מיחזור נייר בישראל: מתקני איסוף הנייר חוזרים?

נושא הטיפול בפסולת הוא אחד הבעיות הסביבתיות הקשות ביותר עמן מתמודדות מדינות העולם ובכלל זה ישראל. לפי נתוני המשרד לאיכות הסביבה בשנת 2003 ייצר כל אדם בממוצע כ-1.6 ק"ג פסולת ליום, כמות המהווה כ- 585 ק"ג פסולת בשנה לאדם. עם העלייה באיכות החיים והשינוי בהרגלי הצריכה ובשל קצב גידול האוכלוסין הגבוה יחסית המאפיין את האוכלוסייה בישראל, עולה בד בבד גם כמות הפסולת המיוצרת לנפש.

כ-80% מכלל הפסולת המיוצרת על-ידי התושבים מועברת לאתרי ההטמנה ברחבי הארץ, אולם גם אתרי הטמנה אלה מתמלאים במהירות - דבר העלול להביא לכך שתוך שנים לא רבות פשוט לא יהיה פתרון לפסולת המיוצרת.

מעיון בנתוני המשרד לאיכות הסביבה עולה, שכ- 41% מהפסולת המיוצרת על-ידי הישראלים היא פסולת אורגנית, וכ-24% מהפסולת היא פסולת של נייר וקרטון. כמות הנייר והקרטון היא גדולה לכל הדעות, ולא רק שזו מביאה לעלייה בנפח הפסולת והאשפה, אלא היא גם מביאה לבזבוז עצום בחומרי הגלם מהם מיוצר הנייר.

הפתרון המקובל: מיחזור

פתרון מקובל בעולם לצמצום כמות הפסולת המועברת לאתרי ההטמנה הוא מיחזור. מיחזור מוגדר כתהליך בו נעשה שימוש בחומרים שונים שנזרקו לאשפה כחומרי גלם ליצירת מוצרים חדשים. ואכן, נדמה כי בשנים האחרונות, בעקבות התפרסות המתקנים למיחזור בקבוקי פלסטיק ברחבי הערים ובעקבות החלת "חוק הפיקדון", גדלה מודעותו של הציבור הישראלי לנושא. אולם מבדיקת ynet עולה כי למרות התשתית והמודעות הציבורית, מרבית הרשויות המקומיות עדיין לא אימצו את רעיון המיחזור כחלק ממערך כולל של טיפול בפסולת העירונית.

כך, למשל, צריכת מוצרי הנייר בישראל עומדת על כמיליון טון בשנה, אולם מעטים האנשים עבורם פתרון מיחזור הנייר והשלכתו למתקני האיסוף הוא קל וזמין, ורבים מאתנו מוצאים עצמנו זורקים בסופו של דבר את הנייר לפח האשפה וכך מגדילים את נפח הפסולת המועברת לאתרי ההטמנה.

איסוף הנייר והקרטון בישראל לשם מיחזור מבוצע על-ידי חברות פרטיות בהתקשרות ישירה בין הרשות המקומית לחברת המיחזור, או בין גורם מסחרי (כמו סופרמקרט, מפעל וקניון) לבין חברת המיחזור. מוצרי הנייר העיקריים הממוחזרים הם קרטון, נייר עיתון ונייר משרדי; הקרטון נאסף בעיקר באזורי המסחר והתעשייה, הנייר המשרדי נאסף בעיקר ממוסדות, משרדים וממפעלים, ונייר העיתון בעיקר נאסף מהמגזר הפרטי.

כיוון שחוזי איסוף הנייר למיחזור אינם עוברים דרך גוף מרכזי אחד, קשה להשיג נתונים מדויקים באשר למספר מתקני איסוף הנייר למיחזור הפזורים בארץ, והמשרד לאיכות הסביבה מקבל רק דיווח על כמות הנייר המגיעה בסופו של דבר למיחזור. עם זאת, הערכות הן שמדובר על כמה אלפי מתקנים בלבד לאיסוף נייר עיתון וקרטון המיועדים לשימוש ציבורי.

לאן נעלמים מתקני מיחזור הנייר?

תעשיית ייצור הנייר בישראל צורכת כמות מוגבלת של נייר עיתון למיחזור. נייר זה נחשב נחות יחסית שכן הוא בעל שימושים מוגבלים (כמו תבניות ביצים, חלק מייצור הקרטון וכד'). באופן פרדוקסאלי, עם העלייה בצריכת העיתונים, בגודלם ובכמות הנייר בהם, מפעלי המיחזור דווקא צמצמו את היקף איסופם מהציבור והעדיפו לאסוף נייר בעיקר מנקודות ריכוז וממרכזי הערים הגדולות בלבד. בעקבות צמצום היקף איסוף הנייר נעלמו אט-אט אותם המתקנים הירוקים והכל כך מוכרים שהוצבו בשיתוף עם "האגודה למען החייל" בכל פינה ברחבי הארץ תחת הסיסמה המוכרת "נייר מיחזרת - לחייל עזרת" .

