פרחי הרוע

רוברט דיוויד מקדונלד הוא מחזאי סקוטי, שהיה ידוע כדרמטורג של תיאטרון 'האזרחים' בגלזגו, שנחשב לאחד התיאטרונים הניסיוניים והשמאלניים החשובים בבריטניה. המחזה שלו, 'ועידת פסגה', שהועלה במקור בשנות ה-70, מתאר מפגש דמיוני בין הפילגשים של היטלר ומוסוליני באמצע מלחמת העולם השנייה. זהו טקסט ביקורתי שמנסה לגעת בעיוות של יחסי הכוח האישי, המיני והפוליטי בעולם פשיסטי, שמוגדר כעולם של "גנגסטרים וזונות".

הטקסט מספק שני תפקידים גדולים מהחיים לשתי שחקניות, שצריכות להיות יפות אבל גם מאוד חריפות מבע וכובשות, על אף הרוע שיוצא מהן. בעבר שיחקו בתפקידים הללו שחקניות כמו גלנדה ג'קסון, גילה אלמגור ויונה אליאן. בהפקה זו לוהקו שתי שחקניות חסרות ניסיון, בוגרות בית צבי טריות, אנה דוברוביצקי ולינור אברג'יל.

יש להן אמנם נוכחות פיזית מרשימה, והניגוד ביניהן מצוין – דוברוביצקי הבלונדינית עם החיוך הציני והגוף המלא יותר, לעומת אברג'יל השחרחורת עם היופי של דוגמנית-על והטמפרמנט היותר לטיני, אך הן נתקעות בפוזות החיצוניות של הדמויות, ולא מצליחות למלא את הנאומים הארוכים ואת ההתעללות בחייל ששומר עליהן במטען ייצרי אמיתי. גם הניסיון של הבמאית, אתי רזניק, לביים בחלל קטן ואינטימי, בקרבה גדולה מאוד לקהל, לא מסייע הרבה. גיא אריאלי, בתפקיד החייל המסכן שהופך לקורבן ייצוגי, מגיש ביצוע אמין וסימפטי, אך בסופו של דבר קשה להתגבר על התחושה שיש משהו מאולץ מדי בסיטואציה, ושהמחזה נותר יומרני ושכלתני מדי.