דן חלוץ ובג"ץ
ההחלטה מי יהיה סגן רמטכ"ל אינה צריכה להתקהל בבית המשפט על סמך התבטאויות פומביות
סגן הרמטכ"ל, האלוף דן חלוץ, התראיין בהיותו מפקד חיל האוויר, אחרי שפצצה במשקל טון הרגה את סלאח שחאדה,
מבכירי המבוקשים בעזה, ואתו אזרחים רבים. בין השאר אמר חלוץ באותו ראיון כי הוא ישן טוב בלילה, וכי כאשר הוא משגר פצצה כל מה שהוא מרגיש הוא רעד קל במטוס. הרבה רעש – מוצדק – קם בעקבות הדברים האלה, וחלוץ עצמו הודה בראיון אחר כי התבטאויותיו היו אומללות. עכשיו הוא נדרש להסביר בבית המשפט הגבוה
לצדק את השקפתו הערכית, בעקבות עתירה הקוראת להדחתו מתפקיד סגן הרמטכ"ל.
אם אכן גס לבו של חלוץ במותם של אזרחים אגב פעולות צבאיות – לא ראוי שיהיה קצין בכיר בצה"ל. טוב שקמה זעקה, וטוב שהאלוף הסביר למה התכוון. עתירה לבג"ץ נגד מינויו היא עניין אחר לגמרי. העובדה כי בית המשפט דרש מן האלוף להסביר את עצמו פעם נוספת נראית, שוב, כהכנסת דיון ציבורי חשוב לתוך מסגרת שאינה הולמת. ההחלטה מי יהיה סגן רמטכ"ל אינה צריכה להיחתך בבית המשפט הגבוה לצדק על סמך התבטאויות פומביות שנויות במחלוקת.
אבל חשוב לחזור אל העיקר: איך צריך מפקד לנהוג כאשר פעילות צבאית עלולה לפגוע באזרחים? מה עליו לשדר לחייליו הנדרשים לבצע פעילות כזאת? התבטאויותיו של חלוץ היו מקוממות כי יכלו להתפרש כאדישות כלפי האפשרות שאזרחים רבים ייפגעו, הן מלכתחילה והן בדיעבד. זו אכן גישה מקוממת ופסולה. אלא שפרשנות אחרת, שנראה כי חלוץ התכוון אליה, מבחינה בבירור בין שלבי תכנון הפעולה, בין ביצועה ובין הפקת הלקחים ממנה.
יש הסבורים כי כל חשש לפגיעה באזרחים צריך להביא לפסילת פעולה כגון סיכול ממוקד. לאלה אין חשבון רק עם חלוץ אלא עם כל צמרת הצבא, המערכת המשפטית והממשלה. הגישה המקובלת היא כי לעולם אסור לפגוע באזרחים במתכוון, וכי סיכוי גבוה לפגיעה בהם צריך להשפיע על תכנון פעולה ועל בחירת התחמושת, אם כי לעתים פגיעה נלווית באזרחים היא כורח בל-יגונה. אישורים לפעולות כאלה נבחנים בקפדנות. הצבא אכן נמנע מלבצע סיכולים כאשר יש חשש לפגיעה באזרחים, והוא אף מפיק לקחים מאירועים שלא בוצעו כמתוכנן. כך, למשל, מאז אותו אירוע של שחאדה, לא השתמשו בצבא בתחמושת בעוצמה כזאת.
חלוץ התרכז בתפקודו של הטייס המבצע פקודה לסיכול ממוקד, על רקע הביקורת האישית הנמתחת בהקשר זה. הוא רצה לשדר לפקודיו שכאשר הם מקבלים פקודה הם יכולים לסמוך על כך שהיא ניתנה לאחר שיקול מדוקדק. הזמן להעלות ספקות עקרוניים הוא לפני היציאה. טייס חייב להיות ער לאפשרות שמה שמתרחש בשטח אינו תואם את מה שנאמר בתדריך. אבל אם אין ראיות שזה המצב, מותר לטייס שמבצע פקודה לא להתייסר ברגשות אשם אם בדיעבד התברר כי הפעולה פגעה באזרחים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
