חילוני למהדרין
על מה קמה זעקה? על כמה דקות המתנה לארון המתים? על כמה מסעדות סגורות בשבת?
שני עניינים התרגשו ובאו עלינו לאחרונה, שניהם קשורים בנמל התעופה החדש. הראשון: ארונות המתים המורדים מהמטוס עוד בטרם יחובר אליו השרוול לירידת הנוסעים. הסיבה היא הלכתית: קיים חשש שמא טומאתו של המת תטמא את סביבתו. השני: המסעדות הפתוחות או הסגורות בשבת.
אפתח בהנחת יסוד שאני מאמין בה בכל לבי: מותר האדם הליברל מן האורתודוכס הוא בכך שהאדם הליברלי וההומני חייב לאפשר לאורתודוכס לקיים את אמונותיו ופולחנו ככל האפשר בלא הפרעה. אפילו אם דעתי היא שאמונה בעניין מסוים או פולחן דתי איזה שהוא הם פרימיטיביים/מטופשים/ארכאיים - כל עוד אין בקיומם משום פגיעה של ממש בזולת (ולא פגיעה סתם אלא של ממש) מוטלת עלי החובה (כן, החובה) לאפשר את קיומם. אני יודע שהאורתודוכס לא זו בלבד שלא ילחם על זכותי לאכול חמץ בפסח אלא יעשה כל שביכולתו כדי לכפות עלי שלא לעשות כן. מנגד, אני וחברי הליברלים חייבים לעלות על בריקדות אם חלילה וחס יאסרו עליו לאכול בפסח מצות. הציווי שלי הוא "חיה ותן לחיות". הציווי שלו "אתה רשאי לחיות רק על-פי דרכי".
הפרהסיה היא המקום שבו מתנגשים הערכים הללו, ובעיקר שעה שהם נוגעים ליום השבת. תנוח דעתנו. התנגשות זו אינה אופיינית רק למדינת ישראל. בתי המשפט בארה"ב התלבטו ומתלבטים עד היום בשאלות של דת ומדינה, ובעיקר בשאלות של ערכי יום המנוחה (Blue Laws). גם בפרהסיה צריך לחול העיקרון של חיה ותן לחיות. האורתודוכס, כמו הליברל, זכאים לשימוש חופשי ופתוח ברכוש הציבור, ויש לאפשר גם לזה וגם לזה ליהנות ככל האפשר משירות ציבורי נגיש, שווה ופתוח לכולם.
לכן, אם יהודי אורתודוכס לא יוכל להיכנס לטרמינל מחשש טומאה – אפילו אם לדעתי אמונתו זו אווילית לחלוטין – חובתי לאפשר לו להשתמש בשדה התעופה כל עוד אין בכך פגיעה חמורה של ממש בזכויותיי. המידה היא שקובעת. אם נגזר עלי להמתין מספר דקות במטוס עד שיורד ממנו ארון המתים – זוהי פגיעה סבירה המאפשרת גם לי וגם לו להשתמש בשדה התעופה ביחד. מנגד, אם עלי לחכות שעות ארוכות, הפגיעה היא בלתי סבירה ויש למצוא דרכים לצמצמה. בבירור שערכתי עם רשות שדות התעופה התחוור לי כי במקרה של ארון המתים נאלצים הנוסעים להמתין עד 15 דקות. נכון, זה מעצבן ומרגיז כשהמטוס כבר חונה ומזוודותינו בידינו, אבל האם בשביל 15 דקות אנחנו צריכים למנוע מאחרים באופן מוחלט את השימוש בטרמינל החדש? דומני שהתשובה ברורה.
ואשר למסעדות הפתוחות בשבת. גם כאן המידה היא שקובעת. רוב הטרמינלים בעולם אינם עובדים במלוא תפוקתם בימי המנוחה השבועיים, וכך המצב גם בישראל. אך טבעי והגיוני הוא שמספר מסעדות לא יהיו פתוחות בשבת, בעיקר מסעדות המבקשות לקיים מטבח כשר. מנגד, חייבים לאפשר לנוסע החופשי ללגום כוס קפה חם ולאכול דבר-מה. דומה הדבר לתחבורה ציבורית בשבת, שצריכה להתקיים רק בהיקף מצומצם. והנה, גם כאן מתברר שכרגיל במושבותינו הצעקה אינה משקפת את המציאות. הנוסע בשבת יכול לקבל את מבוקשו בשדה התעופה. נכון. הוא לא יכול לסעוד סעודה דשנה ממיטב מאכלי המסעדה, אבל, שוב, כמה מאתנו באמת זקוקים לסעודה דשנה כזו?
אז על מה נזעקו שועי ארץ? מה השוועה שעלתה לפתע פתאום? כי שוב עלתה לפנינו שאלת הזהות החילונית. שאלה של מיהו היהודי החילוני ומה הוא. כרגיל אצלנו, הזהות החילונית היא שלילת הדתי. חילוני משמעו אנטי-דתי. חילוני למהדרין צריך לאכול סנדביץ' מלחם מלא מרוח בשומן חזיר דווקא בפסח. חילוני למהדרין חייב לחלל שבת בפרהסיה. זוהי זהות פופוליסטית קלה להסברה ולתעמולה, אבל זו כמובן טעות. אדם הנוהג כך אינו חילוני ליברלי אלא הוא הצד השני של המטבע האורתודוכסי. איש כזה שואב את זהותו לא מכוח אמונתו החופשית, הסובלנית והפלורליסטית, אלא מכוח שלילת האחר. ליברל אמיתי, יהודי חופשי וחילוני, חייב לנהוג אחרת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
