פרס ישראל לאוהד נהרין

פרס ישראל בתחום המחול לשנת תשס"ה יוענק לאוהד נהרין - רקדן, כוריאוגרף, מוזיקאי, יוצר ומנהלה האמנותי של להקת "בת שבע". שרת החינוך, התרבות והספורט, לימור לבנת, הודיעה לנהרין על ההחלטה הבוקר (ב') בשיחת טלפון להולנד, שם נמצא נהרין במסגרת סיבוב הופעות אירופי רחב היקף של להקת "בת שבע". נהרין, בן 53, נחשב לאחד הכוריאוגרפים המובילים בעולם והוא חתן פרס ישראל הצעיר ביותר בתחומי האמנויות. 

בראשות ועדת השיפוט בתחום המחול עמדה מייסדת ומנהלת תיאטרון תמונע, נאוה צוקרמן. שאר החברים היו ראש קרן אמריקה ישראל גדעון פז והכוריאוגרפית מירה'לה שרון. "אוהד נהרין הוא אמן בעל שיעור קומה ושם עולמי שהגיע להישגים מקוריים", קבעו חברי הוועדה בנימוקיהם, "נהרין העלה את המחול האמנותי לדרגה גבוהה המוכרת בארץ ובעולם כולו. נהרין הינו כוריאוגרף ברוך ידע הבונה את יצירותיו מחד גיסא ואת רקדניו מאידך. לאורך השנים פיתח שפה תנועתית עשירה וייחודית ודרכו במחול כיוצר רצופה בפריצות דרך של מקוריות ותעוזה שהצליחו לקרב רבים אל המחול האמנותי בארץ. מעורבותו היא טוטלית גם במוזיקה ובתלבושות וגישתו ליצירה היא אמירה כוללת שמתבטאת בשפת המחול והתנועה. נהרין שינה את פני במת המחול בארץ והוא השגריר שלנו ליצירת המחול בעולם"

השרה לבנת אמרה כי היא גאה להעניק לנהרין את הפרס. "יצירתו הנפלאה משאירה חותם אדיר על התרבות הישראלית ומהווה סמל ומופת לדור צעיר של רקדנים ויוצרי מחול. אני מאחלת לאוהד נהרין כי מעיין היצירה שלו ימשיך לנבוע עוד שנים רבות כך שהציבור בישראל וברחבי העולם ימשיך ליהנות מפרי עבודתו".

על דפי ההיסטוריה של עולם המחול המקומי יירשם נהרין כמי שהפקיע את התחום מידיו הבלעדיות של קהל מצומצם ויודע חן ופתח אותו לקהל שהיה זר למחול באמצעות שפת תנועה ייחודית ודגש על מוזיקה, שנתנה ליצירה איכויות של מופע רוק. זו אולי הסיבה שהיומון הצרפתי "לה מונד" הגדיר את נהרין: "הבז'אר והפורסיית של דור הרוק והראפ".

נהרין גם הביא את היצירה הישראלית למקום של כבוד בפנתיאון המחול העולמי, וכמו כן השפיע על דורות שלמים של רקדנים ויוצרים בכל רחבי העולם שעברו תחת ידיו וניזונו מיצירתו.

ב-1990, כשמונה לתפקיד מנהלה האמנותי של להקת "בת שבע", כבר היה לנהרין שעבד עד אז בארה"ב ובאירופה, מוניטין בינלאומי כיוצר מרתק שיוצר בשפה מקורית וייחודית. "מהפיכת נהרין" בישראל החלה באותה השנה, אז הוזמנה להקת "בת שבע" בניהולו לנעול את פסטיבל ישראל עם "קיר", יצירה משותפת לנהרין ולחברי להקת "נקמת הטרקטור", שחיברה לראשונה בין מוזיקת רוק חיה למחול מודרני.

שלוש שנים מאוחר יותר רשם נהרין שיא נוסף עם "אנאפאזה", יצירה שהפכה עם השנים למופע פולחן שנצפה על ידי מאות אלפים. למרות ההצלחה לה זוכות יצירותיו בעולם, נהרין רואה את עצמו לפני הכל כיוצר ישראלי. "מעולם לא חשבתי ליצור במקום אחר. זה המקום שלי ואני מאוד סנטימנטלי במובנים מסויימים. יש משהו מאוד ראשוני בארץ שמאפשר לי לעשות כאן דברים אחרת", אמר נהרין ל-ynet.

