ההחמצה הגדולה. על התיקו בין בית"ר למכבי חיפה

האווירה היתה נפלאה. לקבוצות ניתנה הזדמנות להחזיר את הכדורגל האיכותי לכותרות, אבל היא הוחמצה. ייתכן שמרוב דיבורים על אלימות במהלך השבוע שכחו שצריך גם לשחק כדורגל במוצ"ש.

מכבי חיפה, כיאה למובילת הליגה ולקבוצה הבכירה בארץ, נתנה את הטון ברוב השלבים. הבעיה שבניגוד למשחקים הקודמים, שחקני הקו הקדמי שלה לקו בחוסר ריכוז מדהים. לא מובנת סדרת ההחמצות של שחקנים מיומנים. מותר להחמיץ לפעמים, אבל לא בכזו שלומיאליות.

קשה לקבל את התנהלותו של רוני לוי בקטגוריית החילופים. הוא חימם ברוב המחצית השניה את הספסל, אך נשאר עם אותו הרכב של שחקני שדה. כשלא הולך צריכים לעשות משהו כדי לרענן. לפחות לנסות. למכבי חיפה היו על הספסל מספיק שחקנים טובים, שכל אחד מהם יכול היה להביא את השינוי.

רק שחקן אחד היה משכמו ומעלה לאורך כל המשחק. יניב קטן הוכיח שהמקום שלו אכן במרכז ההתקפה. הוא עשה את הכל כדי להעמיד את חבריו במצבים טובים ולסכן בעצמו את השער. הבעיה שלפעמים שחקן אחד בלבד בכושר טוב, לא מספיק. עידן טל פתח כמו שצריך, אבל נחלש מאוד כשהמשחק התקדם.

בית"ר החלה רע, אך דווקא פציעתו של קאלדיירה, מעציבה ככל שתהיה, הביאה אותה לשיוויון בכוחות. כניסתו של אלי ששון תרמה מאוד לבית"ר. הוא לא הזניח את ההגנה כמו הברזילאי, ולא השאיר את עידן מליחי הנמצא גם הוא בתקופת פריחה, כקשר אחורי יחיד.

אבי נמני גילה הפעם חולשה רבה גם בפעולות הפשוטות ביותר. אפילו המסירות לא הצליחו לו. לקראת הסיום הוא נראה עייף, ואלי אוחנה היה צריך לשקול להחליפו.

תום אלמדון, שהחליף את ניר דוידוביץ' הפצוע, לא עמד בשום מבחן רציני. בית"ר היתה צריכה לנסות יותר ולא עשתה זאת. מה לעשות, חייבים לחכות לזמנים טובים יותר.