"אני קורבן של המלחמה הזאת"

"אתה יודע מה זה לישון בקושי ארבע שעות בלילה, לרדוף שעתיים בבוקר אחרי כל מיני פלסטינים שמנסים לעקוף את המחסום, לעמוד במחסום עם השכפ"צ בחום הזה, כולך מזיע ומסריח בזמן שאחרים מבלים בים, לשמוע את הנשים ממחסום WATCH שאומרות 'תן לו לעבור הוא חמוד', לקבל בקושי הדרכה מהמפקדים. זה נראה לך פשוט?", כך אומר הלילה (יום ד') בראיון ל-ynet טוראי א', לוחם גדוד "חרוב" שנעצר ונשפט לאחר שהיכה סטודנט פלסטיני במחסום סמוך לשכם ביולי 2004.

א', שנידון לשישה וחצי חודשי מאסר בפועל, מספר לראשונה כיצד שוחרר מצה"ל עם פרופיל נפשי, מה הוא חושב על מפקד הגדוד שלו שאפילו לא התקשר לשאול לשלומו, על החבר החדש מהכלא שנאשם בהריגת אזרח בריטי בעזה ועל התכנית לעזוב את ישראל, לפחות באופן זמני.

קשה לומר על א' שהוא חלש אופי או חלש פיזית. הוא מדבר בצורה רהוטה. מי שייצג בעבר את ישראל בתחרויות איגרוף בינלאומיות, לא סיפר לאמא שהתגייס לצה"ל, חלם על קורס קצינים ומצא עצמו נזרק מהצבא, מנסה לשכוח את העבר, להסתכל קדימה. "לפעמים אני נזכר איך ישבנו כל החבר'ה במחסום, ראינו כדורגל בערוץ 'אל ג'זירה', לא ידענו אפילו מי משחק, העיקר שיש גול. אני מתגעגע לחבר'ה, ובעיקר לתקופה הזאת", הוא אומר הערב. בעוד כחודש, עומד א' לנסוע ללונדון, הוא התקבל לעבודה כטבח במלון יוקרתי. "ואני שמח לשנות אווירה".

ההתפרעות במחסום

א', בן 21, לא ישכח את ה-25 ביולי 2004. הוא בכלל היה אמור לצאת הביתה לאחר שבועיים רצופים במחסום בית איבא, אבל נאלץ להחליף חבר. למקום הגיע הסטודנט מוחמד כנען, שהתלונן בפני נציג מינהלת התיאום והקישור כי א' מסרב לתת לו לעבור למרות שקודם לכן איפשר לרכב לעבור בתמורה לקבלת מכשיר טלפון סלולרי. א', שזעם על האשמה, החל להתווכח עם כנען, ומייד החל עימות אלים.

א' נגח בסטודנט, היכה אותו באגרוף והטיח את ראשו באבן בטון, כנען סטר לחייל. העימות נמשך לאחר שא' רדף אחר כנען, חטף נשק מאחד מחבריו וירה לעברו, הוא פגע בידו הימנית ולאחר מכן ניגש אליו והיכה אותו באמצעות ברכו. האירוע היה לנגד עיניהן של ארבע חברות בארגון מחסום WATCH האחרונות מיהרו לדווח על מה שראו וא' נעצר.

באחרונה הסתיים משפטו. שישה וחצי חודשי מאסר בפועל נגזרו עליו בעסקת טיעון שכובדה על ידי בית הדין הצבאי של פיקוד המרכז. "בכלא", הוא משחזר לראשונה את מה שעבר, "היו לי כמה שיחות עם קציני בריאות הנפש, אמרו לי שאין לי סיכוי להיות לוחם, אלא רק ג'ובניק, דיברו איתי על פרופיל 45 שאוכל להישאר בצבא, אבל לשבת שנה בכלא, אמרו לי 'קח 21 נפשי, תשב רק חצי שנה ותשתחרר', הסכמתי, חשבתי לעצמי שימצאו להם פראייר אחר".

