שחקני החיזוק האמריקנים להתנתקות עוכבו בשדה
משלחת הכוללת חבר קונגרס, שני שופטי בית משפט עליון, ראשי בנקים, רופאים, מורים וסטודנטים הגיעה מארה"ב לישראל כדי לסייר בגוש קטיף. עם נחיתתם, הספיקו כבר "להסתבך", כשעוכבו בנמל התעופה. "בארצות הברית הדמוקרטית דברים מסוג זה לא קורים", אמרו
לוח הזמנים של המשלחת צפוף מאוד. בשלושת הימים בהם ישהו בגוש קטיף יבקרו בין היתר בנווה דקלים, כפר דרום, עצמונה גדיד ונצר חזני. הם ייפגשו עם ראש מועצת חוף עזה אבנר שמעוני, ישוחחו עם נפגעת הטרור חנה ברט ויבקרו באנדרטה לזכרם של טלי חטואל וארבע בנותיה, שנרצחו בפיגוע בציר כיסופים.
הייקינד פתח את מסיבת העיתונאים בנמל התעופה בן גוריון בדיווח על כך שחלק מחברי המשלחת עוכבו לחקירה במשך כחצי שעה. לטענתו, "בארצות הברית הדמוקרטית דברים מסוג זה לא קורים".
לטענת הייקינד, אלפים רבים של יהודים אמריקנים מתכוונים להגיע לישראל ולהביע תמיכה בתושבי גוש קטיף. "אני מקווה שלא נגיע לנקודה זו של הגירוש, אבל גם אם כן אני לא מבין דבר אחד: אם באמת יהיה שלום אמיתי עם הפלסטינים למה צריך להוציא את היהודים משם? למה שלא יחיו יחד? לאורך ההיסטוריה, מי שגירש יהודים זה האויבים שלנו ולא אנחנו, לא יתכן שיהודי יוציא יהודי מארץ ישראל."
בתיה גורדון, אחת המבקרות, לא מתרגשת מההערות על כך שאינם גרים בישראל ואין להם זכות להביע את דעתם. בשנה הבאה היא מתכוונת לעלות לישראל עם בעלה. "ארץ ישראל זה הבית שלי, והייתי כאן לפני 20 שנה", היא מספרת. "היום אני מגיעה כדי להראות לאותם מגורשים שאני תומכת בהם. אני מקווה שעד שאגיע לגור כאן יישאר משהו מאדמה שלנו. יש לי שני נכדים שאולי גם הם יגיעו בהמשך."
מבקרת אחרת, ברכה שטיין אומרת כי אם האנטישמיות בארצות הברית תחמיר, תשקול גם משפחתה לעלות לארץ. "הצרפתים חכמים והם למדו את הלקח מהשואה ועולים עכשיו לישראל. האנטישמיות יכולה להגיע גם לארצות הברית. כבר עכשיו מרגישים באמריקה את האנטישמיות במכללות, מרעילים לצעירים את הראש. זה בגלל ההשתלטות של המוסלמים על המכללות", היא מסכמת.
"זה הכל תעמולה"
בתה של שטיין, שרה ליימן, השאירה בביתה בניו-יורק את חמשת ילדיה והצטרפה למשלחת על מנת להביע את תמיכתה בתושבי גוש קטיף. "דוד חטואל שמשפחתו נרצחה הגיע לניו יורק כדי להרצות לנו. המקרה שלו קשה מאוד והגעתי היום כדי לתמוך בו ובכל אלו שגרים שם. אנחנו באמריקה מרגישים שאין בישראל דמוקרטיה אלא דיקטטורה.
"כולם מפחדים לדבר על מה שקורה. גם באמריקה רצחו מנהיג אבל זה לא אומר שאי אפשר להביע דעות על הגירוש הזה. באמריקה מותר להגיד הכול וכאן אסור לדבר. זה לא יתכן שבזמנים שבוש נלחם בטרור, פה מראים לטרוריסטים שהם מצליחים במה שהם עושים. הם נותנים טרור ואנחנו נותנים שטחים."
האם שטיין מוסיפה: "זה הכול תעמולה נגד המתנחלים. קראתי בעיתון ששרון הציב מאבטח ליד הקבר של אשתו. מי ירצה לפגוע בקבר? הוא רוצה שיחשבו ככה על המתנחלים ולהרוס להם את השם. זה לא יתכן מה שקורה פה, הערבים רוצים את כל המדינה ולא רק חלק קטן. מה שהשגנו ב-67' היה נס. החזרנו לעצמנו את האדמה שלנו, המדינה שלנו. זה היה תמיד של ישראל. עכשיו אנחנו מחזירים את האדמה הזאת לחינם".
וולף סנדר מסביר בסבלנות, כמו יתר חבריו, כי הגיע על מנת לתת חיזוק לאלפי היהודים העומדים להיעקר מבתיהם. "אנחנו כאן כדי שהם ידעו שיש מישהו שחושב עליהם ומבין לליבם. הגענו כי פתאום מגרשים אותם. למה לנו לבוא ולעשות עליה אם מגרשים יהודים מביתם? עוד שנה יגרשו יהודים גם מירושלים. אחרינו יגיעו יהודים מכל הקהילות בארצות הברית, מניו יורק, בולטימור, שיקגו, קליפורניה. אלפים רוצים לבוא ולתמוך. אנחנו לא מפחדים להגיע לישראל, אלוהים שומר עלינו, אנחנו יותר מפחדים מהיהודים שהחליטו לגרש אלפי משפחות מבתיהם".
לפנייה לכתב/ת 
