הסימטה בכל מחיר?

מאבק בעולם התיאטרון לקראת הדיון שייערך ביום שלישי הבא בוועדת ההקצבות של עיריית תל-אביב-יפו. הוועדה, בראשותו של סגן ראש העיר דורון ספיר, תתכנס לישיבתה השנתית כדי לקבוע בין היתר את תקציבו של תיאטרון "הסימטה" ביפו. גורמים רבים בעולם התיאטרון טוענים כי ההקצבות לתיאטרון, הגבוהות משמעותית מאלה שמקבלים מוסדות אחרים בעיר, אינן מוצדקות לנוכח היקף הפעילות בו ואיכותה.

בעולם התיאטרון מסכימים כי ל"סימטה" שמורה זכות ראשונים בכל הנוגע לפרינג' הישראלי, אך נדמה שהמקום, לפחות בשנים האחרונות, לא הצליח להתאים את עצמו למפת הפרינג' המשתנה. גורמים רבים בענף טוענים כי תקציב העיריה יוצר אנומליה לפיה המוסד הכי פחות יצרני הוא המתוקצב ביותר, ודורשים ממנהל אגף התרבות בעירייה, אביגדור לוין, לערוך חשיבה מחודשת בנושא. 

תחת ניהולו של הבמאי והשחקן ניקו ניתאי היה "הסימטה" לחממה יוצרת, בה נולד ופרח הפרינג' הישראלי - אבל בשנים האחרונות איבד התיאטרון המפואר ממרכזיותו במפת העשייה התרבותית של העיר. הוא פתוח לפעילות תרבות רק 16 ימים בחודש, ורוב ערבי הפעילות שלו מוקדשים להופעות ג'אז ושירה בציבור. ביתר הימים מתארחות בו הפקות תיאטרון שלא הצליחו לעורר עניין משמעותי וזכו להתייחסות מינורית - וכן הפקות ותיקות שרצות כבר שלוש שנים ויותר (ובהן "געגועי לקיסינג'ר" שעלתה לראשונה ב-1995 על במת התיאטרונטו, ו"יצרים" שעלתה לראשונה ב"סימטה" לפני יותר משלוש שנים).

גם הפקות שקיבלו ב"סימטה" בית, כמו "היום של סבתא" או "לי-זה ליזה" שהחלה שם את דרכה, עזבו את התיאטרון ל"צוותא" ול"בימרתף". עודד פלדמן, לשעבר מנכ"ל הקאמרי וראש אגף התרבות בעיריית ירושלים, והיום מפיק פרטי שלקח תחת חסותו את המופע "לי-זה ליזה", מסביר: "הרגשתי שההצגה נקברת ב'סימטה'. מכיוון שאני מאמין בה, חשבתי שנכון יהיה להוציא את ההצגה משם ולהעביר אותה ל'בימרתף'".

לפני כחודש, בפעם הראשונה מזה שנים, חשפה הנהלת "הסימטה" את מרכולתו של התיאטרון בפני העיתונות. במסיבת עיתונאים שכנסה עירית פרנק, מנכ"ל התיאטרון, הוצגו קטעים מתוך שלוש הפקות שהוגדרו כהפקות מקור בתקצוב "הסימטה". בפועל "העורבים של מר ולסר", הועלתה כפרוייקט שנתמך מכספי מינהל התרבות בלבד, ההצגה באנגלית "Two Charlottes" הינה הפקה פרטית שהועלתה קודם לכן ברחבי הארץ ובחו"ל ורק "אבי" בבימויו של רון ישועה נהנה מתקציב "הסימטה".

ראו ימים טובים יותר

מצבו הפיזי של "הסימטה" בעייתי. מבנה התיאטרון והציוד הטכני שבו ראו ימים טובים יותר, שער הברזל והשלט התלוי מעליו מוכים חלודה, הטיח מתפורר מעל קירות המבנה, ובמבוא הפנימי מודבקים פוסטרים מצהיבים של הפקות ישנות. הציוד הטכני במקום מוזנח והגג רב הפוטנציאל, המשקיף לחוף הים של יפו וששימש בעבר כאחת האטרקציות של המבנה, עומד נטוש ומאובק. המזנון שהופעל בידי זכיינים נסגר לאחרונה, בין השאר בשל מיעוט ימי הפעילות של המקום - ארבעה ערבים בשבוע, כשבערבים הנותרים, אם מתאפשר, מושכר החלל המרכזי לאירועים פרטיים.

היקף הפעילות של הסימטה נמוך בהרבה מזה של מוסדות מקבילים בתל אביב. היקף ההכנסות העצמיות שלו, כ-120 אלף שקלים בשנה, נמוך גם הוא מאלה של מקביליו. ובכל זאת - על-פי נתונים שמסר דובר העירייה, היקף התקצוב העירוני של "הסימטה" גבוה משמעותית - ועמד ב-2004 על מיליון ו-150 אלף שקלים.

לשם השוואה, תקציב זה כפול בשיעורו מהתקציב העירוני המוענק לתיאטרון "תמונע" (590 אלף שקלים), גבוה פי 3.2 מהתקציב המוענק ל"צוותא" (356 אלף שקלים), וגבוה פי 9.4 מהתקציב המוענק למרכז הפרינג' בבית ציוני אמריקה (כ-122 אלף שקלים).

הפערים בין המוסדות מתבטאים בין השאר באיכות ובהצלחה של ההפקות. כך למשל ניתן לראות ב"תמונע" את "רעב" שרצה כשנתיים, "אשת" שרצה כשנתיים וחצי, "הזקנה ועושה הנסים" של תיאטרון מלינקי שאומץ על-ידי המקום ורצה שנתיים וחצי, "מועדון הקופים הירוקים" שרצה כחמש שנים, את "שעונים", "אני הלכתי אז", "ככה אני פאם פטאל", ו"נוימן אגדת חיילים" - הצגות שחלק גדול מהן זכה לפרסים, ביקורות משבחות, הכנסות נאות ואף הצלחה מעבר לים - פרמטרים שלא רשמו הפקות "הסימטה" מזה שנים.

מבחינת כספית, עומדות הכנסותיו העצמאיות של תיאטרון "תמונע" על 2 מיליון ו-963 אלף שקלים (2003). היקף הפעילות שלו, לשם השוואה, כלל בשנת 2003 כ-800 מופעים, מתוכם 65% פעולות פרינג' בתחומי התיאטרון, המחול, הספרות והמוזיקה האלטרנטיבית. משה טנא, מנכ"ל "צוותא", מסר כי הוא אירח בשלושת האולמות שלו 1080 מופעים ב-2003, מתוכם 35% הפקות עצמיות והיתר מופעים מסחריים על בסיס השכרת האולמות - ורשם באותה שנה הכנסה עצמית בגובה 4 מיליון שקלים.

יש לציין כי חלוקת ההקצבות של משרד החינוך והתרבות למוסדות הללו, שמבוססת על היקף הפעילות בכל אחד מהגופים המתוקצבים, עומד ביחס הפוך לתקצוב עיריית תל אביב:

• 94 אלף שקלים לתיאטרון "הסימטה".
• מיליון ו-25 אלף שקלים לתיאטרון "תמונע".
• 540 אלף שקלים ל"צותא".
• 405 אלף שקלים למרכז הפרינג' בבית ציוני אמריקה.
  

הבדל נוסף בין המוסדות הוא בחלוקה הפנימית של התקציב. ב"הסימטה" מרכיב העלות של שכר העובדים הקבועים מהווה את חלק הארי של תקציב התיאטרון השנתי, ועומד על כ-56% מהסכום (628 אלף שקלים בשנה). מכאן, שרק 497 אלף שקלים מהתקציב השנתי מוקצים ל"פעילות שוטפת" - סעיף כללי שעניינו אחזקה ותפעול המקום ומשכורות לשחקנים, לעובדים בהפקות ולמשרד יחסי הציבור.

לשם השוואה, מרכיב עלויות השכר של העובדים ב"תמונע", עומד על 1.3 מיליון שקלים, שהם 22% מתקציבו השנתי הכולל, העומד על 5.4 מיליון שקלים. תקציב זה מורכב מהקצאת משרד החינוך והתרבות, עיריית תל-אביב ובעיקר מההכנסות העצמיות.

לפני שלוש שנים פנתה עיריית תל-אביב להנהלת תיאטרון "תמונע" והציעה להכפיף תחתיו את תיאטרון "הסימטה", כשלוחתו ביפו. בכיר לשעבר בעירייה הסביר ל-ynet שהפנייה נעשתה "מתוך הכרה בכך שהמבנה התקציבי של התיאטרון לא מאפשר פעילות. חשבנו לתת את המבנה לגוף שהוכיח את עצמו ומקיים תקציב עצמאי".

