הדרך פנויה
הממשלה שמשיק שרון איננה ממשלת אחדות אלא קואליציה המעניקה לראש כוח בלתי-מוגבל
הקואליציה החדשה בראשות אריאל שרון, שהשלמתה צפויה בימים הקרובים, לא תהיה "ממשלת אחדות". המונח הזה, הפופולרי כל-כך בציבור, מתייחס לימי חירום (ערב מלחמת ששת הימים) או למצב של תיקו פוליטי, שני תנאים שאינם מתקיימים היום.
זו תהיה קואליציה בראשות הליכוד כמעצמת-על יחידה, שהמאבקים המשמעותיים מתרחשים בתוכה עצמה: הן המאבק על השלטון והן המאבק על הדרך. האופוזיציה המדינית לשרון נמצאת היום בליכוד, וכמוה גם האלטרנטיבה השלטונית. העבודה היא רק השותף התורן שמוצא ראש הממשלה, במיומנות פוליטית מעוררת השתאות, כדי לשמר את שלטונו ולקדם את סדר העדיפויות שלו. כמו שינוי לפניה והמפלגות הדתיות לצידה, היא גלגל רזרבי במרכבה השרונית, כזה שאפשר להחליפו במקרה של פנצ'ר, או סתם אם לנהג מתחשק להשתמש בנהג אחר.
"המפץ הגדול", זה שאנשים מסוימים במערכת הפוליטית חוזים כבר יותר מעשור, כבר התרחש – אבל אחרת ממה שצפו כולם. הוא לא הביא לכינונו של גוש פוליטי מרכזי בין ימין לשמאל, אלא להיווצרותה של מפלגת שלטון יחידה, שראשה מכונן קואליציות אד-הוק: זו מדינית וזו כלכלית, זו כדי להתגבר על האופוזיציה הפנימית במפלגה וזו כדי להעביר נושא שתומכיו בעניין אחר מתנגדים לו.
להיווצרותו של מצב אנומלי זה, תזה פוליטית ללא אנטי-תזה, חברו גורמים לא מעטים. אחד החשובים שבהם הוא אישיותו של שרון עצמו. שני קודמיו, נתניהו וברק, עוררו עליהם אנטגוניזם כה עז, עד שגושים שלמים היו מוכנים לחצות קווים שבטיים והכרתיים כדי להדיח אותם מהשלטון. שרון, שבעבר היה נערץ הרבה יותר ושנוא הרבה יותר מנתניהו וברק, כל אחד בשעתו, משכיל היום שלא לעורר רגש דומה.
נדמה שהשנים, שהחלישו את העוצמה שבאישיותו, עשו אותו מתאים הרבה יותר למהלכים פוליטיים מהסוג שהוא עומד להשלים: מהלכים הדורשים סבלנות, ציניות והסתמכות אירונית על חולשות אנוש, הרבה יותר מאשר יכולת מגנטית לעורר הערצה. הוא כבר איננו אריק מלך ישראל, החוטף מיקרופונים ומאיים על סגן ראש הממשלה שיפשיט אותו עירום ועריה; במקום זאת הוא אריק המנומס, שאינו מרים את קולו, ושאיש אינו אומר שיקיף את משרד ראש הממשלה בטנקים, אבל הוא מסוגל לשנות את כל הרכב ממשלתו לנקוט צעדים לא דמוקרטיים כמו פיטורי שרים בשל עמדותיהם ולהפר בריתות פוליטיות, ועדיין להגביר את הפופולריות שלו, בעודו מהתל ביריבים ובעמיתים.
העבודה לכודה היום בממשלתו של שרון עד לסוף הקדנציה, אם רק ירצה בכך. בהיעדר כל סדר יום פרט לתמיכה בכל מהלך של נסיגה מהשטחים, היא מחויבת לתוכנית ההתנתקות עוד יותר מראש הממשלה עצמו. הוא יוכל לנמק נסיגה מן התוכנית או דחייה שלה בהשתנות התנאים, והעבודה לא תוכל לכפות עליו שום מהלך שלא ירצה בו. אם ייסוג מהתוכנית, הימין מחכה להחליף את העבודה; אם ירצה, שינוי תחליף בחפץ לב את הדתיים.
ד"ר יוסי ביילין, בספר "מחירו של איחוד", טען שממשלות אחדות לאומית היו תמיד מתכונת לשיתוק, בעוד שממשלות "צרות" היו אלה שהרהיבו עוז למהלכים היסטוריים. הממשלה שמשיק שרון איננה ממשלת אחדות אלא קואליציה המעניקה לראש כוח בלתי-מוגבל. הדרך שבה יוליך שרון אותה ואת המדינה בחודשים הבאים תהיה שלו בלבד. הוא עשה את המעשה הפוליטי המורכב והמרתק הזה; מעתה אין שום מכשול בינו לבין היעד שאליו הוא חותר – יעד שתמונתו המלאה ידועה רק לו עצמו.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
