קצין לכל בית ספר?
צבא לחוד, אזרחות לחוד. גדודים לחוד, בתי ספר לחוד. זהו ההבדל בין פטריוטיות לבין לאומנות
קצין חינוך ראשי רוצה להנחיל "ערכים" ו"מוטיבציה" לתלמידי תיכון ברחבי הארץ, ועל כן מתכוון להצמיד, בתיאום עם משרד החינוך, מפקדי פלוגות ואפילו אוגדונרים לכל בית ספר תיכון (למעט, מותר לנחש, אצל המוסלמים והנוצרים שלא משרתים בצה"ל). אולי הכוונות טובות, אבל הרעיון מזעזע. לכן חתמתי ברצון על עצומה של אנשי חינוך הקוראת
לשרה לימור לבנת להתעשת בזריזות מתוכנית העיוועים הזאת של קצין-לכל-תיכון. חתמתי מטעמים של פטריוטיות ישראלית.
העצומה אינה אומרת שיש לאסור על תלמידי בית ספר לדבר עם קציני צה"ל. אצלי בבית, למשל, גרים שני תלמידים ושני קצינים (אחת בדימוס ואחד במילואים) ותאמינו או לא, הם מדברים כל הזמן. גם על צה"ל הם מדברים מדי פעם. גם על כך שבלי צה"ל לא הייתה כאן מדינה ולא דמוקרטיה. גם על צה"ל שמגן עליהם מאימת הפיגועים, וגם, לפעמים, על כך שחיילים עושים מעשים נוראים ואיומים במדי צה"ל. כזאת וכזאת מדברים אצלנו בבית. למה? כי ילדים הם בני-אדם חכמים שמסוגלים להפנים עניינים מורכבים.
מגייסים מוטיבציה
סגן-אלוף לכל תיכון
חנן גרינברג
בצה"ל החליטו "לפשוט" על בתי הספר התיכוניים בתוכנית חדשה: "הדור הבא". 74 בתי ספר יקבלו "קצין צמוד", שייפגש עם התלמידים ועם הוריהם. המטרה בעתיד: להגיע לכל התיכונים בישראל
העצומה לשרת החינוך גם לא דורשת לאסור ביקורים של קציני צבא בבתי ספר תיכוניים כדי לדבר עם תלמידי הכיתות הגבוהות על הגיוס ועל הצפוי להם בשירות. הנוהג הסביר הזה קיים מימים ימימה, ואם נוספות לו לאחרונה גם שיחות לא קלות על סרבנות, על פשעי מלחמה ועל דילמות מוסריות, אדרבה. כל זה עולה בקנה אחד עם המצב המסובך שלנו כאן היום.
אבל "הצמדת" קצינים כ"מלווים" קבועים של בתי ספר, חמושים ב"מערכי שיעור", זה, נכבדיי, עניין לגמרי לגמרי אחר. כי כאן נחצה קו דק וחד בין שתי מערכות שאסור לערבב ביניהן. צבא לחוד, אזרחות לחוד. גדודים לחוד, בתי ספר לחוד. קצינים לחוד, מחנכים לחוד. זהו ההבדל בין מדינה דמוקרטית שיש לה צבא, לצבא שיש לו מדינה לא-דמוקרטית. זהו ההבדל בין ילדי בית הספר שלנו לתלמידים הקטנים במדים חמודים בפרוסיה לפני מאה וחמישים שנה, עם כפתורי נשר קטנים על הצווארון. זהו ההבדל בין פטריוטיות לבין לאומנות.
כי אם נביא קצינים צמודים "ללוות" את בתי הספר, ולא עוד אלא לחמש אותם בגירים ולוח כדי להעביר "מערכי שיעור" להשכלת ילדינו, אז למה לא קצינים צמודים לאוניברסיטאות? לאולפני הטלוויזיה? לבתי המשפט? למשרד החינוך עצמו? מזכיר צבאי לשרה, כדי "ללוות" את קבלת ההחלטות שלה? העיקרון הוא אותו עיקרון, ההיגיון אותו היגיון.
אם משרד החינוך בכל זאת משתוקק לחבור לצה"ל במבצע חוצה קווים, ואם השרה לבנת מתעקשת לקיים ישיבות עבודה עם השר מופז, ואם המנכ"לית תירוש חשה בנוח במסיבות עיתונאים עם הרמטכ"ל יעלון, הנה לשיקולם, בכבוד הראוי, חלופה. יוצמד נא, ביוזמה מתוקשרת היטב, איש חינוך בכיר לכל יחידה בצה"ל. מחנכת או מחנך גדודיים. אפשר גם פלוגתיים. רצוי עם ידע מקיף באזרחות ובהיסטוריה, כללית ויהודית וישראלית. רק טוב יצא מזה לביטחון ישראל.
פניה עוז-זלצברגר, מרצה בכירה להיסטוריה באוניברסיטת חיפה
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
