דניס רוס התפעל: "בעזה שואלים על המחוייבויות הפלסטיניות"

"יש תחושה של תקווה ושל סיכוי, אמונה שהגיע זמן לשינוי" - כך כותב הבוקר (יום א') דניס רוס אודות התחושה ברחוב הפלסטיני, במאמר המתפרסם ב"וושינגטון פוסט" האמריקני.

רוס, ראש צוות השלום האמריקני בתקופת הנשיא קלינטון, חזר לאחרונה מכינוס בעזה בו נכחו גם נציגים בכירים מהחמאס, הגי'האד האיסלאמי והחזית העממית. הוא מספר כי חזר לוושינגטון בתחושה שמשהו קורה בזירה הפלסטינית. "יש כיוון חדש, שכולל את כל הפלגים הפלסטינים. השאלה האם האלימות היתה כדאית נשאלת בצורה פתוחה", הוא אומר.

זיאד אבו עמר, חבר הפרלמנט הפלסטיני, הזמין את רוס לנאום בכינוס בעזה, שבו נאמו גם מארק אוטה ואולג קלוגין, מתאמי תהליך השלום מטעם האיחוד האירופי ורוסיה. בכירים הפלגים הפלסטינים שנכחו בכינוס הציגו שאלות לרוס, אוטה וקלוגין.

במאמר מביע רוס התפעלות מהשינוי החיובי שמצא בעזה בעת ביקורו. "בין תלונות נרגשות ששמעתי על חוסר האיזון האמריקני, שאלו כמה מהפלסטינים בצורה גלויה את נציגי האיחוד האירופי ורוסיה מהן המחוייבויות של הפלסטינים. 'מה הפלסטינים צריכים לעשות?'.

"כמי שטיפל בערפאת יותר מכל אחד אחר שאינו פלסטיני", מציין רוס, "אני יכול לומר בביטחון שאחריותם של הפלסטינים למצב מעולם לא היתה על סדר היום. ערפאת הפך את היות הפלסטינים קורבן לא למצב אלא לאסטרטגיה. בעיניו היו הפלסטינים היו זכאים ואף פעם לא חייבים".

רוס הופתע: איש לא חלק עליו

בכינוס בעזה מצא רוס בפעם הראשונה פלסטינים השואלים שאלות לגבי אחריותם ולגבי הנזק שגרמה האינתיפאדה לפלסטינים.

"כשהצהרתי שמדינה פלסטינית לא תקום באלימות כשבאולם יושבים מנהיגים התומכים באלימות", כותב רוס, " לא חששו כמה פלסטינים להתבטא ולומר שהאלימות היתה טעות והיא לא השיגה דבר. המדהים הוא שאף אחד לא היסס להשמיע את ההערות הללו, למרות שכל גורמי האופוזיציה ישבו באולם והכינוס כולו הועבר בערבית בטלוויזיה לכל המזרח התיכון".

רוס הביע באוזני מארחיו הפלסטינים הפתעה מכך שאיש לא חלק על דברים אלו ועל דבריו שלו, כשהבהיר שהפלסטינים חייבים לפרק את ארגוני הטרור. מארחיו אמרו כי אינם מופתעים וכי הפלסטינים רוצים שהאלימות תיפסק.

את השינוי הדרמטי בגישה הפלסטינית מייחס השליח האמריקני לשעבר למותו של יאסר ערפאת: בימי חייו של ערפאת היו כ-40 אחוזים בלבד מהפלסטינים אופטימים לגבי העתיד ואילו כעת האופטימיות זינקה ל-59 אחוז. לפני מות ערפאת היה החמאס פופולארי יותר מהפתח (32 אחוזים לעומת 29). בעקבות מות ערפאת חלה נסיגה בתמיכה בחמאס. 46 אחוז תומכים בפתח לעומת 17 אחוז בלבד בחמאס. רוס טוען שההישגים של החמאס בבחירות המקומיות מבטאים פחות הצלחה במישור הפוליטי-ארצי ויותר הצלחה במישור המשפחתי והשבטי המקומי.

לדברי רוס, מדובר בהזדמנות חדשה עבור האזור, אבל כדי שזו לא תחלוף צריכה ישראל לפעול. "עם הסיכוי, יש ציפיות. החיים הפלסטינים חייבים להשתפר. הסגר הישראלי חייב להיפסק והמסלול שמבטיח את הגשמת התקוות הלאומיות הפלסטיניות חייב להתחדש".

רוס מציין כי יש צורך בחידוש המעורבות האמריקנית הפעילה בקידום "מפת הדרכים". מה שראה בעזה, מבטיח לדבריו טובות, אבל "ירי יומי של רקטות לעבר שדרות וגוש קטיף והתגובות הישראליות, הן תזכורת עד כמה שברירי וזמני הוא הסיכוי הזה. הפלסטינים המאמינים בסיום האלימות ובדו קיום נכשלו בקיץ 2003, בעת שאבו מאזן היה ראש הממשלה. לאבו מאזן ולרפורמיסטים תהיה בקרוב הזדמנות שניה. אם יכשלו - לא תהיה הזדמנות שלישית", הוא מסכם.