שתף קטע נבחר

"בשאר לא יתפשר על דרישות אביו"

מה גורם לנשיא הסורי לאותת שוב ושוב על רצונו בחידוש המו"מ? הלחץ האמריקני, החלטת האו"ם, לכתו של ערפאת ואולי באמת ובתמים בחירה בשלום. פרופ' זיסר: עם כל הכבוד לטריה לארסן, יש דרכים אחרות לאותת; אבל אל תצפו לוויתור כלשהו בדרישות הטריטוריאליות

מה באמת עומד מאחורי האיתותים החוזרים ונשנים של הנשיא הסורי, שנמשכים כבר כמעט שנתיים? בירושלים אומרים שאין במדיניותה של דמשק שינוי של ממש, והכל נובע מלחץ פנימי, בעקבות שינויי הבזק במפה הבינלאומית.

 

בשאר אסד הצעיר הביט בעיניים כלות כיצד ג'ורג' בוש נבחר לכהונה נוספת, אף שכמו רבים אחרים בעולם הערבי, העדיף את ג'ון קרי. הוא חש את הצבא האמריקני נושף בעורפו בעיראק, ומרגיש היטב את הלחץ הצבאי והמדיני של וושינגטון, שדורשת ממנו לשתף פעולה, במיוחד בתחום המלחמה בטרור ומניעת מעברם של חמושים לשטחה של עיראק. הוא מבין היטב שחופש הפעולה שלו אינו גדול.

 

בנוסף לכל הצרות הללו ניחתו על הנשיא הצעיר עוד שתי בעיות שאין להקל בהן ראש: ראשית, החלטה 1559 של מועצת הביטחון, שדורשת מדמשק להסיג את כוחותיה מלבנון. סוריה נדהמה במיוחד כאשר בת בריתה צרפת נתנה את ידה להחלטה, וחשה שעליה לעשות עוד צעד כדי להפיג במעט את הלחץ.

 

בימים האחרונים החלו לדלוף ידיעות שונות בכלי התקשורת הערביים, לפיהן סוריה שוקלת "תוכנית התנתקות" משלה בלבנון ולהסיג את כל כוחותיה משם במהלך אחד, שיקדם לו איפול תקשורתי. אבל פרופ' אייל זיסר, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת תל-אביב, לא מייחס למהלך חשיבות רבה מדי. "גם אם מהלך כזה ייצא אל הפועל, לא צריך להתרגש מכך יתר על המידה", הוא אומר. "סוריה יכולה להסיג את כוחות הצבא מלבנון אך להמשיך ולשלוט שם ביד רמה באמצעות כוחות המודיעין השונים בנמצאים במדינה".

 

הצרה השנייה שניחתה על סוריה הגיעה לפני שבועיים – מותו של יאסר ערפאת. אם עד כה היה ברור לסוריה שמהלך מדיני בין ישראל לפלסטינים לא נראה באופק, לפתע הכל השתנה. בזה אחר זה הגיעו השבוע שרי החוץ של ארה"ב, רוסיה ובריטניה לאזור, ונועדו עם הצמרת בירושלים וברמאללה. בדיוק כמו אביו בשנות ה-90, החל אסד הצעיר לחשוש ממהלך מדיני חדש - ששוב ידחק אותו לפינה.  

 

"ההצהרות של אסד אינן מבטאות שינוי אסטרטגי במדיניות הסורית, משום שאת השינוי הזה עשו בסוריה כבר בשנות ה-90, כשפנו לתהליך שלום עם ישראל", טוען פרופ' זיסר. "ממילא אין מדובר בהתבטאות חריגה בקנה מידה סורי. צריך להבין שבנושא השלום יש קונצנזוס בסוריה ואף אחד לא יתנגד להסכם שלום עם ישראל - אך בתנאים הסורים, כמובן, בגבולות ה-4 ביוני 1967 כפי שהתווה חאפז האב".

 

אך גם אם בשאר מנסה בכל כוחו למשוך את תשומת הלב בישראל, לפי זיסר, הדרך בו בחר לעשות כן - באמצעות שליח האו"ם - אינה הנכונה. "עם כל הכבוד לטריה לארסן, הוא אינו האישיות שאיתה צריך לשלוח מסר שכזה. אם אסד רוצה להסב את תשומת הלב בישראל, הייתי ממליץ לו להזמין עיתונאים ישראלים אליו. פרט לכך הוא יכול לעשות מעשים של דיפלומטיה פומבית, ואף לפעול בנושא הטרור, דבר שהוא לא עשה למרות שטען שהצר את צעדיהם של ארגוני הטרור בדמשק. אם ממשלת ישראל היתה מאד מעוניינת בהידברות עימו, אולי ההתבטאויות האחרונות היו מספיקות, אבל במצב הנוכחי – קשה לומר את זה".

 

בכל מקרה, מדגיש זיסר, גם אם נגיע למשא ומתן, אין לצפות למתנות של ממש מהשליט הסורי. "אסד לא מסוגל לוותר כרגע על מה שאביו לא וויתר. הוא יהיה מוכן אולי להיות גמיש יותר באופן היישום של ההסכם, אך מבחינת טריטוריאלית – לא פחות".

 

ומה באשר להתעלמות הישראלית? פרופ' זיסר: "אולי מבחינה פוליטית פנימית אין מדובר בשגיאה, אבל מבחינה אסטרטגית נדמה לי שהיה מקום שישראל תתייחס לכך. בכל מקרה, אני מניח שאם ישראל תמשיך להתעלם, היא עוד תיאלץ להגיב בשלב כזה או אחר. אסד, על כל פנים, אולי ישקול צעדים דומים לאלה מהיום בעתיד, ואולי אף נראה אותו מעניק ריאיון מיוחד נוסף לעיתון אמריקני או בינלאומי רב השפעה, כפי שהעניק ל'ניו יורק טיימס' בתחילת השנה".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
רויטרס
מאותת. אסד
רויטרס
אי פי
בצל האב
אי פי
מומלצים