותר ככל ש-x קטן יותר, למשל עדשה עם מפתח f/2.8 היא "מהירה" יותר (כלומר מכניסה יותר אור ומאפשרת לצלם במהירות תריס גבוהה יותר) מעדשה עם מפתח f/4. המספר הכתוב על העדשה מציין את המפתח הגדול ביותר שהיא מסוגלת לפתוח, אבל יש אפשרות להקטין את המפתח לפי הצורך.

     

    כך אפשר לצמצם את המפתח ל-f/16 כאשר יש מספיק אור ורוצים לקבל חדות גבוהה יותר בהשוואה למפתח פתוח לרווחה, למשל, f/2.8, המכניס פי 32 יותר אור אבל מוריד את החדות. אם אתם רוצים שכל עומק הצילום יהיה חד (למשל, בעת צילום נוף) בחרו מספר f גבוה, כלומר צמצם סגור, ומהירות צילום נמוכה יחסית. לעומת זאת, אם אתם רוצים לצלם פורטרט של אדם, ולטשטש את הרקע, בחרו מספר f נמוך, כלומר צמצם פתוח לרווחה ומהירות צילום גבוהה יותר.

     

    עומק השדה

     

    בחירת הצמצם יכולה להשפיע באופן משמעותי על הקומפוזיציה של הצילום. היא קובעת את עומק השדה בצילום (עומק השדה הוא טווח המרחקים שבו העצמים הנראים בצילום נמצאים במיקוד חד. למשל, בצמצם סגור למפתח מינימלי אפשר לצלם מקרוב אנשים על רקע הרים מרוחקים וגם האנשים וגם ההרים יוצאים חדים.

     

    בצמצם פתוח עומק השדה מצטמצם, ואז או שהאנשים חדים וההרים "רכים", או ההפך). ההחלטה על עומק השדה הרצוי היא אומנותית באופייה. האם אתם רוצים שכל מה שנמצא בין עדשת המצלמה ועד האופק יצא חד וברור, או שרק נושא התמונה יהיה ברור והשאר יצאו מטושטשים? יש כמובן דרגות ביניים.

     

    בדומה להגדרות הצמצם, מהירות תריס נמוכה תרשה כניסת יותר אור למצלמה, בעוד שתריס מהיר יותר יאפשר לפחות אור להיכנס. מהירות התריס נמדדת בדרך כלל בחלקי השנייה של זמן החשיפה. אם מדובר בחשיפות ממושכות, נמדדת מהירות התריס בשניות. בעוד שמפתח הצמצם קובע את עומק השדה, מהירות התריס קובעת כיצד תירשם התנועה בצילום. מהירות תריס גבוהה - 1/500 שנייה ומעלה - מקפיאה את התנועה. מהירות תריס איטית תטשטש את שולי העצם הנע ותמחיש התנועה.

     

    אופני חשיפה

     

    כדי לבחור חשיפה נכונה משתמשת המצלמה הדיגיטלית שלך במד אור מתוחכם. הדלק את המצלמה, כוון אותה אל נושא הצילום ולחץ חצי לחיצה. מד האור ינתח את המצב ויציע או יקבע את החשיפה הרצויה. רוב המצלמות לצרכן הפשוט עושות זאת אוטומטית, במיוחד בברירת המחדל.

     

     מצלמות מתקדמות משתמשות באופני מדידה מגוונים יותר, ומאפשרות בחירה ביניהם בהתאם לתנאי האור. למה בכלל לטרוח? משום שקריאת אור מדויקת יותר מתורגמת לחשיפה טובה יותר ולצילומים טובים יותר.

     

    שימו לב שכמות האור הנקלטת במצלמה פרופורציונית למכפלת המפתח (בריבוע, כי מדובר בשטח) במשך הפתיחה של התריס.

     

    במילים אחרות, יש לכם אופציה לבחור בין הגדלת המפתח והקטנת משך החשיפה (הגדלת המהירות) ובין הגדלת משך החשיפה (הקטנת המהירות) תוך סגירת המפתח - וכל זאת בלי לשנות את כמות האור שתיכנס למצלמה במהלך הצילום - אך תוך השפעה ממשית על שתי התכונות האחרות: עומק השדה והטשטוש שנגרם מתנועה. יש ארבעה אופני מדידה מקובלים לקביעת חשיפה, שאת חלקם לפחות מציעה המצלמה שלך:

     

    • אוטומטית: כמעט בכל מצלמה קיימת אפשרות זו. מכוונים ויורים והמצלמה עושה בשבילך הכל. עם זאת, יש לך יותר שליטה ממה שאתה חושב. כדי להבטיח חשיפה טובה יותר, אל תסתפק ביצירת הקומפוזיציה. ראשית, כוונו את המצלמה אל הנושא, נעלו את המיקוד ואת החשיפה (בין אם על ידי חצי לחיצה או על ידי כפתור נעילת מיקוד). כעת צרו את הקומפוזיציה, והשלימו את הלחיצה. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נשמע.

