השיעים הסונים והכורדים: התהפכו היוצרות

21 חודשים אחרי נפילת סדאם חוסיין יוכלו אזרחי עיראק ללכת לקלפיות, להצביע על פי מצפונם ולדעת שהפעם התוצאה לא ידועה מראש. אבל ניתוח של תמונת המצב מגלה שהתוצאה דווקא כן ידועה מראש, בקווים כלליים לפחות.

ראו גם:

• עיראק הולכת לבחירות - המדריך המלא
• עשרות הרוגים בסוף השבוע שלפני הבחירות
  

הבחירות ייערכו כאשר המדינה כולה נחשבת למחוז בחירה יחיד. החלטה זו עוררה ביקורת חריפה, בשל העובדה שהיא גורמת לעיוות מובנה של התוצאות. כ-60 אחוז מאזרחי עיראק הם ערבים שיעים, כ-20 אחוז הם סונים וכ-15-20 אחוז הם כורדים, כך ששיטת הבחירות מקנה יתרון ברור לשיעים. זו בין השאר הסיבה שבגללה חלק מהמפלגות הסוניות החליטו להחרים את הבחירות. "מה הטעם להצביע", אמר השבוע סוני תושב בגדד, "האמריקנים ממילא ימליכו את מי שהם רוצים".

תחת סדאם נהנו הסונים משליטה בלעדית כמעט על העמדות הפוליטיות ומשרות הציבור. השיעים והכורדים לעומת זאת, היו נתונים תחת דיכוי אלים. עם הסתלקותו של סדאם הבינו הסונים שתור הזהב שלהם תם. האחרים הבינו שהגיע תורם.

המצב הביטחוני באזורים הסוניים גרם למנהיגיהם לדרוש את דחיית הבחירות עד יעבור זעם. הם ידעו שממילא הם בעמדת נחיתות מבחינת מספרית, ושהחשש מפיגועים יגרום לשיעור ההצבעה לצנוח עוד יותר ולנשל אותם מעמדות ההשפעה. משלא נענו – הכריזו על חרם.

אבל החרם הסוני מאיים כעת על התהליך כולו. אם לא יהיה ייצוג לסונים בממשל החדש, המתיחות בינם לבין השיעים והכורדים תגבר, והמיליציות הסוניות רק יגבירו את גובה הלהבות, ויעכבו את שיקום עיראק ויציאת האמריקנים.

זו אולי הסיבה מדוע החרם תפס אחיזה חלקית בלבד, בעיקר בקרב המפלגות הסונית הדתיות. המפלגות החילוניות הבינו שעדיף מעט נציגים באסיפה הלאומית מאשר העדר ייצוג לחלוטין. לעומתם, מנהיגים סוניים אחרים ממשיכים להתריס, אולי משום שהם מעריכים שהאמריקנים יתערבו לבסוף לטובתם וישריינו להם מקום בפרלמנט, רק כדי להבטיח את השקט. הם גם יודעים שממילא צפוי עוד סיבוב בחירות בעוד שנה.

השיעים, חרף היותם הרוב בקרב האוכלוסייה, היו נטולי השפעה פוליטית במשך שנות משטר הבעת'. כעת מעריכים כל המומחים שהם יזכו סוף סוף בייצוג היחסי לו הם ראויים ויקבלו את המעמד שהם סבורים שמגיע להם ממזמן. זה צפוי להיות תקדים היסטורי: לראשונה יהיה במדינה ערבית פרלמנט עם רוב שיעי.

אחת השאלות הגדולות היא איזה אופי ילבש הרוב השיעי בפרלמנט. האם יהיו אלה הקיצונים הדתיים, בעלי הזיקה לאיראן, או החילוניים דוגמת אנשיו של ראש הממשלה איאד עלאווי. האם יוקם בעיראק שלטון אייתולות או שמא דמוקרטיה חילונית עם זיקה למערב?

ובתמונה נמצאים גם הכורדים. אחרי שנים של דיכוי, הם נרגשים מהכוח לקבוע את עתידם בעצמם. במקביל לבחירות לאסיפה הלאומית יבחרו באוטונומיה הכורדית גם פרלמנט עצמאי. אבל הם יודעים שהפעם בכוחם להשפיע לא רק על עתידם אלא גם על עתיד המדינה כולה. אם הסונים אכן יחרימו את הבחירות או שלא יוכלו להצביע, יהפכו הכורדים לגוש השני בכוחו במדינה, והייצוג שלהם במוסדות השלטון יהיה בהתאם.

האם הסונים יסתגלו לעמדת הנחיתות החדשה הזו? האם ישולבו בשורות השלטון או יאחזו בנשק נגדו? כנראה שגם בשנה הקרובה לא תרד עיראק מהכותרות.