רשימת יצירותיו ללהקת "בת שבע" ומחוצה לה כוללת בין היתר את "מבול", "פרפטום", "מלכות גולוב", "פסומצו", "טבולה ראסה", "חלב שחור", "סבוטאז' בייבי", "יאג", "זינה", "קאמוס", "משה", "וירוס של אוהד נהרין", "ממותות" ועבודתו האחרונה, "שלוש", שהועלתה בבכורה לפני פחות מחודש במרכז סוזן דלל בתל-אביב.

השנים הראשונות

נהרין נולד ב-1952 בקיבוץ מזרע. בצבא שירת בלהקת פיקוד צפון וזמן קצר לאחר שחרורו החל את דרכו כרקדן מקצועי ב"בת שבע". הלהקה שנוסדה ב-1964 על ידי הברונית בת שבע דה רוטשילד הביאה לישראל את הטכניקה ושפת התנועה של הכוהנת הגדולה של המחול המודרני, מרתה גרהאם. המפגש הראשוני בין גרהאם לנהרין היה עם הגעתה בשנת 1974 לישראל של הכוריאוגרפית שהעלתה ב"בת שבע" את יצירתה "חלום יעקב". נהרין נבחר לבצע את תפקיד עשו ושנה מאוחר יותר נענה להזמנתה של גרהאם להצטרף ללהקתה בניו-יורק.

בחסותה של גרהאם זכה הרקדן הצעיר למלגת לימודים בבית הספר לאמנויות ג'וליארד. בהמשך הצטרף נהרין ללהקתו של הכוריאוגרף הבלגי הנודע מוריס בז'אר, אך הצורך ליצור בעצמו היה חזק ממנו והוא עזב את הלהקה אחרי עונה אחת בלבד.

את עבודת הכוריאוגרפיה הראשונה שלו, "פה דה פפסי", יצר נהרין ב-1980 בסטודיו של הכוריאוגרפית היפנית קזוקו הירבייאשי בניו-יורק, ומאז ולאורך שנות השמונים הופיע ויצר עם להקת המחול שייסד בניו-יורק.

ב-1987 הוזמן לראשונה ליצור באירופה עבור להקת NDT ההולנדית. יצירתו "Chameleon Dances", היתה הראשונה מבין עבודות רבות שהעלתה הלהקה ההולנדית לאורך השנים ובהן "טבולה ראסה", "מלכות גולוב", "Innostress", "פאסומצו", "חלב שחור", "פרפטום", "קאמוס", "ארבוס", "שני סיפורים קצרים", "מבול" ו"מינוס 16".

פרשת הגטקעס

בשנת 1990 סגר נהרין מעגל כשחזר ללהקת "בת שבע" הפעם כמנהלה האמנותי. מינויו לתפקיד סימן תחילתה של תקופה חדשה עבור הלהקה הישראלית, שבמהלך שנות השמונים רשמה יותר כישלונות מהצלחות. סגנונו ושפתו הייחודיים של נהרין הזרימו למופעי הלהקה קהל חדש לצד הגרעין הקשה של חובבי המחול בישראל. הלהקה הפכה במהרה לאחת מלהקות המחול המבוקשות בעולם ויצירותיו של נהרין מבוצעות מאז על ידי להקות המחול המובילות בעולם בהן תיאטרון בלט פיטסבורג, NDT, בלט קולברג, בלט פרנקפורט, להקת אלווין איילי, להקת מחול רמבר, הבלט נסיונל מדריד ועוד רבות אחרות.

דואט מתוך "שלוש"‏ (צילום: גדי דגון)

1

2

3

4

5

6

נהרין מעדיף לנתק את יצירתו מקונוטציות דתיות, לאומיות או אתניות. "הייתי רוצה לחשוב שהיצירה שלי מעבר לזה", אמר בראיונות בעבר, "אני יהודי וישראלי וזה נתון עובדתי. חלק מהאלמנטים בהם אני משתמש ביצירה מתחברים לזה, אבל אני גם הרבה דברים אחרים".

