שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    נעה דר מרימה ידיים

    העומס הניהולי הכריע את דר והיא החליטה להפסיק את פעילותה הקבועה של להקת המחול שהקימה

    חמש שנים לאחר שמיסדה להקת רקדנים קבועה, שעובדת יחד על בסיס יומיומי בבית משלה, הרקדנית והכוריאוגרפית נעה דר מרימה ידיים. מהחודש יפורק הפורמט הקבוע של הלהקה, הרקדנים יהפכו לפרילנסרים וייפגשו לחזרות לקראת מופעים בלבד. שיעורי המחול היומיים לרקדני הלהקה יבוטלו. הסיבה: העומס הניהולי שהכריע את דר.

     

    "להיות אחראי על פרנסה קבועה של שישה רקדנים ועל ה-Well Being שלהם זו אחריות עצומה", היא אומרת, "זה דורש יצירה קונסיסטנטית והתחדשות ללא הרף. כשמרבית הזמן אתה טרוד באדמיניסטרציה כי אין לך יכולת לשלם לאנשים מבחוץ שינהלו, ישווקו ויפרסמו את העשייה, העומס הופך ללא אנושי. בתוך המבנה הנוכחי של הלהקה נגזלו ממני כוחות שהופנו לניהול על חשבון המקום שבשבילו הקמתי את הלהקה. שכחתי את הסיבה שגרמה לי להתחיל את כל זה".

     

    דר, ילידת קיבוץ דגניה, החלה ללמוד מחול בגיל צעיר. כשהיתה בת 18 הצטרפה ל"בת שבע 2" ומשם, בזכות מלגת לימודים שהוענקה לה על-ידי הכוריאוגרף האמריקני הנודע מרס קנינגהם, יצאה למסע שנמשך שנתיים בין להקות מחול שונות בניו-יורק. ב-93' הקימה להקה עצמאית משלה שהעלתה, בין היתר, את "שביר", "ראשים בעשב" ו"גיד אכילס" וב-96' זכתה בפרס שר החינוך והתרבות ליוצרים צעירים.

     

    ב-99' הפכה הלהקה, שעד אז זכתה בתמיכה ממסדית מזערית עבור פרוייקטים בלבד, ללהקת מחול נתמכת, מה שאפשר לה פעילות על בסיס קבוע. דר הרחיבה את הרפרטואר ויצרה בין היתר את "מוזר", "בית" ואת "משחקי ילדים". לפני שלוש שנים עברה הלהקה לעבוד בחולון, שפרשה עליה את חסותה.

     

    דווקא הצלחת הלהקה הביאה למשבר, עם העליה במספר המופעים שהיא מקיימת. תקציב עיריית חולון ללהקה עמד ב-2004 על 217 אלף שקל (מתוכם 40 אלף שקל לשכירות המבנה) והיקף ההקצאה של משרד התרבות על 290 אלף שקל. היקף ההכנסות העצמיות של הלהקה עומד על כ-590 אלף שקל (כ-47% מהתקציב הכולל).

     

    "היקף הפעילות שלנו גדל משמעותית לאורך השנים וב- 2004 היו ללהקה יותר מ-80 מופעים. התקציבים לעומת זאת לא גדלו בהתאם וכש-85% מהתקציב המצומצם הולך לרקדנים, ליצירה ולהפקות חדשות, לא נשאר כסף לצוות ניהולי ואדמיניסטרטיבי. לא לקחתי לעצמי משכורת שנה וחצי, עבדתי בחינם ובלי עוזרים ובסופו של דבר היו לי יותר שעות משרד משעות סטודיו, זה יצא משליטה. העומס נפל רק עליי, עייפתי והתרוקנתי, אז עכשיו משנים פורמט, מריצים את המופעים הקיימים ודוחים הפקות חדשות עד שנבריא", אומרת דר.

     

    דר יודעת ששינוי המסגרת מוריד את רמת המחויבות בינה לבין הרקדנים. "יש רקדנים שיבחרו להמשיך להופיע ביצירות הקיימות ויש אחרים שיחפשו מקומות אחרים, אבל זו פעולת הישרדות. זה או זה, או לסגור את הבאסטה", היא אומרת, "אם רקדן מחליט שהוא נוסע לחו"ל כי אני לא מספקת לו מספיק עבודה, אין לי מה לעשות נגד זה. אני אמשיך לקיים מופעים שיוכלו להיבנות גם בלי רצף של עבודה יומיומית. זה מצב ביניים".

     

    כחלק ממצב הביניים החליטה דר להוריד מהרפרטואר את המופע "20,30,40" ערב דואטים נפלא שנוצר עבור הלהקה על-ידי דר, רננה רז ורונית זיו. "מדובר בדואטים מאוד אישיים שנוצרו לרקדנים ספציפיים בלהקה ומכיוון ששניים מהם (מאיה ברינר ואביב איבגי) ככל הנראה מתכננים לעזוב בגלל שינוי הפורמט, ניאלץ לעלות לעת עתה מופעים אחרים", מסבירה דר. לעת עתה יתקיימו שני מופעים אחרונים לערב זה בתאריכים 11-12 בינואר במרכז סוזן דלל. הדואט שיצרה דר במסגרת ערב זה יוצג ב-2005 בפסטיבל בבלגרד ובהונגריה וככל הנראה גם ב-DTW (Dance Theatre Workshop) בניו-יורק.

     

    "זה נשמע קשה, אבל אני אופטימית", אומרת דר ומסבירה, "אני מרגישה יותר משוחררת וחופשייה. העומס פחת ועכשיו מתחילים שוב. אני מאוד מקווה שלקראת הקיץ אתפנה ליצירה חדשה. אולי השינוי הזה יביא התחדשות וגם זה בסדר".

     

    דר מבקשת להבהיר שהבעיה נוצרת בין השאר בגלל בעיה כללית בהקצבות ציבוריות ללהקות מחול: "ההקצבות ללהקות מחול קטנות וללהקות מחול גדולות מאוד ברורות. הבעיה היא בלהקות בינוניות שנופלות בין הכיסאות. אנחנו בניגוד ללהקת בת שבע, שמכניסה לתקציב שלה צוות אדמיניסטרטיבי ענק שכולל את השיווק, הניהול ויחסי הציבור ובעזרתם מגדילה את פעילות הלהקה, עושים הכל לבד. אין לנו שום יכולת לממש את הפוטנציאל, זה אבסורד. אני צריכה לדעת שהרקדנים שלי יכולים לחיות ממה שהם עושים ולפרנס את עצמם בכבוד".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים