"המים באו, ולקחו את הילדים"

ממדי הטרגדיה: לפחות שליש - ואולי אפילו מחצית מעשרות אלפי ההרוגים באסון הטבע בדרום מזרח אסיה הם ילדים, כך העריך הלילה (ג') אלפרד איירונסייד, דובר יוניצ"ף, סוכנות האו"ם לסיוע לילדים.

הדיווחים מעשר המדינות שנפגעו מציינים כי חלק ניכר מההרוגים והנפגעים הם ילדים. רבים מהם נלכדו בגלים וטבעו, או שהעוצמה החזקה של המים סחפה אותם והטיחה את גופם השברירי אל סלעים, שוניות אלמוגים או אפילו הרחק מהחוף - אל תוך רחובות הערים, שם הם נפגעו מהריסות הבניינים שקרסו לתוך המים.

• אסון בגן עדן: הסיפורים, התמונות והעדכונים
  

לדברי איירונסייד, הקהילות באזורים המוכים סובלות כעת מאובדן כפול - אלפי ילדים שמתו באסון ואלפים אחרים שנותרו יתומים וללא קורת גג. "הדאגה העיקרית שלנו היא שהילדים ששרדו את נחשולי הענק, יישארו בחיים גם נוכח הקושי הרב שגרם אסון הטבע, משום שילדים מועדים ביותר ללקות במחלות, ולסבול מתת תזונה ומחסור במים", אמר איירונסייד לכתבים בניו יורק. "מאות אלפי ילדים שחייהם ניצלו באסון שרויים כעת בסכנה חמורה", אמרה מנכ"לית הסוכנות, קרול בלמי.

להבדיל מהמדינות המפותחות, כמחצית מהאוכלוסיה באסיה הם ילדים. רבים מהם נאלצים לעבוד כתף אל כתף לצד הוריהם העניים בחקלאות, דיג או ענפי תעשיה קלה בערי החוף, כך שהיו חשופים בנתיב הסכנה כשהגלים היכו בחופים. מאחר שהאסון היכה ביום ראשון, משפחות עשירות יותר בילו באותו יום עם ילדיהם בפיקניקים על החופים.

בסרי לנקה, שספגה את הפגיעה החמורה ביותר באסון, התגודדו רבים ליד קו המים כשהחלו השמועות על גלים מוזרים וגדולים שפוקדים את החופים. ילדים רבים הצטרפו למבוגרים ובאו לצפות במחזה החריג, וכשהגלים החזקים החלו להשליך דגים על החוף, הם החלו לאסוף אותם ואף המתינו על החוף לגלים הבאים, מבלי לדעת שבכך חרצו את גורלם.

"הם נלכדו בגלים ולא יכלו לנוס למקום בטוח. זו הסיבה שיש כל כך הרבה ילדים בין ההרוגים", אמר רינזי פררה, דובר של משטרת סרי לנקה.

ההורים קברו את ילדיהם בבורות גדולים

בעיר קודלור במחוז טאמיל נאדו במזרח הודו, דווח כי כמחצית מ-400 ההרוגים הם ילדים. על פי המסורת ההינדית, ילדים נקברים באדמה ולא שורפים את גופתם. לשם כך נכרו ליד הנהר שני בורות, כל אחד בגודל של כחמישה מטרים.

אחרי שזוג הורים הניח את גופת בתם הקטנה במעמקי הבור, בא דחפור וערם חול על הגופה, עד שנעלמה מהעין. הזוג האבל פנה הצידה ואת מקומו תפס זוג

 הורים אחר, שחזר על הפעולה. כך קברו התושבים את יקיריהם, מבלי לקבל אפילו רגע אחד של פרטיות. כל הילדים נקברו בדיוק כפי שנמצאו - לבושים במיטב בגדיהם. הרשויות ביקשו לזרז את קבורת הילדים ואת שריפת גופות המבוגרים, כדי שיוכלו להפנות משאבים לטיפול בניצולים.

מימדי האסון כה גדולים ומקיפים שטח כה רחב, שגופות רבות עדיין נמצאות בשטח. חלקן מוטלות על החופים או בין הריסות הבתים, חלקן נמצאו מסובכות בסבך של גדרות תיל, שחסמו את דרכם כשבאו הגלים. הורים רבים מסיירים הלוך ושוב על החופים וברחובות זרועי ההריסות, מחפשים בעיניים טרוטות אחר ילדיהם האבודים. חלקם מגיעים לבתי החולים וחדרי המתים, אולי שם ימצאו את יקיריהם.

מדי פעם מפירה צעקה קורעת לב את הרחש הקבוע האופף את בתי החולים ההומים. "בני, המלך שלי", זעק גבר בעודו מחבק את גופת בנו שהייתה עטופה בתכריכים.

"איפה הילדים שלי", שאל אבסה בן ה-41 בעודו מחפש אחר 11 ילדיו במחוז בנדה אצ'ה בסומטרה, אחד האזורים שנפגעו גם מעוצמתו הישירה של רעש האדמה העז. "למה זה קרה לי. איבדתי הכל". לא הרחק משם חיפש יוסיה יוסמן, חקלאי אינדונזי, את שתי בנותיו על החוף. "החיים שלי נגמרו", אמר.

לאובדן שותפים רבים אחרים במדינות השכנות. רוזיטה וואן ממלזיה שחתה בחוף הים בפנאנג יחד עם בנה בן ה-5, כשבא גל גדול ולקח אותו. "יכולתי רק להביט חסרת אונים איך המים לוקחים אותו. אחרי שהוא שקע במים לא ראיתי אותו יותר", סיפרה.