     

    • קדימות לצמצם: במוד זה אתה קובע את מפתח הצמצם (מספר f/) והמצלמה מתאימה לו את מהירות התריס ההולמת, לפי דעתה. זו אפשרות שימושית כשאתה רוצה שליטה על עומק השדה.

     

    • קדימות לתריס: במוד זה אתה בוחר את מהירות התריס, והמצלמה פותחת או סוגרת את הצמצם בהתאמה. השתמשו במוד זה כשאתם רוצים שליטה בתנועה, למשל בצילום ספורט או אקשן, בין אם להקפיא תנועה של נושא הצילום באופן חד, להתגבר על רעידת ידו של הצלם, או ליצור טשטוש מאחורי מכונית בתנועה.

     

    • חשיפה ידנית: מעבירה שליטה מוחלטת אל הצלם. עליך לקבוע הן את מפתח הצמצם והן את מהירות התריס. המצלמה תודיע לכם בדרך כלל, אם אתה עומד לגרום לחשיפת יתר או חסר.

     

    פיצוי חשיפה

     

    אם הצילומים לוקים בחשיפת חוסר (כהים מדי) או בחשיפת יתר (בהירים מדי) יש מגוון דרכים מתקדמות לשיפור הצילום. אחד מאלה הוא פיצוי חשיפה, המכונה בדרך כלל EV. מנגנון זה משנה את מהירות התריס או מפתח הצמצם כדי להכניס יותר או פחות אור ממה שהמצלמה מתוכנת לעשות בתנאי אור נתונים. אם אתה חש שהמצלמה אינה קוראת נכון את כמות האור, נסו להשתמש בהגדרות EV שונות. בדגמים מסוימים של מצלמות עליך לבחור EV מתפריט ובאחרים יש כפתור של ממש.

     

    פיצוי החשיפה מיוצג בדרך כלל על ידי סקאלה שנעה מ-3+ או 2+ ועד 3- או 2-, ומחולקת לשלישים. מצלמות מסוימות מציגות את הערכים בלי הסקאלה. אם אתם מעוניינים להגביר את כמות האור בצילום השתמשו בערכי EV חיוביים, ולהפך. במצלמה שאין לה יכולת פיצוי מתוכנתת אפשר לבצע פיצוי כזה בדרך ידנית, על ידי בחירת מוד חשיפה ידנית, אבל הדבר דורש ניסיון וסבלנות. (קודם למדוד את הפרמטרים שהמצלמה ממליצה כברירת המחדל האוטומטית, ואז לשנות אותם באופן ידני.)

     

    Bracketing - מיסגור

     

    בשעת צילום חשוב לא תמיד חובה לדבוק בערכי צמצם ותריס מומלצים. ייתכן שמהירות נמוכה יותר, או צמצם פתוח יותר ישיגו צילום טוב יותר. אם אתם לא בטוחים, קחו ביטוח. Bracketing משמעותו צילום מספר צילומים של אותו נושא עם הגדרות חשיפה שונות. למשל, אם מד האור במצלמה טוען שהחשיפה המיטבית תהיה בצמצם f/8 ומהירות 1/250 שנייה, צלמו גם בצמצםf/5.6 וגם בצמצם f/11 - באותה מהירות - ותבחרו את התמונה הטובה ביותר אחר כך. כך עושים כל הצלמים המקצועיים, משום שלעיתים קרובות "בתמונה זה נראה אחרת".

     

    במילים אחרות, יש לצלם מספר צילומים בערכי חשיפה הסמוכים לערכים המומלצים, כדי להשיג את הצילום הטוב ביותר. מצלמות רבות מאפשרות לעשות זאת באופן אוטומטי: הן מצלמות שלושה עד חמישה צילומים בערכים עולים, וחוסכות הרבה זמן ומאמץ. יתר על כן, בדגמים מתקדמים ניתן לבצע תהליך דומה גם על מצבי המבזק, בנוסף לצמצם.

     

    רגישות ASA

     

    גם רגישות יכולה להשפיע על חשיפה. במצלמות פילם ערך ה-ASA של פילם היה המדד המקובל לרגישותו לאור. יותר ASA - יותר רגישות ופחות חשיפה. פחות אור נדרש כדי לקלוט את התמונה וכך אפשר לצלם באור נמוך ללא מבזק - אבל המחיר הוא גידול ב"גרעיניות" (Grain) של התמונה.

     

     כדי להקל על ההגירה לצילום דיגיטלי משתמשות יצרניות המצלמות הדיגיטליות באותה סקלת ערכים כדי לתאר את רגישות החיישנים לאור, למרות שהפיזיקה שונה לחלוטין. למשל, ניתן לשנות את הרגישות של CCD על ידי שינוי המתח שמפעיל אותו. וכך יש מצלמות דיגיטליות המאפשרות לכם לבחור ערך ASA בין 100 ל-800, פשוט על ידי סיבוב כפתור או בחירת תפריט.

     

    שימו לב, שהרגישויות בעולם הדיגיטלי מתנהגות כמו אלה בעולם הפילם האנלוגי. ככל שערך ASA נמוך יותר כך פחות רגיש החיישן לאור - אבל גם לרעשים אלקטרוניים (האקוויוולנט הדיגיטלי ל-Grain של הפילם).

     

    לכן בתנאי חושך אתם זקוקים לערך ASA גבוה יותר - או למבזק שיוסיף אור ללא תוספת רעש. ל-CCD אין למעשה גבול עליון לרגישות, אפשר לגרום לו לראות רעש גם בחושך גמור, ולכן היזהרו בהגדלת ה-ASA. במצבים קיצוניים יתמלא הצילום בלכלוך אלקטרוני, שנראה כמו שלג או אבק.

     

    תיקון חשיפה

     

    לא תמיד מה שהתוכניתים קבעו עבורכם נכונים לכם. הם מחפשים את המכנה המשותף, הבינוניות שתתאים לרוב המשתמשים רוב הזמן. ייתכן שאתם מעוניינים באפקט "סולרי" של חשיפת-יתר, מלנכוליה חשוכה או קונטרסט דרמטי יותר ממה שהמצלמה עושה לפי הבנתה.

     

    כפתור תיקון החשיפה נועד לכך. צלם את האובייקט צילום ניסיון לפי ברירת המחדל ומשם תתחילו לשחק בתיקון החשיפה על ידי תוספת אור (מסומנת ב+) או הורדת האור (מסומנת ב-).

     

    המספרים מתייחסים למרווח בין התחנות הקבועות של הפרמטר f/. שימו לב שהמרווח בין התחנות מחושב להכפיל את כמות האור פי 2 (כמו אוקטבה במוזיקה) ואילו תיקון החשיפה מחלק את המרווח ל"שליש אוקטבה", שזה בערך תוספת של 25 אחוז לכמות האור.

     

    איזון חשיפה

     

    מהירות תריס ומפתח צמצם קשורים זה לזה, ובחירת ההגדרות החשיפה נעשית באמצעות מציאת איזון בין השניים. חשיפה מוצלחת משמעותה הכנסת כמות נכונה של אור. צמצם סגור מכניס פחות אור, ולכן יש להתאים לו תריס איטי, המכניס יותר אור. שינוי הצמצם יחייב שינוי שווה ערך נגדי במהירות התריס.

     

    יש כמה שילובים של מפתח צמצם ומהירות תריס שמייצרים את אותה חשיפה. בהינתן סצינה אותה ניתן לצלם בחשיפה מושלמת של צמצם f/2.8 ומהירות תריס 1/125 שנייה, ניתן לצלם את אותה סצינה בחשיפה תואמת עם צמצם f/4 במהירות תריס 1/60שנייה, או עם צמצם f/2 במהירות 1/250 שנייה. בחירת השילוב הנכון היא אחת הדרכים בהן צלמים מנוסים עושים שימוש אומנותי.

     

    עכשיו הוסיפו למשוואה את האפשרות לבחור רגישות ASA, ותגלו שאם תכפילו את הרגישות, יזדקק החיישן רק למחצית מכמות האור כדי לצלם באותה חשיפה. המצלמה תבצע את ההתאמות הדרושות למהירות התריס ולצמצם.

     

    לסיכום, בעת בחירת הרגישות זכרו:

     

    • אם יש הרבה אור בסביבה, ואתה מעוניין בצילום חלק בלי גירעון, בחרו רגישות נמוכה.

     

     

    • עבור מצבים צילומיים רבים רגישות צילום 100 ASA מהווה ברירת מחדל טובה.

     

    • במצבים עם מעט אור, או בצילום אקשן (ספורט, ילדים בתנועה) תזדקקו לרגישות 400 ASA ומעלה.


     

    • זכרו, כי במצלמה דיגיטלית אתם יכולים לשנות את הרגישות עבור כל צילום לחוד. 

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים