מסע הקניות של האוליגרכים

את מרבית הונם הם צברו עם נפילתה של ברית המועצות וההפרטה הגדולה בראשית שנות ה-90. אלה הם האוליגרכים - אילי הון  רוסיים ממוצא יהודי, בעלי עסקים חובקי עולם בתחומי האנרגיה, התעשייה הכבדה, התקשורת והבנקים. הם יודעים בדיוק מה הם רוצים ולא מהססים לרגע. עכשיו, על רקע מלחמת החורמה שהכריז נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, נגד בעלי ההון, הם החליטו "לחזור למקורות" ולרכוש נכסי יוקרה בארץ, בין אם ל"יום סגריר", ובין אם ל"יום שמש" - כבית הקייט שלהם במזרח התיכון.

אילי ההון הרוסים אינם נחשבים לתופעה חריגה בנוף העסקים הישראלי, א

ולם רק חלקם נחשפו. מיכאל צ'רנוי, שהשתלט יחד עם אחיו, לב, על עסקי האלומיניום והפלדה ברוסיה ובאוקראינה, מתגורר בישראל כבר משנת 1994. הונו האישי מוערך בכ-5 מיליארד דולר, והוא רכש באחרונה פנטהאוז ודופלקס במגדלי המרינה בהרצליה תמורת 3 מיליון דולר.

המיליארדר הרוסי ארקדי גיידמאק, שהתעשר ממשאבי טבע ומינרלים ברוסיה של ראשית שנות ה-90, הגיע לישראל לאחר שנרדף על ידי שלטונות צרפת. לפני 3 שנים רכש את אחת הווילות המרשימות בקיסריה - משתרעת על שטח של 1,500 מ"ר, עם בריכה מעוצבת ונוף לים. גיידמאק רכש את הווילה ממנתח הלב פרופ' דני גור תמורת 8 מיליון דולר. לאחרונה העביר את מרכז פעילותו למוסקבה, אך עדיין מרבה לבקר בארץ.

לאוניד נבזלין, שהפך השבוע לאיש העשיר במדינה עם העברת 60% מאחזקת חברת מנטפ לידיו, ולדימיר דובוב ומיכאיל ברודנו - בכירים לשעבר בחברת הנפט הרוסית "יוקוס", הגיעו ארצה לפני כשנה. נבזלין וברודנו רכשו בתים יוקרתיים מצוידים בבריכה בסמוך לים בהרצליה-פיתוח. ברודנו שילם עבור ביתו 4 מיליון דולר. נבזלין שילם 3.7 מיליון דולר. דובוב שכר בית בכפר שמריהו.

האוליגרכים: העלייה השנייה

מתברר כי צ'רנוי, גיידמאק, נבזלין, דובוב וברודנו הם הידועים שבחבורה, אולם יש רבים נוספים. "הסיפור הזה משקף רק חלק מהתופעה שמתרחשת בשנה-שנתיים האחרונות בישראל, אומר סטס קפיטניק, מנהל המחלקה הרוסית ב"שרייבר מגזרים", העוסקת, בין היתר, בשיווק למגזר הרוסי. "בשנים האחרונות כמאה משפחות מהמתעשרים החדשים הרוסיים התיישבו בארץ על בסיס חוק השבות במעמד של אזרחי המדינה או תושבים ארעיים".

לדברי קפיטניק, בתקופה האחרונה אנו עדים לגל השני של העברת חלק מההון ורכישת נכסי יוקרה על ידי אנשי עסקים יהודים-רוסים לישראל. הגל הראשון החל לפני כ-3.5 שנים וכלל גם הגירה למערב אירופה. עשירים רוסים רבים קבעו את מקום מושבם בספרד (בעיקר בקוסטה- בראבה וקוסטה דל-סול) וכן במדינות כמו צ'כיה, יוון וישראל.

בשנתיים האחרונות צבר המהלך תאוצה. פוטין פתח, כאמור, במלחמת חורמה נגד אילי ההון הרוסיים, בטענה שהם השתלטו על כלכלת המדינה ולמעשה מנהלים את חיי המדינה. פוטין, איש ק.ג.ב. לשעבר, הורה לקיים חקירות מס מעמיקות נגד בעלי הון, דוגמת מנכ"ל יוקוס לשעבר, מיכאיל חודרוקובסקי (היום מאחורי סורג ובריח). הדבר גרם לצמרת ההון להתפזר ברחבי אירופה. רבים מהם יהודים שבחרו בישראל. על פי הערכות, הועברו לישראל יותר מ-150 מיליון דולר על ידי אותם יהודים, אולם יש טוענים שמדובר במאות מיליוני דולרים.

לדברי קפיטניק, אילי ההון הרוסיים לא רואים בישראל יעד השקעה כלכלית בקנה מידה גדול. הם בוחרים בישראל משתי סיבות עיקריות: האחת, רובם יהודים, וחוק השבות מאפשר להם להתגורר ביתר קלות בישראל כאזרחים. השנייה, לישראל יש תדמית של מדינה שאינה מסגירה את אזרחיה בקלות, בניגוד למדינות מערב אירופיות, שבעבר כבר הסגירו אילי הון רוסיים לרוסיה. ממשלת רוסיה מפעילה לחצים על מדינות אירופה בדרישה להסגיר את העשירים הרוסים, דוגמת וולדימיר גוסינסקי.

המוטו: הכי יוקרתי שיש; התקציב: בלתי-מוגבל

למרות שישראל אינה יעד ההשקעה הגדול שלהם, רוכשים כאמור אילי ההון נכסי נדל"ן. פיטר, מתווך דובר רוסית באחד ממשרדי נדל"ן באזור המרכז אומר כי "רק דרכי עברו בשנתיים אחרונות כעשרה אנשי עסקים מרוסיה שקנו דירות ווילות באזורים יוקרתיים בארץ, ואני יודע שעוד עשרות כאלה עברו דרך עמיתים שלי".

אין זה סוד שבעלי ההון הישראליים יודעים להתפנק. אבל אילי ההון היהודים-רוסים מציבים רף חדש, גבוה יותר למושג "יוקרה". 

"הם רוכשים תמיד את הטופ שבטופ", מספר גורם בענף שיווק דירות היוקרה. "בתים חדשים באזורי יוקרה דוגמת הרצליה-פיתוח, סביון, כפר שמריהו, ומגדלי יוקרה בתל-אביב. התקציב שלהם פתוח, בלתי מוגבל, כסף אף פעם לא מהווה מבחינתם בעיה, העיקר שיהיה הכי יוקרתי שיש".

לדבריו, קיימת העדפה ברורה לנכסים מוכנים לכניסה, לא בשלבי בנייה, עם רמת הגימור הגבוהה ביותר שיש. "חשובה להם מאד המעטפת - שיהיה יוקרתי מבחוץ לא פחות מאשר מבפנים", הוא אומר.

ההשקעה בנכס אינה מסתיימת עם הרכישה. על אף שהבית חדש לגמרי, הוא עובר "שידרוג". מערכות מטבח ברבבות דולרים, מערכת מיזוג משוכללת מערכות קולנוע ביתי, שסטיבן שפילברג עצמו היה מחוויר לידן וטלוויזיה מיוחדת לאמבטיה, הן בגדר הכרח עבורם. 

עו"ד בוריס למפר, העוסק בחוזי עסקאות רכש של נכסי יוקרה בקרב המגזר הרוסי, אומר כי "הם משקיעים סכומי עתק בעיצוב פנים מחודש, ריהוט יוקרתי והתאמה אישית מהסוג האיכותי ביותר. לצורך כך הם מגייסים אדריכלים ומעצבים מהשורה הראשונה".

ולמרות ההשקעה האדירה, חלקם בוחרים שלא לגור בארץ דרך קבע. "לפעמים הבית עומד ריק כל השנה למעט שבוע או שבועיים בשנה בו הם נמצאים בארץ. לרוב, בנוסף לנכס יש גם כלי רכב שממתין בחניה", מספר עו"ד למפר.

שלב המו"מ - שלוש דקות של החלטה

מתווכים ועורכי דין העוסקים בתחום נכסי יוקרה מכירים אותם היטב - הם מגיעים עם מתורגמן, כסף מזומן, הרבה נחישות, יודעים בדיוק מה הם רוצים. גורמים רבים שנכחו בעסקאות מסוג זה מעידים: רוכש כזה מסוגל לרכוש בית בשווי מיליוני דולרים במו"מ שנמשך לא יותר מ-10 דקות.

איתור הנכס יהיה, ברוב המקרים, באמצעות מתווך. הרוכש לא פונה ישירות לבעל הנכס.

במקרים רבים, אנשי העסקים שולחים אנשים מטעמם לבצע עבודה מקדימה. הנציג הוא ממקורביו של הרוכש, לעיתים עורך דינו או איש עסקים ישראלי, איתו נמצא או היה הרוכש בקשר עסקי. עם הבשלת העסקה, מגיע האוליגרך בעצמו לשלב הסגירה. 

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בעסקאות הללו הוא האופן בו מתנהל המו"מ בין הרוכש למוכר הנכס. "טווח הרכישה הוא הרבה יותר קצר ממה שמכירים בשוק", אומר אחד המתווכים. "הרוכש הישראלי, מתייעץ, משווה, קורא לדוד שלו, חושב, מתמקח ורק אז מחליט. אצל הלקוחות הרוסים אין דבר כזה. הוא יהיה מוכן לשלם יותר כדי לקצר את התהליך".

"כבר נתקלתי במקרה בו ישב איש עסקים יהודי-רוסי במו"מ לרכישת וילה, המו"מ התקיים ביום א' בשבוע. הרוכש הסכים לשלם את הסכום המבוקש, שהיה גבוה יותר ממחיר השוק, בתנאי אחד: עד סוף השבוע הבית יהיה ריק. למרות שחמישה ימים לפינוי נכס כזה זו משימה קשה מאד, העסקה יצאה לפועל", מספר המתווך.

מתברר כי גם אופן המיקוח שונה בתכלית ממה שמקובל בקרב הקהילה העסקית בישראל: כן, כן, לא, לא -  חד וחלק. הרוכש יודע כמה הוא מוכן להשקיע ברכישת הנכס ובזה זה נגמר. הוא לא ינסה להוריד את המחיר או להתמקח. המחיר לרוב יהיה ידוע מראש, על ידי המתווך. הרוכש כמעט ולא משאיר מרחב תמרון.  

והנה דוגמה מהשטח. המקום: כפר-אז"ר (ליד תל השומר). אל שטחי המושב נכנסת לימוזינה בה יישובים איש עסקים רוסי, מתורגמן, נהג ומתווך. בדרכם לעסקת רכש של נחלה לבנייה. המחיר: 1.5 מיליון דולר. עם תחילת הפגישה שולף בעל הקרקע גיליון עיתון מיום קודם ואומר: "בעיתון פורסם ששטח כזה בכפר-אז"ר שווה 1.8 מיליון דולר, ולא 1.5 מיליון דולר". הקונה פונה לנהג, ברוסית כמובן, וזה מביא מהמכונית מזוודה. "יש כאן 1.65 מיליון דולר במזומן, ויש לך שלוש דקות להחליט", אומר אשי העסקים לבעל הנחלה ומביט בשעונו. הזמן עבר, ועוד לפני שהמוכר הספיק להבין מה קורה, סוגר איש העסקים את המזוודה, נכנס ללימוזינה ועוזב את המקום.

"הם לא משחקים משחקים", אומר מתווך שהיה מעורב בעסקאות מסוג אלה. "הם יודעים בדיוק מה הם רוצים, מוכנים לשלם אבל לא אוהבים הססנים. זה דפוס כמעט קבוע אצלם".

במקרה אחר, איש עסקים רוסי הובא על ידי מתווך לבחון רכישת וילה באחת משכונות היוקרה בארץ. בתוך מספר דקות החליט הרוכש הפוטנציאלי כי הנכס הזה יהיה שלו. העובדה שבעל הדירה היה באותו זמן בחופשה באילת לא ממש הטרידה אותו. באותו היום הוא טס בלווי המתווך לאילת והעסקה נחתמה בלובי המלון. היקף העסקה: 4.2 מיליון דולר.

מסע הקניות של האוליגרכים הרוסים בא לידי ביטוי גם בענפי כלכלה נוספים בישראל. אולם בשלב זה קשה לומר, בעיקר בשל הדיסקרטיות האופפת את העסקאות הללו, מה השפעתו על המשק הישראלי. מה שבטוח הוא שלשוק רוכשי דירות היוקרה, נכנסו שחקנים חדשים, קשוחים יותר, נחושים יותר והחשוב מכל - עשירים יותר.