היש, הידע וכל השאר
שתי התורות הפיסיקליות הגדולות של המאה ה-20: תורת הקוואנטים ותורת היחסות הכללית, שרויות זה 80 שנה במבוי סתום. מה סטיבן הוקינג בפרט והמדע בכלל עשו כדי להיחלץ ממנו, ואיך זה מתקשר לאמונה באלוהים? חלק 1 מתוך 2
שתי התורות הפיסיקליות הגדולות של המאה ה-20: תורת הקוואנטים ותורת היחסות הכללית, שרויות זה 80 שנה במבוי סתום. השתיים מדברות בשפות זרות ומנוכרות זו לזו: זו בשפה חלקיקית וזו בשפה גיאומטרית. היחסות הכללית מתארת את המרחב ואת מסכת יחסיו עם מסות גדולות של חומר במונחים אובייקטיביים ודטרמיניסטיים, ואילו תורת הקוואנטים מטפלת במציאות התת אטומית במונחים של אי-ודאות, אקראיות, שניות וסובייקטיביות.
בשל הניכור ביניהן מתעכב גם האיחוד המיוחל בין ארבעת כוחות הטבע - הכוח האלקטרומגנטי, הכוח הגרעיני החזק, הכוח הגרעיני החלש וכוח הכבידה. יוצא אפוא, שחרף הרעיון הגאוני הניצב ביסוד תורת היחסות הכללית של איינשטיין היא לוקה בשני פגמים מהותיים.
הראשון - היא לא מתיישבת עם הכוחות השוררים בעולם המיקרוסקופי - כפי שהם מבוטאים על ידי מכניקת הקוואנטים - והיא קובעת את התחלת היקום בסינגולריות - נקודה זעירה שבה צפיפות האנרגיה מגיעה לערכים אינסופיים, קטגוריות הזמן והמרחב קורסות וכל חוקי הפיסיקה מתאיינים בה - מה שעושה אותה תיאוריה קצוצת ראש.
למה העולם התפתח ככה?
משמעות הדבר היא שלא ניתן להבין את התהוות היקום באמצעות תורת היחסות הכללית, כי ממקום שחוקי הפיסיקה מאויינים בו אי-אפשר לגזור ניבויים ולא ניתן לגולל תרחישים. לשון אחר - אין בכוחה להסביר למה העולם התפתח למה שהתפתח.
את השבר הזה ניסה הוקינג לתקן באמצעות הרעיון של שניות החומר. על פי תורת הקוואנטים ניתן לתאר ישות מיקרוסקופית כחלקיק או כגל. השאלה אם היא חלקיק או גל נתונה להכרעתו של החוקר. אם ישתמש במערך לגילוי גליות הוא ימצא ישות גלית, ולהפך: אם ישתמש במערך לגילוי חלקיקיות הוא ימצא ישות חלקיקית. במלים אחרות, החלטתו של החוקר מה לגלות קובעת מה יגלה.
הוקינג יצר חיבור לוגי ופיסיקלי בין תורת היחסות לתורת הקוואנטים על ידי כך שהטיל על הנקודה הסינגולרית את האופציה הגלית. כי אם היקום הבראשיתי היה ישות זעירה ביותר, זעירה לאין שעור מגרעין של אטום, אפשר להתייחס אליו כאל גוף קוואנטי, וכמו כל גוף קוואנטי ניתן לתאר אותו כגל.
יקום בלי התחלה
אמנם גל בעל הממדים הזעירים ביותר האפשריים בפיסיקה, אבל די בהם כדי להעניק לישות קוואנטית זו פיסת מרחב-זמן גדולה דיה בכדי לאפשר לחוקי הפיסיקה להתמקם בתוכה בלי להסתבך בערכים אינסופיים ובהתאיינות נוסח הנקודה הסינגולרית.
ליקום הבראשיתי של הוקינג אין אפוא התחלה של חומר ולא של זמן. הוא פרוס על כל אורכו של הגל. ממדי המרחב-זמן של ינוקא קוסמי זה יוצרים חלל סגור, סופי, אבל ללא קצה, דוגמת כדור הארץ. גם עליו ניתן לומר שהוא מתחיל בנקודת הקוטב הצפוני, מתרחב לעבר קו המשווה ומתכנס לעבר הקוטב הדרומי, אבל הקטבים אינם מהווים קצוות, ולראיה - חוקי המדע מתנהלים בהם כמו בכל נקודה אחרת על פני הגלובוס.