"שלושה חודשים הייתי במחסום, זה שוחק וקשה"

למרות שא' עובד היום ומנסה לשכוח את התקופה הרעה שעבר, קשה לו לעבור לסדר היום כאילו כלום לא היה. "ויתרתי על הצעה להיות ספורטאי מצטיין. היה לי פרופיל 97, שמו אותי ב"חרוב", אמא שלי לא רצתה שאתגייס. לפני הגיוס אמרתי לה שאני אצל חברים, רק אחרי חודש שבאתי הביתה עם נשק ומדים, היא הבינה ובכתה. שלושה חודשים הייתי במחסום, כמעט בלי שינה, המון שעות במחסום, אחר כך פטרולים, שמירות, אין הרבה זמן לישון.

"רק החבר'ה והאווירה מחזיקים אותך, זה שוחק וקשה. נותנים לך בקושי תדרוך, כמה מילים. אני בטוח שמה שקרה באותו יום היה חלק מהעייפות והמתח, כבר ירו עלינו בעבר, תפסנו אמצעי לחימה, זה קל כמו שזה נראה. אני יודע מה עשיתי, אבל מיד אחר כך כולם היפנו לי את הגב, המג"ד אפילו לא הגיע פעם אחד לכלא. אני מרגיש שניצלו אותי, זרקו אותי מהצבא עם כתם, ככה הם פתרו את הבעיה".

בכלא פגש א' את תייסיר היב, לוחם הגדוד הסיור המדברי שנאשם בהריגתו של פעיל השלום הבריטי תום הורנדאל ברפיח בשנת 2003. השניים הפכו לחברים טובים. "דיברנו הרבה, שנינו קורבנות של המלחמה הזאת. מבקשים מאיתנו לשמור על אזרחי המדינה, אבל כשעושים משהו, מתנערים, מסירים אחריות", הוא אומר. "גם היום תייסיר מתקשר אלי, אני עוקב אחרי המשפט שלו".

למרות גילו הצעיר א' מאוד עצמאי, תמיד עבד לפרנסתו, למד לבשל, גם היום הוא עובד בעיר מגוריו ומתכנן לנסיעה ללונדון לשנתיים הקרובות. לדבריו, אדם אחר, חלש אופי לא היה שורד בקלות לאחר חוויה כזאת שנגמר בפרופיל 21. "מומחי בריאות הנפש מצאו כי הוא סובל מהפרעות אישיות נרקסיסטיות וכן מחוסר יכולת לשלוט בדחפים אלימים, והפרעות נפשיות אלה באו לידי ביטוי בסיטואציה שנוצרה בעת האירוע וגרמו לתוצאה הקשה", כתבו השופטים בגזר הדין. א' צוחק, "הכל כיסוי תחת. פשוט הסכמתי לקבל פרופיל 21 כי אחרת הייתי סופג עונש קשה יותר וממשיך בצבא כג'ובניק, לא הייתי מוכן לזה, מספיק סחבתי משקולות ורצתי אחרי פלסטינים".

באופן תיאורטי, אילו היו מציעים לך לחזור לשירות הצבאי, הייתי חוזר?

"כן", הוא אומר בצורה נחרצת וממהר להסביר: "חלמתי על צבא קרבי, להיות קצין, לשרת ולהצליח. אין חוויה יותר גדולה מזה. הייתי חוזר להיות לוחם רק כדי להוכיח לעצמי ולכולם שאני מסוגל להיות לוחם טוב. אבל זה כבר לעולם לא יקרה".

מארגון "שוברים שתיקה" נמסר בתגובה: "מי שיקרא את עדויות הלוחמים המצטברות ברשותנו יבין את עומקו של המשבר הנפשי בו נמצאים מיטב בנינו בשטחים ונהפכים למפלצות. החברה הישראלית בוחרת להתעלם מתופעה זו אך המחיר איננו אישי אלא קולקטיבי. במסווה של שיקולים ביטחוניים מגדלת מדינת ישראל דור שרוט ואבוד. אנו קוראים לגיבוש מחקר מקיף ומעמיק שיחשוף את המחיר הבלתי נמנע שכולנו משלמים על המשך הלחימה בתוך אוכלוסיה אזרחית".