עם זאת, היה זה מקטע מתוך יצירתו של נהרין, "אנאפאזה", שהפך בלא כוונת מכוון לאחד מסמלי המאבק הבולטים ביותר בכפייה דתית ובהתערבות ממשלתית בתכנים אמנותיים בישראל. המקטע, שמלווה בשירת "אחד מי יודע" מתוך הגדת הפסח, היה אמור לפתוח את מופע היובל למדינת ישראל וגרם לסערה פוליטית רבתי שאיימה לפרק את הקואליציה. קבוצות דתיות טענו אז כי נהרין עושה שימוש פוגעני במזמור הדתי כשהוא משתמש בו כרקע ליצירה בה רקדנים פושטים את בגדיהם ונשארים בתחתונים. נהרין התבקש בצעד חסר תקדים על ידי מנכ"ל ראש הממשלה דאז משה ליאון והנשיא, עזר ויצמן, להלביש את רקדני הלהקה בגטקעס כאקט של פשרה. מחשש לפגיעה בלהקה שנתמכת על ידי כספי מדינה הסכים נהרין לקבל את הפשרה, אך הודיע על התפטרותו. בתגובה להתפטרות וכאקט של סולידריות סרבו רקדני הלהקה להופיע במופע ונהרין חזר בו. חודשים רבים עברו עד ש"פרשת הגטקעס" נרגעה בישראל, אך הדיה הביאו לפרסום נרחב בכלי התקשורת בעולם כדוגמה לצנזורה.

עושים כבוד

נהרין הפך בעל כורחו לנושא דגל ובאותה השנה בצל הפרשייה העניקה לו שרת התרבות של צרפת את תואר "אביר מסדר האמנויות והספרות" המוענק ליוצרים נבחרים שעבודתם תרמה להעשרת חיי התרבות בצרפת.

ב-2002 זכה נהרין בפרס Bessies היוקרתי על יצירתו "וירוס של אוהד נהרין" שהועלתה בבכורה ב-BAM בניו-יורק. רשימת הזוכים בפרס המוענק על הישגים אמנותיים ותרומה יוצאת דופן לשוחרי התרבות בניו-יורק כללה באותה השנה בין היתר גם את הכוריאוגרפית הגרמנייה האגדית פינה באוש ואת הישראלית הצעירה יסמין גודר. על העבודה כתבו השופטים: "הפרס מוענק לנהרין על יצירה שהיא גילוי לא מיופייף בשחור ובגיר של ההתנסות היומיומית החריפה בקונפליקט ואשמה, על המחשבה חסרת האונים על שכנים שגורמים סבל אחד לשני, על הפגיעות ועל התבונה החד משמעית בנחיצותו של האמן הקשוב בתוך מלחמה".

ב-2003, חודשים ספורים לאחר שהודיעה על פרישתו מניהולה האמנותי של להקת "בת שבע", הוענק פרס Bessies בשנית לנהרין הפעם על "אנאפאזה" שרשמה באותה השנה עשור ליצירתה. העבודה שהועלתה לראשונה בפסטיבל ישראל במסגרת חגיגות יום הולדתה ה-30 של להקת "בת שבע" זכתה לביקורות משבחות בניו-יורק ובנימוקיהם למתן הפרס כתבו השופטים: "זו יצירה רבת עצמה, מעוררת וטעונה פוליטית שדוחה מעליה קונפורמיזם ועשויה ביד אמן".

הסיבה לפרישה, הסביר נהרין בדיעבד, היתה קשורה למותה של רעייתו הרקדנית מארי קז'יווארה. במשך שנתיים נוהלה להקת "בת שבע" על ידי הרקדן יושיפומי אינאו בשיתוף עם הרקדנית והכוריאוגרפית הצעירה שרון אייל. נהרין המשיך לכהן ככוריאוגרף הבית. עם חזרתו לתפקיד בתחילת 2005 אמר: "המקום שבו אני נמצא היום מבחינה אישית והמקום בו הייתי לפני שנתיים וחצי שונים מאוד. נזקקתי לפסק זמן ואני חוזר בשמחה".

ב-2004 העניק מכון וייצמן למדע לנהרין תואר ד"ר לפילוסופיה לשם כבוד. "תואר זה מוענק לנהרין על השפעתו העצומה והמובהקת על הכוריאוגרפיה בת זמננו ועל חירות הרוח וחופש הדמיון שיצירותיו המופלאות מביאות לביטוי כה עז ונועז", כתבו חברי ועדת הפרס בנימוקיהם והוסיפו, "התואר מוענק על ההשפעה הייחודית והמתמשכת שנודע לו על חיי התרבות בישראל בשנות פעילותו כמנהלה האמנותי של להקת 'בת-שבע' ובמיוחד על תרומתו החשובה לקידום מעמדה של ישראל בקהיליית המחול הבינלאומית".