אחרי 30 שנה
בשבוע הבא יחגוג ניקו ניתאי 30 שנה להצגת היחיד שלו "הנפילה" והוא מבטיח להמשיך: "לא נמאס לי"
ההצגה "הנפילה" מאת אלבר קאמי, בעיבודו ובביצועו של ניקו ניתאי, חוגגת 30 שנים מאז הוצגה לראשונה בארץ. בתיאטרון "קרוב" מתגאים ומספרים כי מדובר בהצגת היחיד שמשוחקת במשך התקופה הארוכה ביותר בעולם. הצגה חגיגית תיערך בשבוע הבא (ב') ותהיה פתוחה לקהל הרחב.
ההצגה מספרת על עורך דין מחונן שמתגלה בעיני עצמו כאישיות מזוייפת ויוצא לחיפוש אחר האמת הפנימית שלו. ההצגה החלה כהרפתקה אמנותית-ניסיונית מחוץ לממסד התיאטרלי, הצליחה והפכה לסמל לתיאטרון בלתי מסחרי בארץ, "30 שנה זו באמת חתיכת דרך", אומר ניקו ניתאי ל-ynet, "כשהתחלנו זו הייתה הרפתקה ואיש לא חלם שזה יצליח, אבל כל הדברים המשוגעים האלה, מסתבר שיש להם קהל יעד. זו הייתה הפתעה גדולה וטובה שבגללה לאט לאט עזבתי את 'הבימה' את הממסד והתקרבתי לקהל המיוחד הזה שאוהב את מה שאני אוהב".
איך היחסים בינך לבין הדמות שלך?
"זו שאלה מעניינת, כי בהתחלה באמת חשבתי שהדמות צינית יותר וקיצונית יותר ממני, ולאט לאט תוך כדי התעמקות ראיתי שזה בסך הכול בן אדם
בודד שמחפש חיבה, אבל מסתיר את זה תחת מעטה של הערות וביקורת. התקרבנו זה לזה בצורה חזקה מאוד. אני למשל אף פעם לא התכוונתי לגדל זקן, ואז שמעתי שהטיפוס הזה מזניח את הופעתו החיצונית אז הפסקתי להתגלח וגידלתי את הזקן – והנה הזקן הזה הפך לסמל המסחרי ואיש לא זוכר איך נראיתי קודם. ויתרתי על המון תפקידים בגלל הזקן הזה שלא רציתי להוריד – והכול נשאר מאוד אותנטי. אני בא לפעמים מותש והרוג ומתחיל ככה את ההצגה והיא מקימה אותי מייד לתחייה. שואלים אותי אם לא נמאס לי, אז לא! כי כל פעם אני פוגש אנשים חדשים".
אתה נובח בהצגה כבר 30 שנה והשיירה עדיין עוברת.
"מעולם לא הייתה לי יומרה שאמנות תשנה את העולם. מה שמאוד מעניין הוא שבכל תקופה נראה ש'הנפילה' כאילו נכתבה למצב הנוכחי – היא מתארת את האדם המודרני שלובש את המסכה כאליבי. אנו מנסים לתהות על מה שקורה וקרה אבל בלי היומרה לשנות את העולם. לא נמאס לי מפני שכל פעם מתעוררות שאלות אחרות, עד היום אני לומד עוד דבר ועוד דבר בהצגה ומבזיקים רעיונות חדשים. אני מוכן לקחת על עצמי את הזכות, שבזכות ההצגה הזו הרבה אומנים לקחו על עצמם את הסיכון לצאת בהפקה לא מובטחת, בתיאטרון שוליים מה שפעם נקרא 'אוף-דיזינגוף'. תיאטרון זה לא בית מרקחת זה משהו עם הרבה מסתורין – ואתה לא יודע מה יצא".
חשבון פשוט אומר שילדים שבאו לשם בגיל 20 היום בני חמישים...
"יש אנשים שבאו לראשונה כשהם היו בבית ספר, אחר כך הם הגיעו עם מדי צבא, אחר כך עם חברה ובסוף עם ילדים. אפילו הייתה אחת שראתה את ההצגה צעירה והגיעה עכשיו כסבתא עם נכד שלה - לפני שהוא הלך לצבא, זה נותן לי כוח חיים וכנראה שגם לאחרים. מסתבר שאין הצגות ברמה גבוהה מדי, ברגע שמשהו נוגע לליבו של הקהל הוא בא ואפילו נשאר אחרי ההצגה. לפעמים השיחה שמלווה את ההצגה היא באורך שווה ואפילו ארוכה יותר מההצגה עצמה – זה מאוד נחמד. אני אגב השלמתי עם זה
שמזהים אותי עם 'הנפילה' או עם 'קשת בענן', בהתחלה הייתי מתעצבן כי אני עושה עוד עשרות דברים אחרים אבל נכנעתי והשלמתי".
מה עוד אפשר לאחל לך?
"עד 120... אתה מכיר את הסיפור על הגלימה?".
לא.
"כשהתחלתי את ההצגה הייתי עוד ב'הבימה' ובמחסן התלבושות בחרתי גלימה ישנה בשביל התפקיד. בהתחלה לקחתי אותה בהשאלה לשלושה חודשים, אבל אז ראיתי שההצגה תימשך קצת יותר וקניתי את הגלימה ב-300 לירות. הגלימה הזו ליוותה אותי לאורך כל הדרך אבל נשרפה בסוף ב'בית מרכזים'. כשחיפשתי אותה בהריסות מצאתי כובע שרוף של אבי זכרונו לברכה, הכובע היה קרוע ובלוי ושרוף ולא נשאר ממנו כמעט כלום והכובע הזה ממשיך איתי בהצגה וזה מסמל את ההמשכיות של ההצגה הזו".
הצגת ה-30 שנה תתקיים ב–7 במרץ, יום שני, בשעה 20:30 בתיאטרון "קרוב" בתחנה המרכזית החדשה. הקהל מוזמן לארוע חינם בהזמנה מראש בטלפון: 03-6885004. בתיאטרון מקווים ליצור פגישת מחזור ולשוחח עם הקהל שהגיע לאורך כל הדורות.
לפנייה לכתב/ת 
