אפוקליפסה עם פגמים

'תשמ"ד' היה בין המחזות הראשונים שכתב שמואל הספרי בראשית שנות ה-80, והוא נחשב אז לפנטזיה נזעמת שמזהירה מהנטיות המשיחיות של אנשי גוש אמונים. היום, כשהמאבק נגד ההתנתקות בפתח, הוא נשמע עכשווי, ונראה שבגלל זה החליטו להעלותו מחדש.

במרכז הדרמה ארבע דמויות – לייבו המושבניק (דליק ווליניץ), עלמה הדתית-לאומית (ריקי בליך), נחמן החרדי (טל מוסרי) ויעקב התמהוני (יגאל נאור) – המתבצרות במקלט בשומרון בערב תשעה באב תשמ"ד בניסיון למחות נגד פינוי ההתנחלויות, ומאיימות בהתאבדות קבוצתית.

אין ספק שיש כוח בחיזיון האפוקליפטי הנבואי הזה, שנוגע בכל הפחדים המודחקים של החברה הישראלית, והצוות מגיש ביצוע אמין ואנרגטי. הבעיה היא שבמבט מחודש מתגלים כל הפגמים של המחזה. הדמויות משורטטות בצורה שטחית, כשמנקודה מסוימת הן מפסיקות לפעול מתוך המניעים הפסיכולוגיים שלהן, אלא מופעלות כדי לשרת את הרעיון המרכזי של המחזאי: ההשתעבדות של מאמיני ארץ ישראל למשיח השקר החדש, המוכן להוביל את העם לגאולה של דם ואש בדרך של עבודת היצר הרע.

הדמות הדמונית הזו זוכה לעיצוב גרוטסקי במשחק ליצני של יגאל נאור, אך גם הביצוע הכריזמטי שלו אינו מצליח לאחות את השברים של הדרמה המקרטעת. עדיף היה לו עיבד הספרי את הטקסט מחדש, כי מה שעבד כהצגת פרינג' מחאתית לפני 20 שנה נראה היום בוסרי ומלאכותי, על אף הנושא האקטואלי.