מיקי צוקרמן, מנכ"ל תיאטרון "תמונע", סירב להצעה אז, ואומר היום: "עברנו על התקציב וראינו שזה אבוד. כספי העירייה הולכים לארנונה, שכר דירה, משכורות והוצאות חשמל, ובסופו של יום - הכסף שמוקצה לעשייה זניח, ולא מאפשר מרחב תמרון. אין כאן סודות - כדי להצליח המקום זקוק לפרוגרמינג טוב, וליחסי ציבור ושיווק. נראה לנו אז ש'הסימטה' הוא גוף נכה, בכיסא גלגלים. במקרה כזה, גם אם אתה הכי מיומן בעולם - אין לך יכולת לרוץ. לדעתי זו מיטה חולה, וחבל על הכסף".

תגובות

בתגובה ל-ynet מסרה מנכ"לית תיאטרון "הסימטה" עירית פרנק כי: "תיאטרון 'הסימטה' הוא גוף עירוני המוכר כמוסד פרינג'. ככזה, הוא פועל כל ימות השבוע, כאשר במשך ארבעה ימים בשבוע – ד', ה', ו' ומוצאי שבת – הוא מעלה הצגות ומופעים שונים מתקציבו ובימים א', ב', ג', עומדים חלליו להשכרה למופעים ולאירועים חיצוניים במטרה להגדיל את בסיס ההכנסות העצמיות של התיאטרון וכדי לקיים בו חזרות על ההצגות החדשות. בהתאם, עד לפני כחצי שנה פעל בתיאטרון 'הסימטה' בימים א', ב', ג, ביה"ס למשחק של שרון אלכסנדר. לפני כחצי שנה עזב ביה"ס של אלכסנדר את 'הסימטה' ולכן הודענו לאחרונה על פתיחת בית ספר למשחק לבני נוער שיפעל באותם הימים מטעם התיאטרון. ברצוני לציין שאין הכרח לתיאטרון 'הסימטה' לפעול כל ימות השבוע".

בסיכומו של דבר, בפועל עומדים חלליו של "הסימטה" ריקים מפעילות תרבותית יוצרת יותר ממאה ימים בשנה ובתיאטרון לא השכילו לנצל את המבנה הציבורי העומד לרשותם אפילו לא כחלל חזרות, שכה חסר בתל-אביב-יפו ליוצרים בתחומי התיאטרון או המחול. "לדעתי יש משהו לא מוסרי בלהחזיק משאבים ציבוריים ולא לנצל אותם", אומר מנכ"ל תיאטרון "תמונע" שמעמיד בעצמו את חללי התיאטרון לרשותם של יוצרים במהלך היום כחדרי חזרות על בסיס מקום פנוי.

בתגובת עיריית תל-אביב-יפו לכתבה נמסר כי העקרונות המנחים את חלוקת ההקצבות הם "היקף פעילותו של הגוף הנתמך, היקף הסיוע מצד משרד החינוך, איתנותו הכלכלית של הגוף הנתמך, המיקום הגיאוגרפי בו פועל הגוף ונתוני העבר המתייחסים לתמיכת העירייה בגוף".

יש לציין שביפו פועלים בין היתר תיאטרון "מקומי" ותיאטרון "א-סראיא", שעל אף מיקומם וייחודם כשני מוסדות שתחת קורת גג אחת מכנסים יוצרים יהודים וערבים ביפו, זוכים כל אחד מהם לתקציב עירוני זעום של כ-33 אלף שקלים.

עוד אומרים בעיריית תל-אביב-יפו: "תקציב השכר לעובדי הסימטה מתנהל בהתאם לנוהלי העירייה מתוקף היותו גוף עירוני. אחוז השכר מסך כל התקציב סביר בהחלט והוא משקף צורך תפעולי מינימלי ואין מדובר באחוזים החורגים משמעותית מהנורמה במקומות אחרים. ההכנסה העצמית של התיאטרון, מהווה אכן מטרה חשובה לצורך איזון תקציבו, והשכרתו לגורמים אחרים תואמת מטרה זו. גישה זו איננה אופיינית אך ורק לתיאטרון 'הסימטה', אלא מאפיינת גם גופי תרבות אחרים הפועלים בישראל. משרדי התיאטרון פועלים במשך כל ימות השבוע לצורך תפעול המקום, שיווק ואדמיניסטרציה, חזרות והקמות. בערבים מתקיימת פעילות אמנותית בהתאם ללוח הזמנים של ההצגות ושל פעילויות אחרות הנערכות במקום".