ניפגש בעונה השניה

השאלה היא למה צפינו – והרי צפינו – ב"חדר מלחמה". זו שאלה מעניינת, שכן כטלוויזיה, היתה "חדר מלחמה" בעייתית מבחינות רבות. הדברים כבר נאמרו: דמויות דקיקות, עלילות מוגבלות, דיאלוגים הכורעים תחת נטל הפאנץ'-ליין, אי-סבירות גילאית, מוסיקת רקע היישר מהסופרמרקט, ורק ששון גבאי אחד. לעיתים לא האמנת למילה מ"חדר מלחמה", ועדיין צפית בה. די הרבה אנשים שאני מכיר לא האמינו, וצפו באדיקות. הם צחקו על "חדר מלחמה" מאחורי, מלפני ומשני צידי גבה, והמשיכו לצפות. תשעה שבועות של שכרון כוח ורומנטיקה גמלונית.

אז למה צפינו? כמה סיבות. נתחיל מהטריוויאלית: השיבוץ. לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל מוצאי שבת היתה "חדר מלחמה". זה זמן שבו סובלים רובנו ממוצ"ש-בלוז, נפילת אנרגיות, תחושת מחנק מסוימת ואי-רצון בסיסי לחזור למחרת לבסיס. היובש בכל ערוצי הטלוויזיה בזמן הזה הוא ברמת הלנגנטל. דרמה ישראלית עם מקדם עניין גבוה, סקס-אפיל מובהק וסרט מתנה בצורת יאיר לפיד, שנופלת לנו לתוך משבצת הזמן הזו, תזכה בתשומת-לבנו, גם אם לא בלבנו.

שנית, יאיר לפיד. לפיד אולי לא יודע לכתוב דיאלוג לחלוטין אמין, אבל לפיד יודע לכתוב, נקודה. הכתיבה של לפיד לא חצבה דמויות מרהיבות מדי או עלילות גדולות, אבל לפיד עושה ב"חדר מלחמה" משהו שכוחו התגלה לתסריטאי סדרות נעורים אמריקאיות רק בשנים האחרונות: הוא כותב כמו שכולנו היינו שמחים לדבר. לפיד ידע להפקיד אצל דמויותיו רפליקות שנונות שלוטשו היטב בבית המלאכה המזוהה שלו. אנחנו מוכנים למחול על אי הסבירות שבכוורת אנושית שלמה המזמזמת את הטון האחיד הזה, ובלבד שיינתן לנו להקשיב. מה גם שלפיד לא היסס לבנות את הפיקשן שלו על כאן ועכשיו קונקרטיים, כולל שמות לא בדויים. ביבי, טננבוים, דן חלוץ – "חדר מלחמה" הונחה על מצע בשרי, לא על מצע חסה.

ולבסוף, כמובן, האשליה הגדולה. האשליה כי גם אם אין, יכול להיות מקום כזה. אמונתו הבסיסית – הנאיבית במודע – של האזרח הישראלי כי איפשהו "שם למעלה", מישהו חושב נכון. מישהו לוקח אחריות. מישהו גדול שישמור עליי. מישהו עם כפתור אדום במגירה, ולצידו תוכנית מגירה בשם "מנעול חירום" למיגור סרבנות. מישהו שגם מבלי שבחרנו בו בבחירה ישירה, דואג וידאג לנו במקרה של קוד אדום. זהו האמון הישראלי המושרש ביותר במוסדות הביטחוניים – לפחות בהם – העולה שוב ושוב במשאלי דעת קהל. "חדר מלחמה" כיוונה היישר אל לב הפנטזיה החיונית הזו ופגעה, גם כאשר החמיצה. שורה תחתונה? האוכל רע, וגם המנות קטנות מדי. ובמילים: סידרה בעייתית, ותודיעו לי כשתתחיל העונה השניה.

אמרנו לכם: "אולפן שישי", ערוץ 2, שישי, 20:00

לא היה כל חידוש משמעותי בתחקיר שערך צ'יקו מנשה בנושא קרינה סלולרית. עיקרי הדברים פורסמו בעבר בכתבות בעיתונות ונחשפו גם במסגרת "בולדוג". ועדיין, נודעת חשיבות לעצם שידור הדברים ב"אולפן שישי" – להלן בתפוצה רחבה ככל האפשר. ספק מסוים אם ישראלים – מי שמקיימים גם יחסי אישות עם הסלולריים שלהם – ימהרו לנסח תוכנית התנתקות חד-צדדית, אבל לפחות לא תוכלו לומר שלא אמרו לכם.