חברת "אמניר- תעשיות מיחזור" היא החברה הגדולה ביותר בישראל העוסקת בנושא המיחזור. רוב הנייר והקרטון הנאספים על-ידי החברה נאספים מחברות המייצרות פסולת נייר, כמו מערכות עיתונים, בתי דפוס, מפעלי תעשייה, משרדים וכדומה, ואילו כמות האיסוף ממתקני האיסוף הזמינים לציבור כולו היא קטנה בהרבה.

לדברי מנכ"ל החברה, עוזי כרמי, מדובר בכמה אלפי מתקנים בלבד הפזורים ברחבי הערים בארץ. כרמי מעריך כי הציבור הישראלי מעוניין למחזר יותר. לדבריו, מודעות הציבור לנושא המיחזור ולתרומתו לאיכות הסביבה, לניקיון וכד' גדלה בשנים האחרונות. "הפתרון נעוץ בחקיקה יותר נכונה ברמה הלאומית והמוניציפאלית" הוא אומר; "האלטרנטיבה של ההטמנה ושל השלכת הפסולת היא עדיפה כיום מבחינה כלכלית, ולכן פשוט לא שווה לגורמים השונים לשלוח את הפסולת למיחזור".

רואים שינוי באופק?

בתחילת שנת 2004 החליט ארגון "שומרה", ארגון העוסק בקידום יהדות ואיכות הסביבה, לעשות מעשה ולהוכיח כי הציבור הירושלמי מוכן ורוצה למחזר נייר. במסגרת פרוייקט ניסיוני שנעשה בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, הציב הארגון כ-25 מתקני איסוף נייר וקרטון ברחבי שכונת הר-נוף בירושלים מתוך הסכמה עם העירייה כי במידה והפרוייקט יהיה מוצלח תמשיך זו בתפעול המתקנים.

אוהד גריינר, מנהל ארגון שומרה אומר, כי במהלך תשעת החודשים הראשונים בו התקיים הפרוייקט נאספו 30 טון נייר וכ- 21 טון קרטון. 

הפרויקט, אשר זכה לשיתוף פעולה חיובי עם כל גורמי העירייה, התושבים והסוחרים בשכונה, הוכיח לדברי גריינר, כי עצם הצבת המתקנים בשטח, מעודדת מיחזור של פסולת בכמויות משמעותיות ומוכיחה שאם נותנים לציבור את האפשרות למחזר ומספקים לו מתקני מיחזור בטווח הליכה קצר, הציבור אכן מעוניין לשתף פעולה.

בעקבות הפרוייקט החליטו בעירייה להמשיך את פעילותם של 10 מתקנים בלבד לאיסוף נייר בשכונת הר-נוף, אולם העירייה סירבה להמשיך ולממן את פעילותם של מתקני איסוף נייר וקרטון נוספים ברחבי העיר ומשום כך, לדבריו של גריינר, לא ניתן היה להמשיך את הפרוייקט למרות שהציבור הוכיח ברגליים כי הוא כן מעוניין בו.

הקאמבק של מתקני איסוף הנייר

נראה כי בשנים האחרונות ישנה מגמה איטית של החזרת מתקני איסוף הנייר לערים. מגמה זו נובעת ממספר סיבות כמו האפשרות להשתמש בכמות גדולה יותר של עיתון לייצור קרטון, האפשרות לייצא את הנייר, ובעיקר- דרישת הציבור ומודעותו לנושא. במשרד לאיכות הסביבה מתקבלות כל העת פניות מארגונים ירוקים, פעילים חברתיים ומגורמים נוספים המעוניינים לקדם את המיחזור בקהילה.

לדברי גורמים במשרד לאיכות הסביבה "הפניות מופנות לרשויות המקומיות, ואנו מסייעים לרשויות בתקציב שנועד לרכישת מתקני מיחזור או עבור כל טון נייר עיתון או קרטון הנאספים למיחזור". נדמה שבינתיים מעטות הערים שהרימו את הכפפה והציבו מתקני איסוף נייר שיהיו זמינים לציבור כולו, וכיום ניתן למצוא מתקני איסוף ספורים בשלוש ערים הגדולות, ברעננה, ראשל"צ, נתניה, ובעוד מספר ישובים.