אף שהמודל של הוקינג לא סיפק את האיחוד המיוחל בין שתי התורות הגדולות של הפיסיקה, הוא מעניין מבחינת המניע שעומד מאחוריו, קרי המאמץ להראות שגם נקודת ההתחלה של היקום צריכה להיות כפופה לאותם חוקים השוררים בכל זמן ובכל מקום ביקום. שכן אם משעים את החוקים בנקודת הבראשית, מדוע לא בנקודות אחרות של היקום? "עלינו לנסות להבין את ההתחלה של היקום על בסיס מדעי", גרס הוקינג. "ייתכן שזה מעבר ליכולתנו, אבל עלינו לפחות לנסות"( ).
ידע מול אמונה
בכך הצטרף הוקינג לעמדתו הידועה של האסטרונום קרל סגאן, שביכר את הידיעה על פני האמונה. שכן אף כי הידע המדעי אינו מוביל בהכרח לידיעה סופית ומלאה של המציאות (כפי שנראה בהמשך) היא עדיפה על אמונה, מאחר שזו אינה מובילה אפילו לאותה ידיעה מוגבלת וארעית שהמדע מספק.
בנקודה זו כדאי להבהיר, המדע והאמונה באל או בכוח עליון אחר לא יכולים להפריך זה את משנתו של זו. הם גם לא נמצאים בהכרח במסלול של התנגשות, ובלבד שהמדע לא מתיימר להשיב על שאלות חוץ מדעיות, ושהדת לא מתיימרת לתת תשובות מדעיות. אינשטיין הוא דוגמה מעניינת להפרדת רשויות זו.
הוא הגדיר עצמו אמנם כלא מאמין דתי אדוק, אבל ראה את המדע ואת הדת כמשלימים וכתלויים זה בזו: "מדע ללא דת הוא פיסח", אמר, "דת ללא מדע היא עיוורת". אינשטיין הזדהה עם האלוהים של שפינוזה, "המגלה עצמו בסדר ההרמוני של הקיים, ולא באל המעסיק עצמו בגורלות ובפעולותיהם של בני אדם"( ).
אלוהים לא משחק עם קוביה
מטעם זה יש להניח שאינשטיין היה דוחה את דבריו של נציג המועצה הדתית של גן יבנה, שהספיד את שרון חליאל (מנספי אסון הצונאנמי) במלים אלו: "זה לא הטבע שניצח את אלוקים. זה אלוקים ירד כדי לראות את העולם, הלך בין הערוגות הריחניות וקטף לו שושנה, את שרון".
לקריאת הספד זה אי-אפשר שלא להצטער על כך שאלוהים יצא באותו יום לטייל בעולם, ועוד יותר על כך שבדרכו לפרח של שרון התחשק לו לקטוף 150 אלף פרחים מכל הבא ליד. בדיוק לסוג כזה של התערבות אלוהית בעולם התנגד אינשטיין. העובדה שחסידי ההשגחה הפרטית של האל ממשיכים להאמין בו אחרי אקט ברוטלי של רצח-עם, ואף להצדיקו בהסברים של הפניית עורף למצוותיו ושל היחלשות האמונה בו, היא ביטוי עצוב לשלטונה של האי-רציונליות.
אפשר אפוא לראות ברצונם הנחוש של הוקינג וסגאן לדעת ולהבין ביטוי למאמץ המתמשך למן המהפכה המדעית להפוך את הלא רציונלי לרציונלי. זהו מאמץ הרואי, כי המדע שרוי בתהליך מתמיד של מתן תשובות ארעיות - ובחלקן בלתי ניתנות להוכחה סופית - לשאלות יסוד הקשורות בהתהוות החיים, בהתפתחות התודעה ובהיווצרות היקום.
בין היש לידע
הניסיון לפענח באופן רציונלי את סודות הבראשית של היקום מעורר, למשל, ספק שמא מאמץ זה הוא הרואי יותר מכפי שאנו משערים, שהרי איננו יכולים לדעת את גבולות תקפותה של רציונליות זו. אפשר שכל מה שגילינו עד כה לא היה אלא סימון התופעות והאירועים הניתנים להסבר רציונלי, תוך התעלמות מודעת ולא מודעת מכל מה שאיננו מתנהג באופן רציונלי, שהרי איננו יודעים בוודאות באיזו מידה מתקיימת רציונליות זו בתודעתנו ובאיזו מידה היא שוררת מחוצה לה.
אם, למשל, נגלה שהידע קובע במידה רבה את טיבה של המציאות המאקרוסקופית, בדומה לתפקיד שהוא ממלא בקביעת תכונותיו של העולם המיקרוסקופי, איך נדע מה מתוך אותה מציאות נובע מהיש (אונטולוגיה) ומה נובע מתוך הידע (אפיסטמולוגיה)? לא בכדי קושר הוקינג את הגידול במורכבות של תמונת הטבע לחשיבה היצירתית העומדת ביסוד הגילוי המדעי, שכן כל אימת שנגיע למה שנדמה לנו סוף הדרך "אנו נגדיל את המורכבות, אם לא את העומק"(1).
אבל אם חשיבתנו מייצרת את העומק והמורכבות של המציאות, אזי תמונת העולם המשתנה לנגד עינינו היא בחלקה, אם לא ברובה, פיקטיבית. בנוסף, אם עד לא מכבר סברנו שלעולם יתקיים פער בין היש לבין הידע המדעי עליו, מאחר שהיש גדול תמיד מיכולתנו לדעתו, התהליך החשיבתי של הוקינג מצביע על אפשרות הפוכה, לפיה הידע סוגר במהירות על הפער בינו לבין היש, באשר רעיונות חדשים הנולדים חדשות לבקרים מייצרים ללא הרף השערות חדשות על מציאויות אמיתיות ופיקטיביות כאחת.
כמו סיבוב הקליידוסקופ
תהליך מחשבתי זה כמוהו כסיבוב גליל הקליידוסקופ. כל תנועה סיבובית עשויה לגלות לנו תבניות חדשות, אבל לא נוכל לדעת מהן את כמות "הידע האפל" המסתתר בתוך ובין התמונות הקליידוסקופיות. כדי לחשוף את הידע האפל הזה צריכה להיות לנו תיאוריה מתאימה לפענוחו, בדומה לתיאוריות של "החומר האפל" בין צבירי הגלאקסיות ושל "האנרגיה האפלה" המאיצה את התפשטות היקום.
אבל מאחר שאין לנו מטה-תיאוריה לבדיקת תיאוריות מדעיות, אלא באמצעות ניסויים ותצפיות, ומאחר שהתצפיות עצמן עלולות בחלקן להיות פרי המורכבות שאנו מייצרים במו מחשבתנו, לא נוכל לפסוק מה במורכבות זו הוא פרי היש ומה פרי הידע.
מטעם זה אין להתייחס ברצינות רבה מדי לפיסקת הסיום של הוקינג בספרו "קיצור תולדות הזמן", לפיה אם נגלה תיאוריה שלמה ומקיפה נוכל בסופו של דבר לדעת את מחשבתו של האל, שכן התיאוריה שנגלה תהיה שלמה רק באופן ארעי ואך לאותו אזור ולאותה תובנה שנהיה מסוגלים לתפוס באותה עת. שהרי כל תיאוריה, מקיפה ושלמה ככל שתהיה, אינה משקפת את מצב העולם, אלא את מצב הידע שלנו על העולם כפי שהוא מתפרש על ידי התיאוריה הקיימת.
דומה כי לכך התכוון הוקינג באומרו שלגבי חלק מהתיאוריות הקוסמולוגיות אין הוכחות ניסויות יותר מאשר לאסטרולוגיה. למרות זאת "אנו מאמינים בהן מכיוון שהן קונסיסטנטיות עם תיאוריות שעמדו במבחן". ואולי מוטב להוסיף, לא רק מכיוון שהן קונסיסטנטיות עם תיאוריות שעמדו במבחן, אלא גם מפני שהחשיבה המדעית היא הביטוי העליון של המאמץ הרציונלי להבין את המציאות, והתיאוריה היא כלי הכרחי לחשיבה המדעית.
לפנייה לכתב/ת 
