בוש, דת ומדינה

ב-17 בינואר חל בארצות הברית "יום מרתין לותר קינג", לציון יום הולדתו של מנהיג התנועה לזכויות האזרח, שנרצח בממפיס ב-1968. הנשיא בוש השתתף גם הוא בטקסים, כנהוג, ומכל מאפייניו של קינג בחר להעלות על נס את אמונתו הדתית. לא את מאבקו לשוויון זכויות לשחורים, לא את "המערכה של העניים" שבה עסק בסוף ימיו, לא את אמונתו העזה במרי לא אלים. קינג של בוש נשמע כמעט כמו מטיף כפרי, המאמין שהאל הטוב יביא יום אחד ישועה לעמו – ולא כמו האיש שהוליך מאות אלפים ל"מצעד על וושינגטון".

הדת תהיה הנושא המרכזי של ממשל בוש השני. לפי תוצאות הבחירות, זה יהיה מוצדק: אחרי ככלות הכל, כמעט רבע מהאמריקנים אמרו שבחרו בו בגלל "עניינים מוסריים" – כמו נישואים חד-מיניים, הפלות ומחקר רפואי בתאי גזע – ולא בגלל המלחמה בעיראק או הצלחתה של מדיניותו הכלכלית. הדת תעמוד מאחורי הצעד החשוב ביותר, לדעת אמריקנים רבים, שיעשה בארבע השנים הבאות: לא השלום במזרח התיכון ולא מניעת הפצתו של נשק גרעיני, אלא מינויים של שופטים חדשים, אולי ארבעה במספר, לבית המשפט העליון.

אמריקה של 2008 תהיה מדינה שבה ביותר מקומות לא ילמדו את תורת האבולוציה, או יעשו זאת תחת אזהרה ש"מדובר בתיאוריה בלבד". היא תהיה מדינה שיש בה לא רק "אומה אחת, בלתי מחולקת, תחת האל" (כדברי שבועת האמונים שנושא כל ילד אמריקני מדי יום בבית הספר); המנהיג עצמו יהיה מי שמושל בחסדי האל ופועל על-פי עצתו. הדת, שהייתה מאז ומתמיד כוח רב עוצמה מתחת לאיזונים ולבלמים הדמוקרטיים (כבר ב-1831 ציין אלכסיס דה טוקוויל בספרו "על הדמוקרטיה באמריקה" את עוצמתה של הדת במדינה הראשונה שהכריזה על הפרדת הדת מהמדינה), הופכת בימי בוש לתשובה האמריקנית למורכבותו של העולם, לכוחות הסותרים והעוינים הרוחשים בו, אפילו – ואולי בעיקר – למאבק הבין תרבותי המתחולל בתוך ארה"ב עצמה.

נהוג לחשוב שכל זה טוב ליהודים. לפוליטיקאים ישראלים רבים, מבנימין נתניהו ונתן שרנסקי ועד בני אלון, יש יחסים חמים עם מנהיגים בכוחות הפוליטיים של הימין הנוצרי באמריקה. בחלוקה המקובלת של "התנגשות הציוויליזציות" עומדת אמריקה הנוצרית לימינה של ישראל, כהתחייבות מוסרית ולא רק מתוך אינטרסים.

אבל למי שנשאו את עיניהם, בצדק או שלא בצדק, לאמריקה כאל מופת של חירות אנושית, מזמנת ההתפתחות הזו מחשבה עגומה: יכול להיות שבני אדם, אמריקנים או לא, חשים קושי גדול מדי עם כל החירות הזו. יכול להיות שאפילו במצב של חופש הקבוע בחוקה ומעוגן במוסדות רבים מאוד, הם בוחרים בדת כתשובה לפחדיהם. ויכול להיות שהם בחרו נשיא בצלמם, העומד לשנות בארבע השנים הבאות את פניה של אמריקה.