"הורים איומים": מרתק ומשכנע
משחק מצוין ומחזה מעורר מחשבה בתיאטרון "הספריה"
"הורים איומים" של ז'אן קוקטו הוא אחד התיאורים הקיצוניים ביותר של המחנק והריקנות של המשפחה הזעיר-בורגנית הצרפתית המרעילה את הסיכוי לאושר של הבן התמים, מישל, שמתאהב במדלן, קצרנית ענייה ויפה. החומרים נשמעים כמו עלילת טלנובלה, אך בניגוד לטלנובלה אין כאן ניסיון לעורר אמפתיה כלפי הדמויות הסובלות. קוקטו מציג אותן במערומיהן כחיות אכזריות ומניפולטיביות.
החמישייה המצוינת שמתקבצת על הבמה הצפופה של תיאטרון הספריה עושה עבודה מצוינת בהדרכתו של הבמאי מיטקו בוזקוט. כנרת לימוני וגלעד קמחי מעוררי אהדה בתור הצעירים התמימים המבקשים לממש את אהבתם. יגאל זקס בתפקיד האב המתייסר מתחיל קצת חזק מדי, אך בהמשך מוצא את האיזון הנכון. ענת זמשטייגמן מקרינה את הקור והריחוק של הדודה המחושבת ובונה תפקיד משכנע. אם כי ברגעים שהיא אמורה לבטא את אהבתה הנכזבת לאבא, הביצוע נשאר קצת מאופק מדי.
מעל לכולם אודליה סגל, בתפקיד האמא חסרת הגבולות והחולנית, מגישה ביצוע חריף, מלודרמטי במכוון, גדול מהחיים אבל בסופו של דבר מרגש ורב עוצמה. בזכות הביצוע המדויק וגם העיצוב המצוין של סשה ליסיאנסקי הופך המחזה של קוקטו לדרמה מרתקת ומשכנעת, שהיתה מגיעה לה במה הרבה יותר גדולה מתיאטרון הספריה הקטן והצנוע.
"הורים איומים" מאת ז'אן קוקטו, בימוי: מיטקו בוזקוט, תיאטרון הספריה.
לפנייה לכתב/ת 
